הכוכבים של סיטארה

מסעדת 'סיטארה' היוקרתית, בפרויקט 'סי אנד סאן' תמיד הייתה נעלם עבורי. להבדיל ממסעדות יוקרה אחרות הנמצאות בלב העיר, על פניהן אתה חולף ברחוב, בעודך סטודנט תפרן, מציץ פנימה דרך הדלת ואומר לעצמך שביום ההולדת של חברה שלך, תשקיע בארוחה זוגית, במסעדת 'סיטארה' זה לא קורה.

מתחם 'סי אנד סאן' נמצא בצפונה של תל אביב, על הים, קרוב למלון מנדרין, כמעט בהרצליה פיתוח, בודד בחולות, רחוק מספיק משאר הפרויקטים היוקרתיים האחרים, ובלי רכב לא תגיע לשם. לכן התרגשנו אני והחטובה כשלקחנו את הרכב והיצפנו.

המסדרון המוביל ל'סיטארה' ארוך, אתה נכנס לתוך לובי המתחם עצמו, צועד את כל המסדרון המצויד בגלריות ובוטיקים, עד שאתה מגיע למסעדה הנמצאת בסופו. שמחנו לגלות כי המארחת שמרה לנו מקום במרפסת, בתחילה הצטערנו על שעון החורף, הגענו קצת אחרי שבע בערב, וביוני וודאי היינו מרוויחים שקיעה מדהימה, כי מהמרפסת רואים רק כחול, כשהמרפסת התמלאה בהמשך הערב הבנו שהיא עדיין מיוחדת, בריזה של תחילת הסתיו נושבת, רחש הגלים פותח את התיאבון, ואם תמתח את הצוואר כלפי מעלה תוכל לראות שפע של כוכבים מנצנצים בשמיים.

יש שף ל'סיטארה', יניב אבן, שעבד במסעדה בעבר כסו שף, עזב לטובת עסקי יבוא הבשר וחזר לפני כמה חודשים כשף ראשי. כשהוא שאל אותנו אם אפשר להוציא לנו כמה מנות לפי טעמו הנהנו במרץ, אין כייף גדול יותר מזה, השף יודע מה מיוחד היום, מה טרי, איזה דגים הביאו ואם נתחי הבשר טובים במיוחד.

לפתיחה קיבלנו לשולחן שתי מנות, האחת מתוך התפריט, מנת אספרגוס ופלפלים (52 ₪), שם המנה מסתיר את הכוכבת האמיתית - גבינת הבושה, מעין גבינת סנט מור גדולה, שפרוסה דקה נפרסה ממנה (הגבינה עצמה מגיעה בערך בגודל של כיכר לחם קטנה, כך שפרוסה דקה היא עיגול בקוטר 10 סנטימטר), הפלפלים הונחו מעליה, והאספרגוס ליווה אותה ליד. השילוב של אספרגוס מעודן, פלפל קלוי והגבינה הוא שיחוק מנצח, טעם הגבינה מתקתק ועז, וכל ביס הוא תענוג, גם אם הגבינה מעט כבדה, ביס מאספרגוס מרענן משלים את החוויה.

מנה פתיחה שנייה הגיעה אלינו מתוך הספיישלים, שלושה פילטים קטנים של דגים (128 ₪) שנצרבו על הפלנצ'ה, כשכל דג קיבל צלחת קטנה משלו, עם רוטב מיוחד, וכולם ביחד מונחים על צלחת גדולה. ובכן לתיאור המנה שימו חגורות, יצאנו לדרך - היה שם פילה מוסר צרוב על פסטו אפונה, בזיליקום, נענע ופרמזן עם סלט צנון וסלרי, צלוחית שנייה אכלסה פילה לוקוס עם חמאת לימון ואספרגוס, וצלוחית שלישית הגיעה עם טורו של טונה (הבטן התחתונה והחלק הטעים ביותר של הדג) עם קוביות בטטה ורוטב בלסמי, טריאקי, תפוזים. מה נגיד על המנה הזו? שקודם כל המחיר שלה שווה ערך למחיר עיקרית, אבל היא בקלות יכולה להספיק כמנה משותפת לזוג, שיש בה שפע עצום של טעמים וכל דג הוא חוויה בפני עצמו. שאם תחלקו אותה תחוו במנה אחת את המיטב שיש ל'סיטארה' להציע.

את שתי מנות הפתיחה ליווינו בכוס של סובניון בלאן ריזרב 2007 של בנימינה (45 ₪), זהו יין לבן, קליל ופירותי במיוחד עם ניחוחות גויאבה מיוחדים שהתאימו לתחילת הסתיו.

לעיקריות יניב אבן, השף, החליט שנלך על נתחי בשר, ולא ובכדי, עם עבר בתחום ייבוא הבשר הבחור יודע לעבוד עם הספקים השונים. החטובה קיבלה פילה בקר על בטטה אפויה, בצירוף פטריית שיטאקי צלויה ברוטב דמי גלאס בלסמי (155 ₪) ואילו אני התענגתי על אנטרקוט במשקל 350 גרם, שבמקור מגיע עם רוטב פלפלת או חרדל (145 ₪), אבל השף עצמו הגיש לי את הסטייק ערום על הצלחת באמרו: "אם תרצה רוטב תקבל, אבל אני לא חושב שצריך" וחייך במסתוריות.

ובכן כמה מילים לגבי בשר מוצלח. בניגוד לסברה הרווחת, בשר מוצלח הוא לא בשר "רך, רך, רך", כמו שאוהבים להגיד פה, הבשר יכול להיות נתח שצריכים ללעוס אותו ביסודיות, אבל הוא חייב להיות בעל טעם עמוק של בשר, ברגע שתטעם - תבין. יניב אבן בוודאי ידע שהאנטרקוט יעמוד בזכות עצמו, כי המון זמן לא אכלתי סטייק ללא שום רוטב ונהניתי כך. גם זוגתי התענגה על פילה הבקר, עם הרטוב המתקתק, שאם הגיע מאותה הפרה, כנראה שהאכילו אותה רק בדברים טובים.

את צמד המנות העיקריות ליווינו בצמד כוסות של קברנה סובניון רזרב 2007 מיקב אסף (54 ₪), שלמרות היותי חובב יינות בוטיק ישראלים, מודה, לא טעמתי אותו מעולם. זהו יין בעל ניחוחות עזים ועמוקים, "עצי מעט" העירה החטובה, "מורכב וכבד" ואם החיך המעולה שלה קובע, לא אתווכח איתו.

את שלב מלאכת הקינוח השף כבר השאיר לבחירתנו, ואנו הלכנו על 'הפתעות מתוקות' (60 ₪) "ממתקים מיוחדים של 'סיטארה' כך נכתב בתפריט. על צלחת גדולה, שמספיקה בהחלט לזוג הגיעו חמישה קינוחים קטנים, בערך בגודל של כדור גולף, היו שם קרם ברולה, ומוס טופי וויסקי שעל שניהם בזקו סוכר וקירמלו באמצעות מבער, היה גם מקרון שוקולד שניצב בגאון והודבק על ידי קרם, היה גם פטיפור פירות עם פרוסות מהוקצעות של תפוחים, עם ניחוח לבנדר, אני בטוח בזאת, וכדור חביב ואטום של שערות קדאיף עם מילוי קרם ופירות יער (אני חושב). תענוג מתוק ומיוחד כמובטח בתפריט.

סיימנו את הארוחה כשהמרפסת התמלאה בינתיים בשאון הסועדים. חלל המסעדה המעוטר בנברשות מכובדות ובשולחן גדול עליו ניצב פמוט עם נרות מטפטפים השאירו חותם מרשים אחרון, ואילו אנו יצאנו החוצה אל הכביש שגובל בחולות צפון תל אביב, הבטנו השמיימה והם עדיין היו שם, הכוכבים.

* הכותב היה אורח המקום.

 * רוצים גם אתם לאכול ב'סיטארה'? לחץ כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי