שלה –צימר בעיר הגדולה

השנה היא 1994. אני פוגש את מיכל אביב במסיבת בר מצווה של חבר משותף, יש לה שער בלונדיני עד התחת עם גוונים כחולים מטמטמים. אני מתאהב בה תוך שנייה ומנסה להגיד משהו. היא נקרעת מצחוק וקוראת לי חנון כי אני מסתובב עם כובע שנושא את דיוקנו של מייקל ג'קסון. היא מורידה לי אותו מהראש, זורקת לשלולית בוץ והולכת. עמדתי שם מושפל, מבויש וכעוס. ידעתי שזוהי תחילתה של ידידות מופלאה.

השנה היא 2010. מיכל ואני נפגשים במסעדת שלה (בקתה כפרית בצרפתית, יש לבטא כמו המילה מלא, במלרע) בקריית מוצקין. מאחר ועם מיכל אני מקפיד לשוחח על כל מה שקורה עמוק עמוק במסתרי נפשי וכך גם היא, לא אוכל לחשוף פרטים רבים מדי מן השיחה, אבל אני כן אגיד לכם שהדבר הראשון שמיכל אמרה כשהגענו לשלה זה שמרגיש לה כמו צימר. הסכמתי לגמרי – מבנה שמשולבים בו עץ ואבן עם גג רעפים, בחוץ מרפסת עם רצפת עץ ושולחנות זכוכית וקש. הפנים לא פחות מרשים מן החוץ – לכל מקום שלא תסתכלו רק עץ ועץ. מהתקרה תלוי לו קאנו גדול מעץ ממנו יוצאות נורות וליד בר העץ ישנה דלת שמובילה לחדר פרטי ל-40 סועדים שמבודד לחלוטין מהחלל הגדול של מרכז המסעדה או מהמרפסת.

 אבל לא בעץ עסקינן כי אם באוכל ואם אפשר – הרבה ממנו כי אני הגעתי למקום חצי מורעב. נקודה חשובה לציון לפני שנצא לדרך היא שהמקום כשר למהדרין. למי שזה לא אומר הרבה זה גם לא יגיד אחרי שאסביר. למי שזה אומר – אני מניח שכבר השבוע יגיע לבקר. ברדיוס די רציני אין בנמצא אף מסעדה שמייצרת מנות למהדרין ואני לא מדבר רק על הקריות, אני מדבר על בערך מנהריה ועד חדרה. הכשרות היא חלבית שזה אומר שבשר לא יהיה כאן, אבל מאחר ולי התחשק דג בטירוף ומיכל לא אכלה בשר ולא דגים בערך מגיל עשר, זה לא הפריע לנו כהוא זה. אחרי קרוב לחצי שעה של דיבורים החלטנו שעדיף שנפתח את הארוחה לפני שתיכנס השבת והזמנו מסקציית הסלטים המוקפצים מנה בשם ורמצ'ילי חלומי (59 ₪) ומגזרת הסלטים הקרים חציל פיקנטי (39 ₪). הורמצ'ילי זה בעצם סלט עצום מימדים (מה שמאורח יותר יתברר כבון טון במקום) של גבינת חלומי מטוגנת בציפוי פריך, חסה, בצל מושחם, פטריות ופרוסות שקדים על מצע ירקות גינה ברוטב טריאקי וצ'ילי. תוך כמה ביסים נזכרה מיכל שאם יש רוטב שהיא לא אוהבת בעולם הזה, זה טריאקי ומהשלב הזה אני הייתי אמון על חיסול המנה הנדיבה ביותר והטעימה בטירוף (עף בשמיים של טריאקי). הייתי שמח לכתוב לכם שמיכל עזרה לי עם החציל השלם שנקלה בתנור ועליו ניצוקה טחינה, נכתש שום, נמזג שמן זית, הושפרץ לימון טרי, פוזרו קוביות פלפל חריף והמון קוביות עגבניה טריות  זרועות זיתים שחורים מגולענים, אבל לא – מיכל סולדת גם מחצילים. אותי זה לא הפתיע, אתם לא מגיעים להיות מטר שבעים ושלוש על חמישים קילו כשאתם אוכלי כל כמוני.

בכל מקרה – שתי המנות מגיעות עם לחם דגנים תוצרת הבית (טרי ונפלא) ושלושה ממרחים. אנחנו קיבלנו ממרח גזר בטטה, טפנד זיתים שחורים וטפנד זיתים ירוקים. את שתי המנות הראשונות או יותר נכון כמה ביסים מהמנות הראשונות (מיכל) ואת כל השאר (אני) הגרנו לקרבנו עם שני שלישים של קרלסברג (18 ₪). בדרך לשירותים ראיתי זוג יראי שמיים עוברים על התפריט וכותבים הערות, בירור קצר העלה שבמקום נערכים אירועים שונים מבר מצוות ועד הרצאות של חברות היי טק. רק כשחזרתי לשולחן קלטתי שמוטיב העץ חדר גם לתפריטים שכריכתם עשויה עץ. 

מתוך התפריטים האלה בחרנו להמשיך ברביולי בטטה עם שמן זית ועשבי תיבול (49 ₪) ופורל אפוי בתנור אבן (79 ₪). כתוספת לדג מגיעים מבחר סלטים קטנים ועל הסועד לבחור בין צ'יפס, תפוח אדמה אפוי או בטטה אפויה. אנחנו הלכנו על תפוח אדמה אפוי כי בטטה כבר יש ברביולי וצ'יפס זה כבד מדי לקיבותינו שהתמלאו בקצב מדאיג. את הדג הקדימו סלט גזר עם ניחוח כמון מודגש, טחינה טובה וחלקה, סלט סלק בינוני, רצועות שומר עם פלפל אדום בלימון (הסלט המנצח) ופלחים פלחים של תפודים אפויים נהדרים. עכשיו, אחרי כמה שנים בגליל העליון אני כבר למוד מסעדות דגים ואני חייב לכתוב שהדג שאני קיבלתי לא נפל ברמתו משום דג שאכלתי שם או הכנתי בעצמי. הבשר העסיסי החליק מהעצמות ובסופו של דבר גם העור החרוך מצא את דרכו לקיבתי העמוסה בכל טוב. מיכל אמרה שהמקום שלה בבטן נגמר אחרי אולי שמונה רביולי ולכן יתרת המנה הובלה אחר כבוד לבטני שכבר ביקשה שאפתח בשבילה כפתור או שניים בג'ינס. בשלב הזה היינו כבר עייפים אז החלטנו לקשקש קצת לפני המנות האחרונות. האמת היא שרוב מה שדיברנו עליו היה כמה שאנחנו מלאים ואיזה גודל של מנות מגישים במקום. "אם לא שמת לב, אני אכלתי כמעט ארבע מנות על תוספותיהן ואת נשנשת קצת מהרביולי ומהסלט וזהו, חצופה" אמרתי למיכל. "אבל אכלתי המון מהלחם, אכלתי מלא יחסית". נורא ואיום.

מהנקודה הזו החלטנו להמשיך לקפה שחור חזק לגברת (10 ₪) ולאספרסו כפול לאדון (11 ₪). חוץ מזה אמרנו שאם כבר אז כבר והזמנו עוגת גבינה ופירות יער (28 ₪) וסופלה שוקולד שמגיע עם כדור גלידה (בחרנו בווניל פצפוצים) (31 ₪). גבעות קצפת ליוו את שתי המנות, הבצק של עוגת הגבינה האימתנית היה יכול להיות מוגש כעוגה בפני עצמו וצמרת העוגה, קונפיטורת פירות יער תוצרת בית השלימה את המנה לכדי הקינוח המנצח שהיא. בסופלה מצאנו בצק אוורירי ומילוי נוזלי וחמים שציין את סיום החוויה שעברה עלינו בשלה. אחרי שיצאנו לדרך (בערך ארבעים דקות אחרי הקינוחים כי דוגרי, אין מצב שיכולתי לנהוג במצבי אחרי הארוחה הזאת) שאלתי את מיכל אם היא אוכלת את הכובע בגלל הבוז שרחשה אז למייקל ג'קסון והאם היום היא כבר מעריכה את הגאונות המוזיקלית שלו כמו שצריך. "זה לא משנה כלום", אמרה מיכל. "אתה עדיין חנון, בן אדם". אלוהים כמה שאני אוהב אותה.

*הכותב היה אורח המסעדה

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

לדף הפייסבוק של rest  לחצו כאן. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי