ויקי, כריסטינה, תל אביב

בצל עץ הפיקוס העתיק בתל אביב, ובלב ליבו של מתחם התחנה הבוהמייני להפליא, שוכנות להן פנלופה קרוז וסקרלט ג'והנסן. טוב, אולי לא ממש הן, שכן בשל אילוצי לוח זמנים נבצר מהממתקים ההוליוודיים להגיע, אבל אחיותיהן הישראליות ממלאות את מקומן. 'ויקי', מסעדת טאפאס רגועה עם שולחנות סולידיים (להלן: סקרלט ג'והנסן), ו'כריסטינה', בר יין תוסס עם דלפקי בר פסיפסיים אה לה גאודי (להלן: פנלופה קרוז), היושב ממולה, מרכיבות את גרסת וודי אלן שלנו לטאפס בר זוהר.

אני וחברתי שרי התיישבנו בביתה של הברונטית, או במילים אחרות, 'כריסטינה' היא זו שאירחה אותנו לאוכל, אלכוהול ושיחה, אם כי השיחה הופרעה תכופות בשל המנות הצבעוניות שנחתו על דלפק הבר המזכיר מגלשה, ומשכו את מירב תשומת ליבנו. שאר תשומת הלב הוקדשה לפרצופים החייכנים של שרי, אשר ככל שהערב התקדם, וקיבתה ספגה יותר ויותר אלכוהול, הפכו חינניים יותר ויותר. באופן כללי ניתן לומר כי האנשים כאן צוהלים. נראה כי אוכל, אלכוהול ומוזיקה ספרדית קצבית לא כל כך הולכים עם ויפאסנה.

הפורמט לא חדש, כמובן. 'ויקי כריסטינה' נמצא בשורה אחת יחד עם טאפאס בר נוספים, אשר הופכים את הסגנון הספרדי העולז לאחת מהבשורות הקולינאריות של השנים האחרונות. יחד עם זאת, 'ויקי כריסטינה' אוונגרדי באווירה הוורסטילית: רוצים רעש וסקסיות? קיבלתם בר טאפאס 'חם', חושקים בפינה שקטה לדייט או שיחה, ממתינה לכם מסעדת טאפאס רומנטית, לא יכולים לבחור? דלגו צעד וחצי ותיהנו משניהם.  

שרי ואנוכי העדפנו לדלג בין מנות הטאפאס והמשקאות. אכן, דילוגים רבים היו באותו הערב, ובאופן מפליא עד מאוד, הפעלתנות הרבה לא הובילה לירידה במשקל. אז מה סייע לנו להטות את כף המשקל דווקא כלפי מעלה? את מונה הקלוריות התחלנו עם 'פאן קון טומאטה' (9 ₪) - באגט משוך בשמן זית עם רוטב עגבניות עתיר שום בצד, לצד שתי כוסות משקה: כוס יין  לבן, ריוחה מרקס דה קסרס (27 ₪) לי, וקוסמופוליטן (38 ₪) לשרי.

הדילוג הבא היה לאגף הירקות והגבינות. מנת הספיישל - אספרגוס מטוגן עם ארטישוק ושקדים מעושנים בערמונים (32 ₪) הוכתרה על ידי כהברקה. טעם הערמונים המעושן והמרקם המקומח של האספרגוס היו הפתעה אפילו לאכלנית מנוסה שכמותי. דווקא מנת ה'קסו פריטו קון מרמלדה דה סבוייה' (25 ₪) - גבינת בושה מטוגנת בציפוי פריך על ריבת בצל ורוטב עגבניות, אחת ממנות הדגל של המקום, אכזבה מעט. לא שהמנה הייתה לא טעימה, חלילה, אך לא חידשה לי דבר.

שרי הזמינה עוד קוקטייל, איך לא, והפעם מרגריטה קלאסית (38 ₪). אני עברתי מלבן לאדום (בכדי להתכונן לבשר שיבוא עלי לטובה) והזמנתי כוס מרלו של דלתון מסדרת D

(32 ₪).

מוכנות לנגוס בבשר בעודו חם, הגיעו לדלפקנו (הייתי כותבת שולחננו אבל...) מנות טאפאס מגזרת ה'הארד קור', או במילים אחרות, בשר ופירות ים. מנת ה'סינטה לומו קון סבויה' (41 ₪) - נתחי סינטה עם בצלצלים בחומץ ברוטב פורט וציר בקר, הייתה מה שהייתם מצפים ממנת טאפאס - עסיסית, קולעת ומגרה. מנת הטאפאס הבאה, 'צ'יפירונס א לה פלנצ'ה' - קלמרי שנצרב על פלטת צלייה, עם בצל, שמן זית, לימון ופטרוזיליה הייתה, אף היא, טרייה ומלאה בטעמים שהחמיאו מאוד לארוחה הספרדית שלנו. את מנות הטאפאס חתמנו עם מנת 'קוסטיאס קון סלסה דה סיטרון' (38 ₪) - ספייריבס ברוטב הדרים וסילאן, שלמעט מליחות יתר קלה, הייתה בחירה מוצלחת.

לפני הקינוח שרי הורידה את האוכל עם צ'ייסר של ג'יימסון (18 ₪) וכוסית וויסקי סאוור (30 ₪), אשר לולא הייתי נהגת תורנית, לעולם לא הייתי מסתפקת רק בשלוק ממנה. זה בסדר, אני פיציתי על החסך באלכוהול באמצעות מנות הקינוח 'קרמה קטאלנה' (21 ₪) - קרם קטלאן עם בננות, או במילים אחרות, קרם ברולה עם בננות, ו'קסטה' (27 ₪) - פרורי טוויל עם מוס שוקולד בציפוי שוקולד (שלמרות השם, אינה מכילה גלידה). שתי מנות שהיוו סיום ראוי לערב שכולו פנלופה וסקרלט: האחת שחרחורת ופראית והשנייה קרמית וענוגה.

בדרך חזרה הביתה שרי נמנמה את שכרותה ואילו אני ניסיתי להיזכר, ללא הואיל, בסופו של הסרט של וודי אלן. מה שכן, מהיכרותי עם חומריו של הבמאי הנירוטי, אני בטוחה שהוא לא הסתיים בכפית עמוסה במוס שוקולד.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי