מותק של דלאל

זה חודשיים וקצת שהנסיכה מנועה ממתוקים, בעקבות צו חמור מרופא הארמון. בשבועות הראשונים המוטיבציה הפכה את הסירוב למאפים, תופינים ובעיקר למאוויים למשימה קלה ופשוטה, ואותי בעיקר למופתע. בשבועות שלאחר מכן התחלתי להבחין בהתנהגות מעט משונה- הנסיכה המירה את האכילה בהסנפה והחלה מרחרחת בהנאה עוגות שמרים שאך יצאו מן התנור, קרם שוקולד חמים ותבניות עוגיות עתירות תבלינים וניחוחות. "נו, מילא" חשבתי לעצמי, "אם זה עושה לה טוב.." אבל הזמן עושה את שלו, ולאט לאט  התחלפו החיוכים המלכותיים שליוו את הניחוחות במבטים נוגים, מיואשים ומתגעגעים (נשבע שפעם אחת ראיתי דמעה!).

כבכל אגדה ובה נסיכה במצוקה, גם כאן נשלחו שליחים לכל רחבי הממלכה (זה לא שתל אביב כל כך גדולה) לחפש אחר אותה עוגייה שתקבל תו תקן מרופא הארמון, ותשיב לנסיכה את אושרה. שלא כבכל אגדה- היא לא נמצאה. ניסיתי לרומם את רוחה במנות ראשונות ועיקריות, עתירות רכיבים, מדויקות הכנה ומגוונות טעמים, מה לא עשיתי? צרבתי דגים, מילאתי פסיונים, לשתי בצקים, אפילו שכרתי חזיר לחיפוש כמהין! והנסיכה? אכלה, טעמה, אבל כל הזמן חיכתה למנה האחרונה.

באחד הערבים, ביוצאנו מביתם של זוג חברים בנוה צדק, הבחנתי בה מרחרחת מעט, ואז פנתה אליי במבט רציני ומרוכז ואמרה "בוא אחרי!". פסעתי אחריה בצייתנות בין הסמטאות הצרות, עד שלבסוף נעצרה למול מאפייה. נכנסנו. הנסיכה הסתכלה סביב בהשתאות, עברה מויטרינה אחת לשנייה, להסתכל קרוב יותר על מאפים מרופדי קרם ומקושטי תותים. האיש מאחורי הדלפק סיפר לנו כי הגענו לממלכת דלאל, זוהי הקונדיטוריה, ובהמשך ברחוב נמצאת גם מסעדה, העונה לאותו שם, שבדיוק היום משיקה תפריט קינוחים חדש שגולת הכותרת שלו היא ארוחת טעימות שמורכבת כולה ממנות אחרונות. הנסיכה הציגה טענה ולפיה היה זה הגורל שהוביל אותנו לשם, ולא חוש הריח שלה, ושעם הגורל לא מתווכחים.

מקץ דקה כבר ישבנו על הבר במסעדת דלאל. המסעדה גדולה והחלל מעוצב עם השקעה בכל פרט – מהכיסאות דרך שקיות הסוכר ועד למשקאות החמים. תפריט הקינוחים החדש מכיל עשרה (!) קינוחים שונים, כולם מפתים ורובם מפתיעים. לצד תפריט הקינוחים החדש, הושק גם תפריט יינות קינוח עשיר ומגוון עם 11 יינות שונים, ללא ספק חריג בנוף המסעדות בארץ. אנחנו בחרנו בארוחת הטעימות הכוללת גם שלושה יינות קינוח לצד המנות ומחירה 180 ₪ . קיימת גם אופציה לארוחת הטעימות ללא היינות ב-120 ₪.

למנה אחרונה ראשונה קיבלנו פנקוטה מי ורדים עטויית פיסטוקים עם סירופ היבסקוס, דובדבנים, ג'ל ליצ'י וסלט תפוחים, סלרי וראשד ולצידה - סוטרן שאטו מונטלה, 2005. הפנקוטה הייתה עדינה וטעימה, והשתלבה מעולה עם הדובדבנים. ג'ל הליצ'י היה מרענן, אבל המפתיע מכולם היה סלט הסלרי שנשמע מיותר בהתחלה, אך התגלה כתוספת משדרגת ובלתי צפויה. היין הלבן, בעל ניחוח עדין וטעם חזק, השתלב נפלא עם המנה. המנה הבאה הייתה תות שדה, מרנג פריך וקרם וניל, קומפוט פירות יער, בזיליקום וגלידת בלסמי. היין שהגיע לצידה היה אוטימה מיושן 10 שנים (וורה, פורטוגל), אדמדם, מתקתק ובעל ניחוח עז והלם מאוד את המנה היפה שהוגשה לנו-  שורת כדורי מרנג , על כל כדור תלולית קרם וניל וכתר של תות. קומפוט פירות היער היה חמצמץ וטעים ועלי הבזיליקום הוסיפו לו טעם מרענן מפתיע. שנינו הסכמנו שהמילה קומפוט עושה לו עוול. זה ממש לא דומה לקינוח ההוא שסבתא הכריחה אתכם לאכול. מבלי להציץ בתפריט, לא הצלחנו לזהות את טעמה המיוחד והעדין של הגלידה, שהזכיר לי קצת טעם של גלידת ריבת חלב. כדורי המרנג נמסו בפה, יחד עם הקרם הנפלא והתותים, ולא נותר לנו  אלא להתענג על כל ביס.

אם עד כה נתנו לנו ליהנות מקינוחים בעלי טעמים עדינים, במנה הבאה כבר הוציאו את התותחים הכבדים. קינוח השוקולד הוא למעשה שלושה קינוחים שונים: סורבה שוקולד מריר בצידה האחד של הצלחת, כיפה של מוס פרלין וקרם ברולה וניל בצידה השני, ומחבר ביניהן נחשול מתפתל של מוס שוקולד קטיפתי. ורק כדי שלא יחסר שוקולד – מוגש גם קנקן קטן מלא בגנאש שוקולד חם. בעוד אני משתומם מגודל המנה, הנסיכה כבר בעומק המלאכה –  טועמת, מתבלת במעט גנאש, אך בעיקר עסוקה בלהיות מאושרת. הבחירה הנבונה בסורבה (על בסיס מים), נתנה כבוד למרירות השוקולד, לא מהלה את טעמו והעניקה למנה קלילות שאינה אופיינית בקינוחי שוקולד המערבים שמנת או חלב. מוס השוקולד היה במרקם הנכון בדיוק, אך ללא ספק, גולת הכותרת של המנה הייתה כיפת הפרלין שבמרכזה קרם ברולה. קיים סיכון שבמפגש בין מוס הפרלין העשיר לברולה העדין ישתלט הראשון בטעמו החזק, אך בביצוע המדויק הזה קרם הברולה נסך מעדינותו על השוקולד והפך כל ביס לתענוג. 

יין הקינוח האחרון שטעמנו היה יין ספרדי, דון גווידו פדרו חימנז, וויליאמס & אומברט. זהו יין שרי  סמיך וכבד המיושן 20 שנה, והוא הגיע אלינו חמים וטעים. המנה האחרונה בארוחת הטעימות הייתה לטעמי (אבל אני הרי חסר חשיבות בארוחה הזו..) המנה הטובה ביותר של הערב: חבושים לוהטים. קערה ובה חבושים ברוטב יין מצומצם עם תבלינים, ריזוטו מתוק וקרמי וסיגר ממולא שקדים ותמרים. הרוטב היין היה חם, סמיך וכל כך טעים  הריזוטו עידן והחליק את טעמו של הרוטב, והסיגר- הו, הסיגר... הוא היה כל כך טעים, כך שגם אם היה מוגש לבד – היה זוכה בתואר המנה הטובה של הערב. הבצק היה בדיוק בעובי ובפריכות הנכונים והמילוי היה, פשוט שמיימי, באין מילה אחרת, לא יודע מה עוד היה שם מלבד שקדים ותמרים, אבל התוצאה הסופית טעימה הרבה יותר ממה שאפשר לדמיין כשפורטים את מרכביה. חם, מתקתק ומנחם -  פשוט קינוח מושלם לחורף.

בשלב הזה (האמת, כבר בכפית השנייה של השוקולד) אני כורע תחת עומס הסוכר, אבל הנסיכה, מוקסמת מעושר תפריט הקינוחים, רוצה לנסות "רק עוד אחד ודי". אחרי התלבטות לא פשוטה נבחרה מנת אננס מעושן (55 ₪) – 2 שיפודי אננס, הישר מהגריל, מגיעים כשהם טבולים בקרם רום וקרמל ויוגורט, ושמנת מתוקה בקנקן נפרד (אותה יש לשפוך בכמות הרצויה לתוך הקרמל) כדור גלידת גרוג וקרוטוני בריוש חמאתיים. גרוג הוא משקה ימאים, רום או בירה מדוללים בדרך כלל, בתוספת תבלינים. המנה מגיעה אפופה בניחוחות מעושנים. זו צורה מאוד לא שגרתית, אך מאוד טעימה להגיש אננס. העישון נתן לאננס כובד, ובכך הצטרף לקרמל הרום ולקוביות הבריוש, כשמצד שני איזנו אותם חמיצותו של היוגורט וחריפות גלידת הגרוג. גם זו מנה נפלאה לחורף, והיא מייצגת נאמנה את הקינוחים המסקרנים והלא שגרתיים שבתפריט שיהיה זמין במסעדה עד לאמצע מרץ.

ארוחה שלמה שכולה מנות אחרונות זו חוויה, יעידו על כך אני והחיוך שעל פני הנסיכה, שעל אף שלא שבה לאכול מתוק מאז (בכל זאת לא נעים מהרופא), הוא לא מש מפרצופה.

*הכותב היה אורח המקום.

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

לדף הפייסבוק של rest  לחצו כאן

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי