206 בשרים וסיבה אחת

המילה 'מוסד' היא מילה מעניינת. היא אוצרת בתוכה משמעויות רבות ומנוגדות, שבמחי צירוף של אות או מילה מקבעות אותה להקשר המדובר. ההבדל בין 'המוסד' לבין 'המוסד לביטוח לאומי' הוא הבדל של עולם ומלואו - על אחד אנחנו מברכים, ואילו על השני אנחנו מבכים. כשסיפר לי חברי, הפרסי, שהוא מצטרף למוסד הנישואין, הקשרים במוחי פעלו כראוי וידעתי מיד שעלי לברך, אלא שבאותו הבזק מחשבה על 'מוסד' ו'ברכה', גם היה לי כבר ברור שאת ברכתי הוא יקבל בצורת 'מוסד' מסוג אחר - המוסד לענייני בשרים.

רבות סופר ותואר על 206 בשרים. אפשר לספור על יד אחת את כמות המסעדות שיכולות להתפאר בכניסה לעשור הרביעי שלהן. מצד אחד היא ממוקמת בצהלה, שכונת אליטות, ומהצד השני היא אולי המסעדה העממית הכי ישראלית שיש. התואר 'מוסד' הוא לא תואר שקל לזכות בו. הוא דורש יכולת ריצה למרחקים ארוכים במדינה בה הזכרון הקולקטיבי קצר יותר מהזמן שלוקח לקרוא את המשפט הזה. ההתמודדות עם שינויים ואופנות היא מלחמת הישרדות אמיתית. מעל לכל, 'מוסד' צריך לשמור על טעם הקבב שאכלת בתור ילד, פן חלילה יהפוך לקבב יבש וחסר טעם כשאתה חוזר עם הילדים שלך כי אז האכזבה תבטל כל בלוטת נוסטלגיה ומוניטין. בקיצור, יש להפנים בכל כובד הראש את המשוואה הבאה: 206 בשרים היא מוסד.

הפרסי ואני הגענו ל-206 רעבים בצורה מגוחכת. ככה זה כשאתה יודע שאתה עומד לאכול טוב בערב. התחלנו לרדת במדרגות המזמינות וכבר נהיה לי נעים בבטן. אין שם אף אחד שמכיר אותי, אבל אני מרגיש כמו בבית. ה-206 עבר מתיחת פנים לאחרונה, או יותר נכון לומר - הרמת עפעפיים. האווירה נותרה כשהייתה, אך שינויים מינוריים כמו חדר פרטי, סמל חדש ותפריטים חדשים, רק משדרגים את המקום.

אנחנו עוד לא מספיקים להציץ בתפריט וכבר מקבלים לשולחן חמוצים וזיתים שמעלים בי ריר בזמן כתיבת שורות אלו. התפריט עצמו עבר שינוי. הן מבחינת התוכן והן מבחינת העיצוב. בעיניי, הוא פשוט מבריק בפשטותו ובהתייחסותו  ללקוחותיו. ראשית, כדי לחסוך את שאלת מיליון הדולר מתואר שם סיפור הקמת המסעדה בדיזינגוף 206. לאחר מכן, הוא מציג את הסמל החדש שכולל בתוכו אריה (המסמל את תאוות הבשרים) עם כתר לראשו (השאיפה להיות הטובים ביותר) ו-4 כוכבים (אחד לכל עשור). לסיום, ההברקה - סימון המנות החדשות ומנות הדגל. איך לא חשבו על זה קודם. לחדשים - חוסך את שאלת ה'מה טוב אצלכם?' ולותיקים - מפנה את תשומת הלב למנות החדשות. אהבתי ובניו.

ניגשנו לעניינים ופתחנו שולחן. עטנו על החומוס עם פיתות חמות וטריות. 'חומוס על הכיפאק' (24 ₪) היה הרבה יותר מעל הכיפאק. בתור מכור חומוס ידוע, אני חותם עליו בתור אחד מהטובים שאכלתי. הפלאפל (16 ₪) שהיה אמור להיות מעיין מנת צד תמימה הפתיע אותי בטעם, בפריכות, בגודל ובכמות המזערית יחסית של שמן שהביא איתו. לא עצרנו כאן. גם מנת כרובית בטחינה (20 ₪) הוכיחה לי סופית שהאוכל העממי הוא הטוב ביותר כשיש מי שיודע להכין אותו. הפרסי ליקק אצבעותיו ממנת הפטריות החמות (28 ₪) ושקל להפוך ביגמיסט ולהציע נישואין למנה.

גם את גזרת המשקאות לא זנחנו. הפרסי לגם לימונדה עם נענע (12 ₪) ואני בחרתי בירה 'בזלת' בהירה (30 ₪), מקומית אמיתית ממבשלת הגולן עם שם עיברי ראוי. השילוב של האלכוהול והתמונות של כוכבי מכבי תל אביב בכדורסל שעיטרו את קירות המסעדה, גרמו לי להרגיש בלתי מנוצח. עוד לפני שהפרסי הספיק להביע דיעה, דאגתי להזמין קרפצ'יו בקר (48 ₪) טעים שחוסל כאילו הרגע הגענו.

כבר שכחתי שהזמנו עיקריות. צלעות כבש (92 ₪) מעולות שנעשו ביד אומן ופילה בקר (120 ₪) שאיכותו לבדה הייתה מצדיקה את שינוי שם המסעדה ל-206 פילה בקר. המנות הגיעו עם תוספות של תפוחי אדמה אפויים עם רוזמרין שהיו מלאי ארומה ומג'דרה שהפרסי השאיר עבורה איזור מיוחד בקיבה, כי אחרת לא ברור לי איך הצליח לחסל אותה. כל נגיסה בבשר לוותה בהצלבת מבטים של סיפוק עם שאר חבורות הגברים שישבו סביבנו ונגסו בבשר שלהם. תסלחנה לי הנשים, אבל יש אווירה שיכולה להתקבל רק כשיש במקום רוב של גברים שבאים לחלוק חווית בשר עם חברים. כך כשקיבלנו פתאום צלחת טעימות של שיפודי אנטרקוט (90 ₪) וסטייק פרגית במרינדת חרדל ודבש (60 ₪), ידעתי שלא אוכל לאכזב את השבט שסביבי ושכל העיניים סביב נשואות אלינו. הפרסי היה Wingman מושלם. האנטרקוט היה טעים כמו שרק אנטרקוט יכול להיות והפרגית הייתה עסיסית ומעודנת יחסית לטעמי הבשר הכבדים שאכלנו עד כה.

הסוף הגיע. אספרסו כפול (11 ₪), קפה שחור (9 ₪) וקינוחים. את סעודת תאוות הבשרים שלנו הייתי חייב לסיים עם מחווה לתקופת הילדות שלי - קרם בוואריה (26 ₪) שלא הייתי מוותר עליו בכל ארוחת בשרים כזו. קרם הבוואריה של 206 היה הרבה יותר מנוסטלגיה. קינוח כיפי וגדול שרק המראה שלו עם סירופ השוקולד והפירורים מעורר תיאבון. הפרסי הסתפק בסלט פירות העונה (24 ₪) והגדיר אותו כמרענן הרישמי של סוף הארוחה.

עם חזרתנו אל הרכב הפלגתי במחשבותיי. מתוקף היכרותי עם הפרסי, ברור לי שבחתונה שלו יהיה אוכל מצוין וכיף שלא יפסיק עד הבוקר. בסופו של דבר, מלבד האירוע החד פעמי, העיקר הוא השנים שאחרי - המשפחה שהוא מקים והאישה אליה הוא חוזר כל יום. אולי בעצם זו החפיפה בין מוסד הנישואין למוסד הבשרים. 206 בשרים אני מתחייב לחזור אליך כל פעם. התינשאי לי?

* הכותב היה אורח המקום.

* רוצים גם אתם לאכול ב-206 בשרים? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי