קפה מרקו – קסם איטלקי בלב העיר

על פי רוב, אני רואה בספונטניות תכונה מוערכת יתר על המידה. עם זאת, כשהיא משתלבת לי יפה בלו"ז, אני מאד נהנית ממנה. וכך בדיוק היה הביקור שלי ושל ש' עמוקת המחשוף בקפה מרקו. בעודי לועסת סלט דלוח בעבודה (כן, סלט יכול להיות דלוח, סימכו עליי ועל ה"קייטרינג" שמאכיל אותי מדי יום) החלטתי שבא לי להתפנק עם אוכל איטלקי כבר באותו בערב. הודעת קצרנות לש' בנוסח "אוכל. איטלקי. הערב. בואי", וכמה שעות לאחר מכן נפגשנו במסעדה, מוכנות להוסיף עוד קילו שניים לצמיגים. 

ספונטנית ככל שאהיה, לא יכולתי שלא לסרוק מראש את התפריט. מה הכיף בספונטניות אם היא לא תוביל אותי למקומות טובים? הצצה קצרה הספיקה כדי להכריע שככל הנראה מדובר במקום ראוי, ויותר מכך. לצד המנות האיטלקיות המוכרות, מככבות בתפריט כמה מנות מפתיעות ומפתות. הדגש על איכות וטריות עשה גם כן את שלו, והטביע בש' ובאנוכי רושם ראשוני מוצלח. 

ואם ברושם ראשוני עסקינן, נתחיל בראשונות. התלבטנו בין פחמימות לירקות, ובסוף שילבנו בין השניים עם סלט תרד ועגבניות (37 ₪) וסלט קפרזה (38 ₪), המוגשים עם ברוסקטה ולחם הבית, בהתאמה. שתי המנות היו נדיבות בגודלן וטעימות באופן חריג ומענג במיוחד. התרד הוגש קר ומתובל ביד אמן, והקפרזה התבססה על מוצרלה משובחת ועגבניות שהיו גורמות לשף טלוויזיוני פואטי במיוחד לחבר חמשירים בלי להניד עפעף. 

בהמלצת מנהל המקום הזמנו פסטת חמשת הפטריות (56 ₪) - רצועות פסטה לזנייטה (קצוותיה של הלזניה) המיוצרת במקום, מוקפצות עם פטריות פורטובלו טריות, מלך היער, פורצ'יני, שמפניון, ירדן, יין לבן, עירית. המנה הוגשה גם עם גבינת פטה, אבל העדפנו לבקש אותה בצד ולהנות מטעם הפטריות כמות שהוא. הפסטה היתה מצוינת, אך הרוטב היה קצת מרוכז מדי. המשכנו עם מנה מסקרנת נוספת, פילה מוסר ים טרי (89 ₪). הדג הוגש על מצע ניוקי ביתי, עגבניות טריות, שום, ארטישוק וזיתי קלאמטה. המרכיבים השתלבו זה עם זה בצורה נהדרת, אך כדי לא להתמלא יתר על המידה הותרנו מאחור כמה ניוקי מיותמים. 

לאחר מספר טעימות, בחרנו יין מסדרת כנען של דלתון, ש' אדום ואני לבן (33 ₪ לכוס). שתינו היינו מרוצות מהבחירה, ולמרות שחובבי היין מבין הקוראים יצטמררו, אפילו החלפנו בינינו את הכוסות מספר פעמים. כדי לעזור לאוכל להתעכל ובתור הכנה לקינוח, לגמנו מקיאטו משובח תוצרת דיאמה (9 ₪ לקצר, 11 ₪ לכפול). ואז הגיע הזמן לבחון את ההיצע המפתה בוויטרינת המנות האחרונות. הפור נפל על קרם ברולה (31 ₪) ובר אגוזים (31 ₪). הברולה הגיע חרוך כהלכה, אך היה קצת קפוא מדי בדקות הראשונות. לאחר שאלה חלפו מדובר היה בתענוג מתוק וצרוף. בר האגוזים היה שוקולדי ועשיר, אם כי הברולה היה המנצח האמיתי. 

פינת הרחובות גורדון ודיזינגוף עשירה בממתקים לעיניים ובמלכודות לחשבון הבנק, אך ענייה למדי מבחנת היצע קולינרי. קפה מרקו עונה מצוין על הצורך במקום נעים לנוח בו. ללא שמץ של ניקור עיניים או טרחנות, המסעדה משרה אווירה מסבירת פנים ורגועה. בין אם מדובר בהפסקה ממסע קניות, מנוחה מכיתותי רגליים בין גלריות או פשוט עצירה בדרך לים, יהיה נעים לשבת בקפה מרקו. כשלכל זאת מצרפים אוכל טעים, קפה משובח ומחירים נוחים, מדובר במציאה. בפעם הבאה שתאבדו את אמא בדרך לסנטר, חפשו אותה אצל מרקו.

*הכותבת הייתה אורחת המקום.

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

 לדף הפייסבוק של rest  לחצו כאן.       

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי