ג'ויה ושמחה בלב

מתחם המסעדות של הרצליה פיתוח שוקק בערבים, גם אם זה סתם יום חול, בלי חג ובלי סוף שבוע. גילינו זאת, אני והחטובה, כשהגענו בשמחה לסניף ההרצלייני של ג'ויה האיטלקייה - (למסעדה עוד שני סניפים, ברמת החי"ל וברמת השרון). אחרי שני סיבובים מעייפים עם המכונית מצאנו מקום חניה בצמוד למסעדה, אמנם יש שפע של חניונים בתשלום בסביבה, אבל אני כמו כל ישראלי מצוי, שבבעלותו רכב קטנטן במיוחד, יודע שבסוף הציפייה לחניה תשתלם.

יפה בג'ויה, חלל המסעדה הוא גדול ומרווח, שונה ממסעדות במרכזי הערים המתמקמות תחילה בחנות קטנה וצומחות אט אט אל החנויות מסביבן. בהרצליה פיתוח תמיד אולם המסעדה יהיה רחב ידיים. התיישבנו בשולחן זוגי, ליד הבר, והתחלנו לסקור את המקום, צנצנות צהובות מלאות כוהל וקליפות לימונים יושבות על המדפים, מחכות שיוסיפו להן סוכר ויהפכו אותם לליקר לימונצ'לו איטלקי כהלכה ותנור גדול מאחורי הבר מוציא פיצות.

הקהל מורכב בחלקו ממבוגרים שיודעים ליהנות מהחיים הטובים, ובחלקו השני מחבר'ה צעירים שבאו לבלות. אנחנו הכי התרגשנו מהשלישייה שישבה על הבר לידנו, וקולות שיחתם הגיעו אלינו - פטפוטי איטלקית הבהירו סופית שאם ילידי המגף מנשנשים ב'ג'ויה' סימן שהמקום מכבד את מסורת האוכל העצומה של איטליה.

המשכנו להסתכל בקנאה באיטלקים שהיו לבושים באופן מעורר השראה (מוקסינים מזמש בלי גרביים, מכנסיים קצרים ומחויטים וחולצת 'לקוסט' ארוכה, צמודה ומחויטת, תודה ששאלתם), עד שהמלצרית החיננית הסבה את תשומת ליבנו לתפריט הגדול. אז, גם התחלנו להתבלבל. שפע של מנות פתיחה בדמות מחלקת אנטיפסטי רחבה, מגוון סלטים מעורר השתאות, חלק שמוקדש רק לפוקצ'ות, ועוד חלק שמוקדש לפיצות, כמה מרקים לבחירה ורשימת פסטות מיוחדות שמעוררות את בלוטות הרוק, ועוד לא הגענו לחלק הארי שעוסק בפירות ים ומנות בשר. מכיוון שלא אני, ובטח לא החטובה ניחנים בקיבה של נהג משאית, "נאלצנו" להתפשר על מנת פתיחה ועיקרית לכל סועד.

הזמנו את הקרפצ'יו סלק (39 ₪) מתוך סקציית האנטיפסטי, שמגיע עם מאפה קטן של עלי פילו ועליו פרוסת גבינת עזים, וברוסקטת טרטופו (32 ₪) עם מחית כמהין שחורה, קרם פרמזן ועלי רוקט. ב'ג'ויה' לפני שהפה אוכל, העיניים בולעות. כל המנות לאורך כל הארוחה הצטיינו בפרזנטציה נאה, הקרפצ'יו הורכב מסלק שנפרס דק, עליו שרטטו רוטב טעים, וארבעה עלי פילו, כמו בורקסים קטנטנים ללא מילוי, נחו בארבעת קצוות, כשפרוסת גבינת עזים שרועה מעל, ועליה פקאן קצוץ, אכן מנה מיוחדת. גם הברוסקטה לא אכזבה, התלבטנו בינה לבין פיצה, אבל אפילו פיצה אישית לשנינו הייתה סותמת את הגולל על הארוחה לכן הימרנו על ברוסקטה. זו התגלתה כהימור נכון, פרוסת לחם כפרי רחב (הידוע בכינוי העממי "לחם מרקו") נחתכה לשניים, נקלתה עם ניחוח שום, ועליה ממרח של מחית כמהין עם שפע של רוקט טעים (איזה עשב תיבול מופלא, אני מת עליו).

נחנו קצת אחרי הפתיחות ולא הפריע לנו שהמלצרית הנחמדה הודיעה לנו שהמנות מעט מתעכבות וכבר הן יוצאות, בכלל השירות הוא קשוב ומסתורי בו זמנית, השתמשת במפית? הסרת את העיניים לכיוון אחד ומיד מישהו לקח אותה ושם אחת חדשה במקומה, מבלי ששמת לב. ב'ג'ויה' לא הולכים לפי ההרגל - אין מלצרית אחת המלווה אתכם במשך הערב, אלא כל פעם מלצרית אחרת שמה לב שאתה זקוק לעזרה או שואל שאלה וניגשת מייד.

בזמן שהמשכנו להתענג על פטפוטי האיטלקית (זה לא נקרא להקשיב לשיחות של אחרים, כי לא הבנו דבר), הגיעו העיקריות. אני הזמנתי ספריבס לבן בזיגוג תאנים, יין לבן וטימין (86 ₪) שהגיע עם ירקות שורש קלויים בתנור, והחטובה הלכה על פפרדלה טלה (59 ₪). שמגיעה עם ראגו מבשר טלה, פלפלים ועשבי תיבול. לגבי מנת הספריבס, נגיד זאת כך, אם אתם לא אוהבים מתוק בבשר שלכם אל תזמינו את המנה הזו. מדובר בבשר עסיסי עטוף ברוטב מתוק שאין דרך מנומסת לאכול אותו מאשר בידיים. לקראת סוף המנה המתיקות הספיקה לי ומזל שהמנה נגמרה, אך בכל זאת מדובר במנה טובה.

לחטובה הובהר על ידי המלצרית שלפפרדלה טלה, יש טעם עז של טלה, (הגיוני ) והיא אוהבת את הטעם. הפסטה התגלתה כאיכותית, רחבה עם קצוות משוננים לאורכה, וראגו הטלה בושל זמן רב לכדי תבשיל עם טעם של בשר טלה עוצמתי. בעודי משתדל לא ללכלך את חיקוי הלקוסט שלי עם רוטב הספריבס, שמעתי צקצוקי הנאה מעברו השני של השולחן, נהנים גם שם כנראה.

לסיום חלקנו טרופ שוקולד (37 ₪) - גבעת שוקולד מריר אפוי, עטוף בקליפת שוקולד לבן ושוחה ברוטב פסיפלורה שהייתה טעימה מאוד, שתינו אספרסו ארוך (10 ₪) טוב ומריר, וסיכמנו, שיותר מאמני הרנסנס, הכדורגל או המכוניות, המטבח האיטלקי הוא הגאווה הגדולה ביותר של איטליה.

* הכותב היה אורח המקום.

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי