באופן מוזר, מעולם לא ראיתי באמא שלי פרטנרית לבילוי במסעדה. העניין הוא שאמא שלי היא קיבוצניקית, ולמרות שכבר חלפו כמעט שני עשורים מאז שעזבה את הקיבוץ, השפעותיו עוד ניכרות בה. כל עוזב קיבוץ מכיר את הטראומות הקטנות שנלוות לחיים בו. אני לא הייתי מסוגל להתקרב לשום מאכל מהים עד לשנות ה-20 לחיי, בגלל זיכרונות קשים מ"דג פילה" שהגננת הכריחה אותי לאכול. עבור אמא שלי, מלבד יקיצה טבעית בשעה 05:30, הותיר הקיבוץ חוסר התלהבות מיוחדת מאוכל. כדי למנוע תקלות לקראת הערב הצפוי לנו, הוריתי לה לא לאכול במשך כל אותו היום, וגם אני נכנסתי למשטר של צום.
כשהגענו למרינה בהרצלייה, מורעבים לחלוטין, לא עצרנו להריח את הים וליהנות ממשב הרוח הנעים של שעות הערב, ופשוט שעטנו אל עבר 'מדזו'. ויתרנו על ישיבה בדק הצופה ליאכטות הרבות במרינה וישבנו באחד משני החללים הפנימיים שבמסעדה. לידינו חגגה משפחה שקטה יום הולדת לאחד מבניה, עם שולחן עמוס בשלל מאכלים. למרות שמדובר במסעדה ענקית, נוכחנו מיד שמדובר במקום רגוע מאד, והאווירה הייתה שלווה למדי.
מנהלת המשמרת שהושיבה אותנו בשולחן, מיהרה להמליץ לנו על מנות ראשונות לפתוח בהם את הארוחה ואנו התמסרנו להמלצותיה. קרפצ'יו פילה בקר (48 ₪), הוגש לנו ללא עיכוב, לצד קלמרי מטוגן (45 ₪). הקרפצ'יו היה מהסוג הנדיר שמדגים בדיוק מדוע יש לאכול בשר בצורתו הטבעית, ללא כל בישול. פרוסות הפילה האדמוני היו דקיקות, כמעט שקופות, רעננות וטריות. התיבול היה עדין ומינימלי - בלסמי, פלפל שחור, מלח גס ומעט פרמזן. מנת הקלמרי כללה כמות גדולה למדי של חישוקי הדיונון החמקמק מטוגנים בשמן עמוק, לצד שני סוגי מיונז וסלט קטן. הקלמרי היה מפתיע: פריך מאד מבחוץ אך נימוח לגמרי מבפנים. לשאלתנו כיצד ניתן ליהנות משני העולמות הוסבר לנו שמדובר בבייבי קלמרי טריים לחלוטין, שהם הסוג המושלם לצורת הכנה זו. הציפוי עמו טוגנו הקלמרי היה מלא תיבול וחריף מעט. למרות ששני סוגי המיונז היו ביתיים ואיכותיים, כפי שציינה אימי בהתלהבות, מבחינתי לא נזקק הקלמרי לתיבול נוסף. גם הסלט הקטן שכלל רצועות גזר, כרוב, ג'ינג'ר ושומשום שחור, היה טעים ומרענן. עם הרעב והמנות הראשונות התמודדנו בסיוע לחם שנאפה במקום והוגש לנו חם ופריך כדבעי (18 ₪).
גם ביחס למנות העיקריות הפקדנו עצמנו בידיה של מנהלת המשמרת, שחף, שגילתה בקיאות יוצאת דופן בכל נבכי התפריט. במקרה של מדזו, מדובר בתפריט ארוך למדי שכולל מספר אגפים - בשר, דגים ופירות ים ופסטות טריות שמוכנות במקום. למרות הפיתוי לבחור באחת מהפסטות המעניינות (רביולי ערמונים או ניוקי עם כבדי עוף ברוטב מייפל), הכנו את עצמנו לדבר האמיתי.
כשראיתי את המלצרית מגיחה מהמטבח ובידה המנה שלי, לא יכולתי שלא להתרגש כמו ילד קטן. חשוב להבין, כדי להכין בשר מדהים באמת לא די בנתח הנכון או בגריל הנכון, צריך להשתמש גם בזן הנכון. במקרה של מדזו יודעים בדיוק מהו אותו זן ממנו האנטרקוט שלי צריך להיות עשוי - אנגוס. מדובר בזן של פרות שמטופח ומיועד רק למטרה אחת (צמחונים אטמו אוזניכם) - להיות סטייק מושלם. במדזו טיפלו בבשר בכבוד. 300 גרם של אנטרקוט אנגוס (114 ₪) שיושנו במקום בתלייה, צרובים בגריל לכדי סגירה מוחלטת של הטעמים הטבעיים. טעמתי את הצ'ימיצ'ורי ופירה הבטטה שהוגשו לצד הסטייק, אבל אני לא חושב שזה משנה. סטייק שכזה הייתי שמח לקבל גם בלי צ'ימיצ'ורי. אפילו בלי סכין ומזלג לצורך העניין. במחיר של סטייק אנטרקוט רגיל במסעדה סבירה, האנגוס של מדזו מספק לא רק איכות מעולה אלא יחס מצוין בין מחיר לתמורה. כדאי למהר שכן בימים אלו מוגשת במקום 'ארוחת אנגוס' מלאה במחיר של 119 ₪.
אמי, שלא מתלהבת מבשרים, התרשמה לטובה מפילה מוסר בציפוי פריך (89 ₪). הפילה העסיסי והטרי צופה בתערובת של פירורי לחם דקיקים ועשבי תיבול ירוקים טחונים שהעניקה מעטפת פריכה וטעימה לדג. שתי פרוסות הפילה הונחו על עלי גפן ממולאים ונמשחו ברוטב עדין של יוגורט וג'ינג'ר. אמי, שכזכור לא מפגינה התלהבות יוצאת דופן מאוכל, חרגה מהרגלה ולשם שינוי שיבחה את צורת ההכנה והתוצאה הסופית.
ההתמודדות עם שתי המנות כמעט איפסה את השפעות הצום הארוך שקדם לארוחת הערב, אולם ההתלהבות מהאוכל, שאריות הרעב (או הגרגרנות) ומבט קצר בין אימי, שחף וביני הספיקו, ומנה נוספת של קלמרי ושרימפס ברוטב שמנת וחרדל (86 ₪) נשלחה לשולחן. כמות נדיבה של פירות ים מצוינים שחתה ברוטב של חרדל ושמנת עשיר, עם רצועות בצל מטוגן.
שפע המנות שאכלנו, שהיה מספיק בקלות לארבעה אנשים, גרם לאימי להרהר על המרחק הגדול שעברה מאז הזמנים בקיבוץ בהם המנה האהובה עלייה הייתה (נשבע לכם!) סלק מבושל עם בצל מטוגן...
לצד המנות העיקריות שתינו כוסות של קברנה סובניון מיקב שאטו גולן (40 ₪). שמחנו לגלות שיינות של היקב המשובח הזה נמכרים גם בכוסות, ובכלל לראות שבמדזו יש תפריט יינות עשיר עם מקום של כבוד ליינות ישראליים.
סיימנו את הארוחה בקינוחים ובשיחה עם אחד מבעלי המקום, ליונל, והשף המוכשר איאד, שאת שמו הכרתי משלל מתכוניו שפורסמו באתר זה. השילוב בין מנהל בעל חזון לשף בעל ניסיון מתבטא במדזו בתפריט עשיר ומגוון, שמנסה לענות לשלל הטעמים של הסועדים. המטרה של שניהם הוא ליצור אוכל עילי, אך ללא פלצנות במחיר ובתחושה. בעודם מספרים על הניסיונות הרבים שהובילו לבניית מנות פירות הים, השימוש בשרימפס בלק טייגר בלבד, ועל הדרך שעברו להקמת מחלקה נפרדת לייצור פסטות במטבח, הגנבתי כפית לעבר עוגת גבינה וקפוצ'ינו, ומוס פסיפולרה (33 ₪ כל אחד). עוגת הגבינה הייתה עשירה וחלקה, אך אין מה לעשות, למרות שהפכה לחזון נפרץ, אני עדיין מתמוגג מפסיפלורה. מוס פסיפלורה ומעליו מוס שוקולד לבן, בכיסוי של נוזל הפסיפלורה המשכר, היו חגיגה של צבע וטעם. נפרדו מאיאד וליונל בכוס קפוצ'ינו ואספרסו כפול (12 ₪) שהיו גם הם עשויים ללא רבב.
שמחנו לראות שאיאד וליונל מצליחים במשימה שלהם. התפריט של מדזו מציע מגוון של מנות שמתאים לכל טעם ומעניק תמורה מצוינת למחיר. בשונה ממקומות רבים שמתפזרים לכל הכיוונים והולכים לאיבוד, במדזו מנות הבשר לא נופלות מאף בית בשרים איכותי, ומאכלי הים משתווים לאלו שנמצאים במסעדות הטובות ביותר. אני צופה שהאוכל המצוין והאנגוס האלוהי יעזרו להציב את מדזו בשורה הראשונה של המסעדות בישראל.
* הכותב היה אורח המקום.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת