שדרה 34 כן עונה

בהסתכלות לאחור, שנת 2010 היא שנת המסעדות שלי. יש שיטענו שבשנים קודמות אכלתי לא פחות, אבל מדדים אובייקטיבים לחלוטין (דוגמת חשבון בנק מידלדל והיקף מותניים שהתרחב), מספקים עדות בלתי ניתנת לערעור - השנה הפכתי לתורמת נלהבת לכלכלת המדינה בכלל, ולכיסם של מסעדני תל אביב בפרט. ברוח התקופה, אני מתחזקת בנחישות וברגישות רשימה של מסעדות שברצוני לנסות, ובהתאם, כמעט ולא מגיעה למקום יותר מפעם אחת. לעיתים קרובות נדמה לי שהרשימה הזו והתיאבון שלי נמצאים בתחרות, מאחר ששניהם נדמים כהולכים וגדלים ללא הרף. עם זאת, יש מקומות שאני מוצאת את עצמי חוזרת אליהם שוב ושוב. לפעמים זה בגלל האוכל, לפעמים זה בגלל המחיר ולפעמים זה בגלל המיקום.

במקרה של השדרה 34, מדובר בשילוב קטלני של שלושת הגורמים הללו. במיקום מנצח, על שדרות בן גוריון בתל אביב ועם עמדה מוצלחת במיוחד במדד ה-Value for Money, לא קשה להבין מדוע הפכה 'השדרה 34' לשם דבר. בין אם מדובר באנשי עסקים המחפשים דיל משתלם לצהרים, בזוג החושק בארוחה זריזה או במיטב בלייני תל אביב, כמעט כל אחד יכול למצוא מנה לטעמו מתוך התפריט העשיר של המסעדה.

ר' המגניבה ואני לא ממש מתאימות לאף אחד מהמגזרים המכובדים האלה, על אף שהזוגיות שלנו פורחת לאחרונה, אך גם אנחנו יצאנו מרוצות. אבל למה לדבר על לצאת עוד לפני שנכנסנו? בשעת הביניים בה בחרנו להגיע, בין ערב מאוחר ללילה מוקדם, תפסנו שני פלחי אוכלוסייה בבת אחת. בזה אחר זה התמעטו השולחנות המשפחתיים ועל חשבונם התמלאו כאלה של צעירים בגופם, בנפשם או בשניהם. האווירה ב'שדרה 34' מצליחה להיות תוססת ומלאת חיים בלי להלאות, וככזו מתאימה הן להתחלה, הן לסיומו והן לעיצומו של ערב בעיר הגדולה.

הגענו רעבות עד מאד, אבל לא נתנו לתפריט העשיר לבלבל אותנו ודפדפנו היישר למשקאות, משום שכידוע, התרופה הטובה ביותר לבטן ריקה היא כוס מלאה באלכוהול וסוכר. כדי לא לקפח את הבטן של אף אחת מאיתנו, חלקנו שני קוקטיילים: 'דקירי אפריקוט', עשוי רום, מיץ לימון ומונין משמש (25 ₪) ו'בלוברי סאוור', מסמירנוף, טוויסט אוכמניות ומעט סוכר ולימון טרי (25 ₪). שניהם היו מרעננים, מתוקים ומהנים.

בעודנו לוגמות מהמשקאות, התכבדנו בקצת אדממה על חשבון הבית (מוטיב חוזר ומהנה בארוחה), ובמהרה הונחו לפתחינו גם המנות הראשונות שהזמנו. לחם פרנה מרוקאי (12 ₪) שהיה מהביל, רך וממכר. הלחם הלם עד מאד את חציל הבלאדי (20 ₪), שהיה מוצלח ביותר והגיע חרוך על האש, בתוספת טחינה ביתית, פטרוזיליה, קוביות עגבניה, שמן זית ולימון. על אף שר' מתנזרת ממטעמים שכאלה, לא עמדתי בפיתוי והזמנתי גם קרפצ'יו סינטה (24 ₪). בתפריט המנה מתוארת כמוגשת בשמן זית, חומץ בלסמי, מלח גס, פלפל גרוס ועלי בייבי, אך אני קיבלתי אותה עם חסה שקצת אכזבה אותי ופרמזן ששימח אותי. המנה הייתה טעימה, אם כי לא מרגשת.

אמנם הצהרתי ממוקדם יותר שהתפריט לא בלבל אותנו, אך עכשיו אני מוכנה להודות שלא הייתה זו כל האמת. מבין מבחר הפסטות, הסלטים, הכריכים, הבשרים ופירות הים, כבר לא היינו כל כך בטוחות במה כדאי לבחור למנה עיקרית. למרבה השמחה, המייסד והבעלים המסור של השדרה, טל, נחלץ לעזרתנו. בהמלצתו חלקנו סקלופיני (39 ₪), חזה עוף צרוב על הגריל, על מצע פירה המוגש ברוטב שמנת, חרדל דיז'ון ובליווי בטטה, שעועית ירוקה ובצל מטוגן. מנה מאד גדולה, וטעימה שבגלל רוטב השמנת הכבידה עלינו מעט בשלב זה של הערב. הכבדות המעטה לא מנעה בעדנו מלהזמין גם המבורגר (39 ₪), 300  גרם של בשר בקר טרי, שהוגש בתוספת פוטטו צ'יפס פריכים שקשה היה להפסיק לאכול. על אף שלבקשת ר' הבשר הוגש וול דאן, ההמבורגר היה מוצלח.

שני צ'ייסרים של בושמילס, שוב על חשבון הבית, עזרו לנו להבין שהגיע הזמן לנטוש את העיקריות ולהתכונן לקינוח. תכננו להסתפק בביס מכל קינוח, אבל בסופו של דבר בקושי הצלחנו להפסיק לנגוס בוופל בלגי (25 ₪) ובפאי שוקולד (25 ₪). שניהם הוגשו עם גלידה והיו טעימים ביותר. סיום הולם לארוחה טובה.

במציאות בה מסעדות חדשות צצות בכל פינה רעננה יותר ופחות, תמיד טוב לדעת שיש מקומות שאפשר לחזור אליהם ולדעת בדיוק למה. אל תטעו, גם השדרה מחדשת ומתחדשת, אבל הבסיס תמיד יהיה שם. אוכל ושתייה שמשמחים את החיך בלי להעציב את הכיס ואווירה נעימה וצעירה. רשימת המסעדות שלי בוודאי עוד תצמח, אבל תמיד יהיה שמור בה מקום לשדרה.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

הצטרפו אלינו בפייסבוק, אנחנו דואגים לחברים שלנו.

 לדף הפייסבוק של rest לחצו כאן.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי