2C ולא להאמין

ממעלית למעלית, מניידות לנייחות, מהמרובע לעגול, פילסנו את דרכנו רעייתי ואני אל מסעדת  2C אשר בקומה הארבעים ותשע במגדל העגול של עזריאלי.

מארחת חביבה מקבלת אותנו בכניסה ומובילה אותנו, דרך הבר, אל השולחן שהוזמן מבעוד מועד. המסעדה אלגנטית וערוכה בהידור רב, מוזיקה שקטה מתנגנת ברקע, נרות דולקים ומלצרים מהלכים חרישית. עם הגיענו לשולחן, תל אביב של לילה נפרשת לרגלינו ולוקח לנו כמה רגעים להתיישב.

מלצר מקצועי מניח לפנינו את התפריט אבל אנחנו עדיין בוהים באורות העיר המונחת מתחתינו בניסיון למפות את הרחובות ולקבל כיוון כללי על הנוף הנשקף מהחלון.

אני מזמין לי 'קוסמו-ערק' (42 ₪) המורכב מערק אל נמרוד ומיץ רימונים. אני לא איש של ערק אבל לאחרונה אני מאמן את החך שלי בטעמי האניס השקוף לבן הזה ובהחלט אני יכול לדווח על הצלחה באימונים. רעייתי לעומת זאת הפטירה "טעם של תרופה" ובחרה להרוות את צימאונה בבועות של פלגרינו (21 ₪).  

התפריט של 2C לא מתפשר. למרות מגבלות הכשרות ניכר שהושקעו מחשבה רבה ויצירתיות מרובה בבנייתו והוא חורג מקלישאות האוכל הידועות. חציל בטחינה? יש. אבל הוא מגיע עם שווארמה טלה לא שגרתית. התפריט מתכתב עם חומרי גלם ממטבחים ברחבי העולם, מיסו יפני, קלבדוס צרפתי, ריזוטו ופולנטה איטלקיים, סלמון נורבגי והכל מתחבר למשהו אחד שלם עם שפה קולינרית ברורה.

סלסלה של לחם פרינה חם ומזמין ופרוסות של לחם מלא הגיעה מלווה במתבלי טפנד, איולי, רוקט וטחינה לבנה וטובה.

למנות הראשונות הזמנו דואט סלמון נורבגי (58 ₪) שהורכב משני חלקים, על צלחת מלבנית שנמשחה בפס של קרמל מיסו טעים. בצד אחד שלוש פרוסות של סלמון כבוש ומנגד, בצדה השני של הצלחת, ממש כמו המגדל העגול של עזריאלי, התרומם מגדל של קוביות נאות של דניס וסלמון לכדי טרטר מתובל ורענן.

המנה הנוספת שבחרנו הייתה טטאקי פילה בקר בעשבי תיבול (49 ₪), נתח נאה של פילה בקר זכה לצריבה הגונה שנתנה בו קרום פריך. לטובת ההגשה נפרס הנתח לפרוסות נאות עם שוליים צרובים, שהונחו מעל לפרוסות דקיקות של קרפצ'יו אננס ולוו בסלט של עלים צעירים וצנונית.

צמד צרפתים התיישב לידינו, "באמת רואים כמו בטור אייפל בדיוק", אמר אחד מהם ב'מפטא סרפתי' כבד בטרם פנו לדבר עסקים.

המשכנו אל המנות העיקריות והזמנו חזה מולארד (שילוב בין אווז לברווז) עם חציל אסייתי ופירה בטטה (115 ₪). כמה התגעגעתי לחזה מולארד. אי שם בשנות ה-90 בימי פיטום האווזים המסכנים הוא היה זמין לרוב וזכה לככב בהרבה תפריטי מסעדות.

עם חיסול תעשיית כבדי האווז והודות לתרבות האוכל הקלוקלת של עם ישראל חוסלו כל לולי האווזים כי מה שווה אווז בלי הכבד השמן שלו? שוקי אווז, חזה אווז וחזה מולארד הם נדירים בימינו וקשים להשגה לבשלן הביתי.

וחזרה למנה. חזה המולארד היה משובח וכיפי עם טעם של פעם. שומנו פריך ובשרו אדום ועסיסי. פירה הבטטה שהתלווה אליו היה מופלא והחציל האסייתי לא היה מלוכסן אלא נעשה באידוי האופייני למטבח האסייתי והיווה תוספת ירק קלילה.

בחרנו גם בטורנדו רוסיני (185 ₪) מנה קלאסית המורכבת מנתחים של פילה בקר (בצורת חיתוך המקנה לו את השם טורנדו) וכבד אווז. פילה הבקר היה רך וחלק וכבד האווז סיפק מידה של שחיתות. רוטב היין האדום הלם את שניהם ותוספת הפירה המועשר בכמהין לא נתנה לחך (שביקש לצרף אותה לכל  שיטוט של המזלג) מנוח. תוספת הבק צ'וי הירוק ניקה את המצפון מייסורים וממחשבות על כולסטרול.

היינו שבעים ומרוצים ובחרנו להסתפק בקינוח אחד. בהמלצת המלצר הלכנו על 'יצירת בננות' (38 ₪), שהורכבה מבננות מטוגנות בציפוי קוקוס, בצק פריך, קרם מתקתק וכיפת קרמל מרירה ודביקה. קינוח טוב ופתרון יצירתי למגבלות הכשרות מבלי להשתמש בתחליפים לא מוצלחים.

לגמנו תה (14₪) מתוך קנקן והשקפנו על אורות מטוס שצבעו באדום מהבהב את קו הרקיע של תל אביב. על הגג של תל אביב מרגיש כמו על גג העולם.

* הכותב היה אורח המקום.

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי