הילדה שעשתה חנד'לה

"כל שישי אותו סיפור. מלבישים אותי, מארגנים ושולחים לגן. הכל כדי שיהיו להם כמה שעות שקטות, כדי שיוכלו ללכת לאיזה בית קפה, בלעדי. הפעם אני לא אתן לזה להתרחש, יש לי תוכנית. אני לא הולכת לגן. אני נוסעת איתם." אלה פחות או יותר המחשבות שחלפו בראשה של מ', ילדה קטנה ותחמנית בת ארבע וחצי שנים, ביום שישי ב-7:30. 

בשעה 8:30 , אחרי סצינה קטנה אך משמעותית במרכז הגן שהסתכמה ב"אני לא רוצה להישאר כאן, רוצה לבוא איתכם", היא כבר ישבה  חגורה ומרוצה במושב האחורי, עם אמא ואבא בדרך לחנדל'ה בגבעת ח"ן. לא משנה אם אתה ילד או מבוגר, יש משהו שונה בנסיעה לחנדל"ה, הרגע בו יוצאים מהעיר לשטח פתוח, הירידה מהכביש הצדדי לדרך כורכר בה הרכב מטלטל קלות, הצעידה קלה לאורך החממות המקיפות את חניית החצץ , הרפתקה קטנה. ההרפתקה ממשיכה, לפחות לפעוטה שמגלה בכניסה זוג נדנדות מזמינות וכלוב ענק בו גרים בכיף תוכים צבעוניים ומה שחשוד בעיני כמשפחת קנריות. הקטנה כבר על הנדנדה, עפה וחוזרת, חוזרת ועפה, הכי קרוב לציפורים כמו שרק ילדים יודעים. תלשנו אותה מהנדנדה ואל הדק רחב הידיים אנו צועדים.  

את פנינו מקבל צוות קורקטי, מקצועי וקצת פחות הרפתקני, בכל זאת רק 9:00 בבוקר והמקום כבר שוקק חיים. ביום שישי, גם אלה שארוחת בוקר בשבילם היא קפה שחור וסיגריה, מתפנקים. וגם אנחנו במתפנקים - שקשוקת תרד, מטבלים ומיץ תפוזים סחוט טרי (59 ₪ ) נבחרה כפינוק שלי , הזאטוטה ללא היסוס בחרה במיץ תפוחים (11 ₪) ובקרואסון שוקולד (15 ₪), לך תסביר לילדה שקיימות עוד אפשרויות למילוי המאפה, אמא שלה בחרה בקו הבריא ובחרה ב'בוקר בריאות' - יוגורט עיזים , גרנולה  עם דבש ופירות העונה תפוחים, אגסים ענבים ופלחי תפוז , מיץ וקפה הפוך (42 ₪).  

הילדה לא הספיקה לסיים את השאלה  "איפה האוכל?" ועיניה נפערו לרווחה. המלצר צועד לכיוונה נושא אחר כבוד את  קרואסון השוקולד הגדול ביותר שהילדה ראתה בארבע וחצי שנותיה, אושר כזה לא נצפה במחוזותינו מאז גילתה  כי על המחשב נמצאים כל פרקי הדרדסים באשר הם. כהורה אני מנסה להקנות לילדתי ערכים, כמו לחלוק צעצועים חברים, אולי אני לא חבר, אולי אוכל זה לא צעצוע, אבל לקבל טעימה מהקרואסון שלה הצלחתי רק לאחר שאמא שלה ביצעה עיסקת החלפת שבויים, שכללה כף עמוסה ביוגורט עם ענבים (אדום כהה מפתה), חצי לחמנייה עם שכבה מכובדת של חמאה ושלוק ממיץ התפוזים של אבא. תחושת כישלון חינוכי או שמא גאווה על כושר המיקוח שלה?

אם הייתי צריך לדרג את המשפטים שאני אוהב לשמוע "זהירות ,המחבת כמו תמיד חמה" , ימוקם בעשירייה הפותחת. משפט כזה נושא עימו הבטחה, נשא וקיים - המחבת החמה (שנשארה חמה גם לאחר רבע שעה, בדקתי בלי כוונה) נשאה את תבשיל התרד עם שתי ביצי עין שהתחבאו תחת שכבת גבינת קשקבל מוקרמת, אוי כמה נפלא. עוד משפט אהוב הוא "מיד יגיעו הטאפס" ואכן רביעייה שכללה ממרח זיתים שחורים , חצילים קלויים עם עגבניות, טונה וגבינת שמנת עם עירית עלתה על השולחן , מלווה בסלט ירוק עם בצל סגול, פלח לימון וחבורת לחמניות חומות בריאות. לכל הגברדייה הזו תפקיד חשוב, לאוורר את החך, הפסקה קלילה, כדי ששקשוקת התרד תזכה לכבוד הראוי לה. על הכתפיים בדרך לאוטו מ' הפעוטה צווחה "היה לי כיף, גם בשישי הבא אני לא הולכת לגן, אני באה איתכם!" , תכל'ס, צודקת.

*הכותב היה אורח המסעדה

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

לדף הפייסבוק של rest  לחצו כאן. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי