סאקורה – השמש העולה במיטבה

מעטות מידי הן המסעדות היפניות המכינות סושי מדגים מובחרים. נוסף לכך, מסעדות יפניות רבות נפגעות מווירוס מדבק שתסמיניו מתבטאים בהמרת דגים טריים במופשרים, ובהמשך אף הם עוברים מטמורפוזה לאורז. כך, ממנת דג ואורז נותר רול דביק של אורז ורמיזות דגיות. כיוון שהמחלה הינה סופנית, ברבות הימים שורדות רק מסעדות בעלות תנגודת חיסונית למגפה. מסעדת סאקורה הירושלמית היא אחת מהן. כבר 18 שנה מגיש בועז צאירי, השף והבעלים, סושי יפני אמיתי. השנים שהוא בילה ביפן, אופיו השואף לשלמות, ואשתו היפנית מחייבים אותו לשמור על הסטנדרטים הגבוהים. כל הדגים המשמשים במסעדה הם טריים, מפולטים במקצועיות ומוגשים בנדיבות.  

החצי השני ואנכי הגענו אל סאקורה הירושלמית בשישי אפרורי, משולהבים מתחזית למזג אוויר סוער וגשום, בדרכנו אל מדבר יהודה לציד שטפונות. התיישבנו בקומה העליונה. בית האבן הוותיק נתמך ע"י קשתות התוחמות חללי ישיבה אינטימיים. בניגודיות מקסימה למבנה הירושלמי העיצוב הפנימי יפני מודרני. לצד כל שולחן ניצב מסך מגע דרכו אפשר להתרשם מצילומים המשקפים נאמנה את המנות, ואף להשתעשע במשחקים כמו הלבשת והפשטת מלצריות (דבילי ומהנה).  

נתחיל מהסוף: מנות הדג היו יוצאות דופן באיכותן ובטעמן והן התנשאו ברמתן מעל המנות האחרות שטעמנו. רוצה להגיד – ביפן התנהג כמו יפני ובסקורה אכול דגים. ולהלן הפרטים: סלט וואקמה (16 ₪), קומבינציה של מאקי, סשימי וניגירי (85 ₪) וקרפצ'יו דניס (39 ₪) הוזמנו לפתיחה בהכוונתו המועילה של המלצר. לצידן, בקשנו ללגום בירה יפנית. חלקנו בקבוק של אסהי ובקבוק של קירין (20 ש"ח לבקבוק). הבירות היו סטנדרטיות וחביבות, בירה יפניות מתגאות בהיותן יבשות.

סלט הווקאמה הוכן מאצות וואקמה ירקרקות ומפרוסות דקיקות של מלפפון ברוטב קל של סויה ושומשום. כנדרש, האצות היו פריכות ממש כמו חסה טרייה, עם טעם ימי אקזוטי ומעורר תאבון. קרפצ'יו הדניס הוגש ברוטב לימוני מתקתק מתובל בחזרת. פרוסות הדג סודרו כקרני שמש סביב לסרטים דקיקים של גזר וסלק טריים. התיבול העדין החמיא לטעמו הנפלא של הדג. גולת הכותרת של הביקור בסאקורה היתה הקומבינציה. על פלטת עץ סודרו בהקפדה שמונה יחידות מאקי מגוונות. זיהינו סלמון, טונה אדומה, סורימי ודניס, פעם בגלגול מסורתי ופעם כאין-סייד-אאוט בציפוי שומשום שחור ולבן. נתחי הדג היו מרשימים, והם  שולבו בתבונה עם ירקות מתאימים. ניגירי של שרימפס, דניס וסלמון היו הבאים להחטף מן המגש. היחס בין כמות האורז לדג היתה לטובת הדג. כילדים השומרים את החלק האהוב עליהם לביס האחרון פנינו לבסוף אל נתחי הסשימי. על הפלטה המתינו טונה אדומה, סלמון ופילה דניס. כל נתח נפרס לשלוש רצועות עבות, סה"כ 70 גרם מכל דג. האיכות והטעם היו יוצאי דופן. מרקם מוצק וטעם נקי מענג, בלי טעמי הלוואי שלצערי כבר התרגלנו אליהם ומחשיבים כ"טעם של דג". כאמור, הקומבינציה מעולה ונותנת תמורה המצדיקה כל אגורה. 

לפני שפנינו לבחון עיקריות הזמנו קנקן של סאקי חם (25 ₪). לסאקי טעם נטרלי, תכולת אלכוהול רגועה של כ-15% ומתיקות קלילה שמסייעת להחלקתו בגרון. הסאקי החם הוגש בקנקן חרס יפני המספיק לכמה סיבובים טובים בכוסות החרס תואמות.   

מן העיקריות הזמנו גיוזה (35 ₪  לארבע יחידות) ומרק סובה של פירות ים (64 ₪). גיוזה הם כיסונים יפנים מאודים בשלל מליות, עליהם נהוג לצוק רוטב של סויה ושמן שומשום. אנו הזמנו מיקס וקבלנו יחידה אחת ורדרדה במלית שרימפס, אחת צהבהבה של עוף, שלישית לבנה במלית בשר לבן ואחרונה ירקרקה במלית ירקות. בצק הגיוזה היה דקיק והמליות טעימות. מרק הסובה הוא מרק המבוסס על ציר עוף, אבקת מרק דגים יפנית (דאשי) ורוטב סויה. במרק שטו בנחת אצות וואקמה, טבעות בצל, ירקות ואטריות כוסמת נהדרות שספגו את טעמי המרק העשיר. לצד המרק הוגשו ג'מבו שרימפס וחצאי דיונונים בטמפורה אותם טבלנו במרק. פירות הים המטומפרים שמרו על פריכותם גם לאחר הטבילה. המנה מתאימה מאוד לזוג אוהבים: היא גדולה, סקסית ומשלבת משחק מקדים. 

הקינוחים שהוצעו לא נשמעו יפניים במיוחד. מתוך רצון לשמור על קו הטעמים הנקי שליווה את הארוחה בחרנו להסתפק בליקר שזיפים יפני בשם צ'ויה (20 ₪ לכוס של 50 מ"ל). המשקה מוגש עם שזיף יפני ספוג באלכוהול. אחריו עוד נהנינו מתה יפני מריר שהוגש בקנקן חרס (20 ₪ לקנקן זוגי).  

השיטפונות, אגב, איחרו ביום, ואנו ממתינים לפעם הבאה בה יתאפשר לצפות באון המים האדיר יורד מן ההר אל המדבר. בפעם הבאה שנעשה דרכנו למדבר לא נוותר על קומבינציית הסושי המופלאה של סאקורה, מנה אשר וודאי תרמה להכתרתה כאחת מחמש המסעדות היפניות הטובות בארץ.

*הכותב היה אורח המסעדה

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי