NG הברברית

אני לא יודע איפה זה היה חבוי בי. אולי אלו זכרונות מודחקים מהילדות, אולי זה מרד מאוחר בתרבות המודרנית, אבל לאכול עם הידיים זה פשוט כיף! אני, כמובן, מקדים את המאוחר. אולי כי, כמו שתבינו עוד מעט, אני קצת במצב רוח של בלאגן.

את מסעדת הבשרים NG כבר אין צורך להציג. המוסד התל אביבי הזה לבשר ממוקם בקצה הסקאלה של מסעדות מסוגו. כל קרניבור מצוי שמע על המקום ואף ביקר בו. כמנהגם בשש השנים האחרונות, חוגגים ב-NG יום הולדת במבצעים שווים ורעיונות מיוחדים. ביום ההולדת השישי נולד הקונספט של ארוחת הברברים. הקונספט הזה הצליח כל כך טוב עד שגם בכניסתנו למבצעי היום ההולדת השביעי, הוא ממשיך במקביל. נראה היה מוזר בעיניי שאדם כמוני שרואה באוכל חוויה, לא יתנסה בחוויית האוכל המסקרנת ביותר המוצעת כיום. אז חיכיתי להזדמנות הראשונה, לקחתי איתי את הבריטית ונסענו לNG. ארוחת ברברים ב-330 ₪ לאדם - Here we come

ב-NG, על שולחן גדול, חיכה לנו גרזן. טוב, אני מגזים. לא ממש גרזן של חוטבי עצים, יותר גרזן דקורטיבי, אבל עדיין גרזן. מסביב היו פזורים כוסות ו...זהו. רק מפות הנייר הגדולות שכיסו את השולחן העידו על העומד לבוא. סביב השולחן התגודדנו כשמונה עשר סועדים בשקט יחסי. בוחנים זה את זה ונשמרים מלהתערבב. הדממה הופרה כשאל השולחן הגיעו כיכרות לחם ענקיות וחמות מלוות במלח גס, פלפל שחור, לימון וסוג של רוטב טרטר. רעשים של בציעה פריכה היוו רעש רקע למילות הפתיחה החגיגיות של הערב.

הוסבר לנו שהאירוע מתרחש אחת לחודש בלבד. אין לנו צלחות ואין סכו"ם. עוצמת הבשורה היכתה בדימיוני. פתאום הנאום הזכיר קצת מילות פתיחה של מנהל בית כלא לאסיר חדש שמגיע. מתוך אינסטינקט וגרגרנות, לקחתי עוד חתיכת לחם חמימה וטעימה כמו שרק לחם טרי יכול להיות. "אל תתמלאו, יש הרבה אוכל", היה נדמה לי ששמעתי את קולה של אימי. ההמשך היה יותר אופטימי ודיבר על שתייה בלי תחתית של יין זינפנדל אדום של וודברידג', רוברט מונדבי מארה"ב ושל בירת "Dancing Camel" שהיא בירה מקומית עם 7.3% אלכוהול. דימיונות בית הכלא התפוגגו כלא היו וזכרונות משיעורי ציור בגן החליפו את מקומם כשקיבלנו סינרי פלסטיק לבנים בליווי קריצת "תזדקקו לזה".

ראשית, הובאו לשולחן זנבות שור עם יין וערמונים. את ההיסוסים אפשר היה להרגיש כאילו היו משב רוח קריר. אותי הפתיעה הבריטית, שיכולה להעביר קורסים בנימוסי שולחן, שתפסה את הנתח בשתי ידיים ותסלחו לי על הביטוי, קרעה לו את הצורה. היות והמנה יחסית חסרת בשר מלכתחילה, היא היוותה מעיין מנת פתיחה. התחלתי להתלכלך, אבל תחושת האי נעימות נעלמה במהרה. כמו כן, קעריות מים עם חתיכות לימון לשטיפת הידיים הוחלפו תדיר ומפיות חולקו כאילו יש לNG מפעל לנייר.

המנה עצמה הייתה מעולה. תודה ששאלתם. תיבול מדויק מגובה במיצים מפנקים. את הערמונים אכלתי כמו היו פיצוחים. הפתיח המשיך עם תירס חם ובמקביל החלו המשקאות לזרום בקנקנים גדולים. טעמתי את הבירה שהייתה פשוט מעולה, מלאת ארומה ועשירה. מיד אחר כך, בדקתי את היין שהיה מצוין, עדין, אך גם מלא טעמים. 'בחירתה של סופי' בזעיר אנפין התחוללה כשנאלצתי לבחור באיזה מהם אתמיד לאורך הערב. היין ניצח.

הגעתו של הברווז בפפריקה ספרדית ונענע סימלה עבורי את ניצחונו של הערב. המנה הזאת הפכה סופית את קהל הסועדים שגילאיהם נעו משנות העשרים המאוחרות ומעלה, מחבורת מעונבים משתמשי אייפון לחבורת ברברים משתמשי גרזנים. גרזנים? גרזן שיופיע במערכה הראשונה יקצוץ רגלי ברווז במערכה השלישית. טוב, לא בדיוק אותו גרזן, אבל סכיני מטבח עצומים שהמילה גרזן בהחלט מתלבשת עליהם. הברווז היה רך במיוחד והסיבה היחידה שלא ליקקתי את האצבעות הייתה המבטים של שותפיי לסעודה והידיעה שהאצבעות שלי עלולות לגעת באוכל שלהם.

צל גדול כיסה את השולחן. מיד אחריו הגיע מגש עץ עצום בגודלו שבראשו דלעת חצויה שממנה והלאה כיסו ירקות שורש אפויים את כל אורכו. היו שם בטטות, סלק, בצלים, תפוחי אדמה וגזר שבעת אכילה הזכיר מרקם של נקניקיה. מגניב.

הערב עוד היה צעיר. חזירון במייפל עם, איך לא, תפוח בפה הוגש במלוא הדרו ונקצץ על ידינו. שוב, הוכיחו שיודעים לעשות בשר ב-NG והחזירון היה רך להפליא. מעצם בישולו כחזירון שלם, את מלאכת התיבול השלמתי אני עם מלח ופלפל. החלטנו שזה זמן טוב להפסקת התרעננות וסיגריה. האכילה המשותפת וחסרת הגינונים הסירה את המחסומים ההתחלתיים. מצאנו את עצמנו משוחחים וצוחקים כמו חבר'ה במילואים שאכלו מאותו המסטינג. מי צריך מסטינג כשיש ידיים.

חזרנו בכוחות מחודשים. המטבח של NG לא הראה סימנים של רגיעה והטיל את הפצצה הבאה - שוק טלה במייפל ורוזמרין עם כרובית אפויה בצד. אני כבר התחלתי להזיע, אבל קיבולת הבשר שלי לא איכזבה. הטלה היה מלא טעם וממכר. נראה שלא הייתי היחיד שחשב כך והוא חוסל מהר. כבר הבנו שזה לא משחק. מקום פנוי בבטן התחיל להיות משאב יקר, קצת כמו חניה בתל אביב. את המשמעות ספגה הכרובית שנותרה מיותמת.

את סיום חגיגת הבשר חתמו שניים: פילה בקר פראי עם כרישה וגוש אנטרקוט. אלו התותחים הכבדים שהכריעו את נצחון המערכה. הסינר הוכח כאביזר נדרש לארוחה כששלל המיצים ניתזו לכל עבר בעקבות הנפת הגרזנים. באופן מפתיע, תחושת חיספוס הבשר ביד הגבירה לי תחושת העונג של נתחים אלו. שני הנתחים היו עסיסיים ועזים. התחרטתי על גרגרנותי בתחילת הארוחה שלא איפשרה לי לאכול עוד מהבשרים הנהדרים האלה.

כבר לא יכולתי להכניס פירור לפה, אך מסתבר שפירות טבולים בשוקולד זה כבר סיפור אחר. כמיטב מסורת הערב, קיבלנו מגש גדול של תפוזים, אגסים, אפרסמונים, אשכולות ענבים ועוד, שהוגש עם פונדו שוקולד. סיום מוחץ ומהנה לאירוע יוצא דופן.

ארוחת הברברים היא בראש ובראשונה חוויה. העובדה שהחוויה הזו מגובה באוכל יצירתי וטעים זה כבר תו האיכות של NG. בעיניי רוחי, בין לעיסה ללעיסה, ראיתי את הפוטנציאל של מסיבת רווקים ברברית, יום הולדת ברברי, ואפילו סתם, כמו במקרה שלנו, יציאה זוגית ברברית. מה שבטוח, השילוב של קדמוניות, אלכוהול ומנות בשר ייחודיות יוצר ערב קסום, מיוחד ובמובן הכי טוב של המילה - ברברי.

*הכותב היה אורח המסעדה.

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

לדף הפייסבוק של rest  לחצו כאן. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי