אינדיאנה של הגליל

מיתוג הגליל כטוסקנה הישראלית עשה טוב לחבל הירוק, ליקבי הבוטיק ולמסעדות הרבות שבו. פרשנות המתאימה לגליל במידה שווה היא כאזור קאנטרי עם מסעדות גריל בסגנון אמריקאי, אותה אימצו במסעדת אינדיאנה שביער אחיהוד. מרחבי דשא, גריל פחמים ענק עליו נצלים נתחי בשר על חרבות וצל עצי היער מקבלים את פני המבקרים. חלל המסעדה מזכיר דיינר אמריקאי מפואר: כורסאות עור לבנות, שולחנות עץ, גריל נירוסטה מבהיק מאחורי בר המשקאות, תקרת עץ וחלונות רחבים פונים אל מרחבים גליליים שנראים בלתי סופיים.

אל הביקור הצטרף חברי הארגנטינאי אשר בהנחייתי הרעיב את עצמו יום שלם לקראת הארוחה. עוד לפני שהספקנו לעיין בתפריט לעומק הוגשו אל שולחננו לחם חם ופריך ומספר ממרחים מוכרים, ולכל אחד טוויסט חביב: היו שם טחינה צהובה מזעפרן, טפנד מעולה מזיתים שחורים שנמסקו בכרמי כפר ראמה הידועים מזה מאות שנים בתנובתם המשובחת, פסטו רענן ומעורר של בזיליקום וצנוברים, ריבת בצל מתובלת בהל וחמאת שום רכה. לא עמדנו בפיתוי וזללנו את המטבלים המצוינים עם הלחם המתפצח, ועוד הוספנו להקדמה המשובחת הזו שליש הוגרדן מעורפלת מהחבית (15 ₪).

לפתיחה הזמנו כנפי עוף בצ'ילי מתוק (39 ₪), שפיץ צ'ך עם פטריות (49 ₪), כבד אווז ברוטב יין ופירות (59 ₪) ושקדי עגל צרובים בגריל על מצע קרם חומוס (39 ש"ח). כנפי העוף נעטפו בבלילה פריכה, היו מתוקות ופיקנטיות במידה ועסיסיות כראוי, הן השתלבו נפלא עם טיפות הבירה האחרונה שבכוסותינו ומילאו בכבוד את תפקידן כמעוררות תאבון. נתח הצ'ך (פיקנייה, בארגנטינאית) נצרב על פלנצ'ה עם רבעי פטריות שמפיניון והוגש עם בצל מדורה קלוף וחצוי. הבשר ולצידו הירקות היה מענגים.

כבד האווז נפרש לארבע פרוסות, ניצלה בתבונה והונח על ברוסקטות משוחות בשמן זית, הרוטב המתקתק התאים למנה, והיא הייתה גדולה ומספקת. גם צליית שקדי העגל הייתה מדויקת והם הוגשו על טבעות מבצל סגול ששימשו כקעריות אכילות שבתוכן תערובת חמימה של חומוס וטחינה המוכרת למנגבי החומוס בסגנון הירדני כמסבחה ואילו המנגבים בסגנון הלבנוני יזהו את הממרח החלומי הזה כמשאוושה. השילוב המנצח של בשר וחומוס לא אכזב. בשלב זה ביקשנו להוסיף לחשבון כוס יין הבית (25 ₪), שהיה בלנד חביב ולא מחייב של קברנה ומרלו מיקבי JP הצרפתיים.

לעיקרית בחרנו נציג מעולם הים ומעולם האדמה. הארגנטינאי הזמין מבלי להעיף מבט נוסף בתפריט את נתח הפורטרהאוס המיושן (95 ₪), אשר הוזהרנו מראש שאינו מגיע על עצם אלא מופרד למרכיביו -  סינטה ופילה. אני, שבע למחצה, בחרתי בדניס בגריל במילוי של לימונים כבושים ועשבי תיבול (69 ₪). שתי המנות הגיעו סימולטנית לצד ירקות קלויים ותפחי אדמה אפויים. נכון שהוזהרנו אך ההנאה הצרופה הנובעת מפירוק בשר מעצם ה-T האופיינית לנתח נלקחה מאיתנו. פורטרהאוס ללא עצם זה כמו בייגלה בלי חור. דג הדניס, הפעם במחיר נוח ובטעם חסר פשרות היה עסיסי ורכש טעם חמצמץ וארומטי שהקנה לו ממרח הלימונים הכבושים ועשבי התיבול שמלאו את בטנו. הדג היה גדול וטעים והתוספות נדיבות.

לקראת סוף הארוחה התיישבה חבורת גברים בגיל העמידה שהספיקו לגלות את מעלותיה של אינדיאנה כמקום מפגש במהלך החודשיים מאז הוקמה. לאחר שהתיישבו, עברו על התפריט והזמינו בשר, בשר ועוד בשר שזרם אל שולחנם במהרה. הם שלפו בקבוקי יין מאמתחתם. אחד אחד נפתחו הבקבוקים, נמזגו לכוסות תוך התלהטת דיון על האיכויות של תכולת כל בקבוק. מפגש קבוצת הגברים הסב את תשומת ליבנו לכך שאינדיאנה היא מקום נהדר לערוך בו מפגשים חברתיים או אירועים (עד 120 מבקרים בפנים ועד 250 בחוץ). היצע המנות רחב, יש לילדים מרחבים בלתי נדלים להשתובב בהם, המחירים נוחים והאווירה חמימה ויוקרתית. נותרנו ישובים עוד זמן מה, מחליפים חוויות מהארוחה הדשנה. מלאים ומרוצים, קינחנו באספרסו (7 ₪) ונפרדנו לשלום מהצוות שהנעים לנו את הביקור.

*הכותב היה אורח המקום.

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן.   

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי