ביקור במסעדה מוכרת לאחר שלא הגעת אליה זמן רב מעורר תמיד דיסוננס קיומי – האם להזמין את המנות שנצרבו בבשר בביקור הקודם ולקוות כי חלוף הזמן לא גרר שינוי של ממש, או להתנסות במנות שמצד אחת עשויות להפתיע ומצד שני מצריכות הסתכנות במפלה. בביקורי השבוע בג'וי, לאחר כמעט שנתיים מאז הביקור הקודם והמוצלח, נתקלתי חזיתית בקושי הזה. מצד אחד, מנות מנצחות של המקום נשארו בתפריט, אך מנגד – רוח חדשה שמנשבת במקום, כמו גם כשרות חדשה (כשר למהדרין וגם חותמת של ההתאחדות האורתודוכסית), הובילו לשינויים משמעותיים בתפריט.
ג'וי מוכרת לכל ירושלמי כאחת המסעדות היפהפיות, כמו גם העמוסות בעמק רפאים. המסעדה שוכנת בבית אבן טיפוסי לאזור, וחללה מאופיין באווירה רגועה ויוקרתית. התפריט המגוון, המבוסס בעיקר על מנות בשר, מבטיח למקום זרם קבוע של סועדים, רובם מהתפוצות האנגלוסקסיות. לכן, גם בערב באמצע השבוע מוטב להזמין מקום מראש. כאשר הגעתי בשעות ערב מקודמות לצד חברי לעבודה, הצלחתי אמנם למצוא שולחן גם ללא הזמנה מראש, אך ככל שהשעות הלכו ונעשו מאוחרות יותר, כך גם המסעדה הפכה עמוסה יותר. חרף העומס היחסי, צוות מנוסה של מלצריות תזזיתיות הצליח לשמור על שירות יעיל וחביב.
באופן אוטומטי כמעט הזמנתי, לצד שתי מנות ראשונות, גם את מנת הקוריוז של ג'וי – צ'יפס בטטה עם מייפל (24 ₪). ואכן, כפי שזכרתי, אין ספק שמדובר בהברקה. זללנו במהרה את הצלחת העמוקה שהייתה עמוסה בפרוסות דקיקות של בטטה מטוגנות לפריכות מדויקת, כשעליהן נקודות של מלח וטיפות מייפל איכותי. חציל בלדי (39 ₪) היה גדול וטעים והטחינה שליוותה אותו הייתה חמצמצה וטובה מאד. מנה נוספת, של פטה כבדים (46 ₪), הייתה גם היא טובה, והורגש בה כי לכבדי העוף נלווה גם שומן אווז כתחליף משובח לחמאה. אולם, לרוטב פירות היער שנלווה לפטה, כמו גם לאגס מבושל ביין, לא הצלחנו להתחבר בשל טעם מודגש של ליקר שהרגיש סינטטי מעט. עוד ראויה לציון סלסלת הלחם שמקבל כל שולחן בג'וי, שכוללת לחמניות ביתיות טריות ולוהטות לצד זיתים טעימים, ירקות מוחמצים תוצרת בית וממרח מרענן ומקורי של חצילים וקישואים בעשבי תיבול.
בעיקריות החלטתי לוותר על רצוני לטעום שוב את מנת הקורדון-בלו (חזה עוף ממולא בחזה אווז מעושן) הזכורה לטובה, ולהמלצת המלצרית בחרנו במנות האהובות עליה. אני התמוגגתי מחזה ברווז (92 ₪, בתפריט הוא נקרא "מניפת חזה ברווז", אך לשמחתי החזה הגיע שלם), שהוגש עם רוטב סנגרייה מצומצמת שכלל גם קרמל ופרוסות של תפוח עץ, והדגים איזון מושלם בין חמיצות למתיקות. מי שחובב את טעמי הברווז – על בשרו הנימוח והשומן המתפצח, ייהנה במיוחד מהמנה הקלאסית הזאת. עבור שותפי לארוחה, אסאדו עגל במרינדת ברביקיו היווה את גולת הכותרת (88 ₪). מדובר במנה עצומה בגודלה, קרוב ל-
בשלב זה נהוג ללהג אודות הקושי עמו מתמודדות מסעדות כשרות בבואן לנפק קינוחים איכותיים. אולם, לדעתי נושא זה כבר אינו רלוונטי, וכיום בחירה מושכלת של חומרי גלם וחוסר רצון לבצע חיקויים גרנדיוזים למנות המבוססות על שמנת וחמאה, מובילים לכך שאין כל חסרון בקינוחים כשרים. כך גם בג'וי – בחרנו שני קינוחים תוצרת המקום, מתוך תפריט מגוון מאד של קינוחים המשתנה מעת לעת. פאדג' שוקולד (32 ₪) היה לא סתם פאדג' אלא מבנה רב שכבתי של טראפל שוקולד מריר מגודל, גלידת מוקה שנוקדה בקרמל, ושערות של שוקולד מגורד. קינוח זה היווה חגיגת שוקולד מושלמת, אם כי מעט כבדה וגדולה מדי לסועד אחד. מנה נוספת נקראה 'קראמבל בננות' (35 ₪), אולם למעשה היה מדובר בעוגת קראמבל תפוחים, כשלצידה שלל בננות שצופו בסוכר חום וקורמלו בעזרת מעבר. גם לקינוח זה צורפה תוספת של גלידת וניל שהפתיעה לטובה ונחה על פרוסת בראוני שוקולד. אף שהוא היה מצוין, שוב מדובר במנה ענקית שנועדה כנראה לשמש כקינוח קבוצתי.
הביקור החוזר בג'וי לימד אותי כי שינויים רבים התחוללו בתפריט, אולם כמה דברים נשארו קבועים – בניהם, מנת הצ'יפס בטטה הכה פשוטה אך מהנה, והרמה הגבוהה המורגשת בכל פרט בפעילות המסעדה. אין לי כל ספק שהמסעדה הותיקה הזאת תמשיך לשמור על מעמדה האיתן כאחת הכשרות המוצלחות והאיכותיות ביותר בעיר.
*הכותב היה אורח המקום.
רוצים גם אתם לאכול בג'וי? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.
הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.
לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת