בבית של רפא לא מסגיר מיד את השורשים הדרום אמריקאים שלו, הוא נראה יותר, כמו מסעדה ים תיכונית רומנטית, רק אחר-כך מתוודעים לטעם ולהסטוריה המיוחדת של המקום ולכך נגיע מיד. המסעדה ממוקמת ברום גן הברון, שנמצא במתחם המושבה המשוחזרת של ראש פינה - בקצה רחוב הראשונים, ממשיכים ועולים על פי השילוט בשביל המרוצף, ושם, חבויה בתוך סכך, נמצאת המסעדה שבחלק 'החוץ' שלה מסודרים שולחנות על במה מוגבהת, המקושטים בפרחים טריים. ניתן לשבת בחוץ אצל השולחנות המתקשטים עם לילה בנרות ויוצרים חוויה קסומה, אבל אנחנו בחרנו לשבת בפנים כדי לחוש את הצד החמים והשמרני של המקום. המסעדה נמצאת למעשה בתוך בית אבן ישן ואוטנטי ששוחזר בשנת 1996, והיה בית המעבדה של פרופסור גדעון מר, מתושביה המפורסמים ביותר של ראש פינה בתחילת ימיה, חוקר מחלת המלריה שהשתוללה בסביבה ובשנות השלושים אף היה מפקד ההגנה במקום.
בתוך חללים חמימים, בין הקשתות שיוצרים קירות האבן היפים, כפי שנבנו לפני יותר ממאה שנה, מסודרים השולחנות, עטופים בשתי מפות בנוסח אירופאי מוקפד, כאשר בחדר אחד שולט גוון כחול ובחדר האחר גוון צהוב והגומחות השקועות בקיר העתיק צבועות באדום.
רפא, מסעדן ותיק, ששמו המלא היה רפאל קופרשטיין, נפטר לפני שנתיים ואשתו ובתו ממשיכות את דרכו. משך כל חייו, עוד מימי ארגנטינה היה מסעדן, כשעלו ארצה השתקעו בבאר שבע ושם פתח את המסעדה הישראלית הראשונה שלו, שהייתה ידועה מאד בעיר הדרומית, שימשה את כל ה'הוז אנד הוז', כולל משפחת בנאי מעומר ואחת המלצריות שהגישו בה את האוכל הייתה צעירונת אחת לא-ידועה בשם אורנה בנאי. מבאר שבע המשיכה המשפחה לגרמניה לכמה שנים וגם שם נפתחה מסעדה ולבסוף שבו ארצה, השתקעו בראש פינה, כאשר רפא, עובד כשף של המלון היוקרתי מצפה הימים, עד שהחליט לפתוח מסעדה משל עצמו, תחילה בביתו שלו ולאחר מכן השתקע בבית העתיק. מסעדת הבית של רפא הייתה חלוצת המסעדות האיכותיות בראש פינה והחלה את הקו התיירותי של עיירה ציורית בצפון המזמינה נופשים ישראליים ומקומיים בעלי תשוקה למסעדנות איכותית.
התיישבנו ליד אחד החלונות רבי ההשראה ובחרנו בפלטת מנות ראשונות (128 ₪) . את הפלטה ליוונו עם יין סירה רזרב (40 ₪ לכוס) של יקב הבוטיק טוליפ מכפר התקווה שהמסעדה מציגה את יינותיו.
הצלחת האובאלית הפגינה מול עינינו הרעבות את כל מסע חייו והביוגרפיה האישית של רפא, בן למשפחה פולנית שאמו טורקית. גולת הכותרת של המנות הראשונות היא ללא ספק פטה הכבד.
עכשיו אני רוצה להגיד משהו אישי. פטה כבד (אם לוקחים אותו לבדו – מחירו 47 ₪), שעשוי כהלכה הוא בעיני אחד המאכלים 'האמיתיים', הוא מייצג בעיני אצולה רבת שנים בתחום הקולינריה. מין חלק של איזה אנסמבל קלאסי, שרק אחרי שמכירים אותו ורוכשים אליו יחס של כבוד, אפשר להתפנות להכיר את הדברים 'החדשים'. כי בעצם דברים חדשים אפשר לעשות בקלות, צריך יצירתיות וחוש לטעמים ואסתטיקה אבל אם אין את אותה היכרות לבסיס הקלאסי כל החידושים הם חרטה ברטה.
הכבד של רפא הוא מהאסכולה הקלאסית, המרקם שלו חלק ועדין להפליא ושומר על אווריריות המשדרת אתנחתא שבין המתוק למלוח, שני הטעמים הללו מבצבצים שם במידה שווה והכייף הוא לחוש איך ההמנגינה הזאת נחה על קרקרים או פיסת לחם. חתיכת הפטה הוגשה בנדיבות והייתה עטופה בשכבת ג'ל המבקש לשמור על המרקם הבהיר מפני התחמצנות.
גם הקרפצ'יו (אם תיקחו אותו לבד - 49 ₪) היה ברמה גבוהה, עדין וחמצמץ ובעל קשיחות ראויה כך שהורגש טעמו הנא אך לא באגרסיביות. ליד שני אלה, הוגשה גם לשון בקר מוחמצת, מאכל ותיק שכבר מזמן יצא מן האופנה וזאת הזדמנות למשוגעי לשון למצוא אותו במיטבו.
על פלטת המנות הראשונות, שיכולות בקלות להוות ארוחה שלמה של ממש, הוצגו גם שני סוגי אמפנדס (ארגנטינאי או לא?) בשרי (אם תיקחו אותו לבד – 35 ₪) ואמפנדס תירס (- 32 ₪) ושני סוגי עלי גפן ממולאים (32 ₪) צמחי ובשרי. עלי הגפן היו מצוינים, אך התאימו יותר לכיוון אחר של ארוחה, למעשה הן התאימו כמבוא למנה העיקרית שבחרה חברתי בה - קדירת כבש (138 ₪). קדירת הכבש שהגיעה גם היא בכמות נדיבה והתאימה אולי יותר לשני אנשים מאשר לאחד, הייתה רכה ונימוחה בפה והחזיקה טעם חמצמץ עדין וארומה מיוחדת שנוספה לו אולי מהרוזמרין עמו הוא התבשל. אני אומרת אולי, כי איכשהו השילוב המיוחד יצר איזה רמז לתבלין נוסף בלתי מוגדר.
אני הזמנתי סטייק אנטרקוט (124 ₪), מידיום וול והוא הגיע במידה הנכונה כשהוא אדום וצלוי כהלכה, למרות שהתעקשתי על חתיכה קטנה, הטבח לא התאפק ומילא את הצלחת בנדיבות האופיינית למקום. חשוב לציין שהמנות העיקריות מוגשות עם תוספות, סלט חסה ולחם הבית עם מטבלים.
קינחנו עם סורבה פסיפלורה ותות (37 ₪) שהמסעדה מקבלת ממחלבת כמון בגליל ובפלאן עם ריבת חלב וקצפת. גם ריבת החלב וגם הפלאן הם מן המתכונים הקלאסיים של רפא ורחל, אלמנתו והבת אדווה מקוות כי בקרוב יצא ספר המתכונים, שעל כל פרטי פרטיהם מקפידים השפים במסעדה לשמר. זו הייתה חוויה קולינרית מקסימה וטעימה. שווה לחזור למקום, וגם אם המנות יקרות מאד, אפשר למצוא דרכים לחלוק את המנות הנדיבות בין הסועדים, אלו מנות שאינן מוכנות להתפשר על פחות מטוב מאד.
*הכותבת הייתה אורחת המסעדה
הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.
לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת