ריקוד זוגי עם מקס ברנר

יצאנו החטובה ואני אל מתחם רמת החי"ל התל אביבי, מתחמים כגון אלו קשוחים כלפי היזמים והמסעדנים. עובדי המשרדים בצהריים, מצוידים בקופונים, דורשים את האוכל שלהם מהר כדי להספיק לחזור לעבודה, וקהל לקוחות שצריך להגיע במיוחד בערב אל מתחם משרדים לא סקסי בעליל שוכן בצד השני של המטבע. לכם שמחנו לגלות מכל עבר מסעדות שוקקות בשעה מאוחרת ואווירה תוססת של מדרחוב אירופאי (או קי, צריכים להפעיל חזק את הדמיון במחיקת מגדלי הזכוכית והשתלה של בתי אבן עתיקים, אבל הבנתם את הכוונה) גם סניף  'מקס ברנר' במתחם היה שוקק, עם הצינורות המפורסמים שעוברים בתקרת המסעדה ולעולם לא נגלה אם באמת עוברים בהם שוקולד, או שזהו סתם אלמנט עיצובי. עם בר עשיר בצנצנות שוקולד מכל המינים (זה כבר אמיתי), רצפה כהה ומעוצבת, ספות ארוכות, ובכלל אווירה אפלולית משהו, ונורא רומנטית. כי הרי שוקולד ורומנטיקה צועדים יד ביד שנים.

בואו נודה באמת, רובנו שישבנו אי פעם ב'מקס ברנר' לא באנו לשם כדי לאכול מנה עיקרית, שמה של הרשת יצא למרחוק בעיקר בזכות הקינוחים האלוהיים, ומבחר המשקאות החמים והקרים המבוססים על שוקולד איכותי. אבל אנחנו שהיינו רעבים החלטנו לבדוק מה יש למקום להציע. החטובה בפרץ של רעב החליטה ללכת על מנת הפיש אנד צ'יפס (48 ₪) שמכילה דג בטמפורה, עם איולי שום, צ'יפס וסלט ירוק. אם החטובה עשתה לי דווקא, החלטתי כמו בפוקר, להשוות את ההצעה ולהעלות אותה, והלכתי על נאגטס עוף – נתחים של פילה עוף בטמפורה עם רוטב צ'ילי ויין (48 ₪). המנות הגיעו בצורה משובבת נפש, מגש מחולק לשניים, עליו צלחת צרה בצורת מלבן המאכלסת את הדג או הנאגטס, והחלק השני במגש מורכב מצלחות קטנות בצורת ריבועים, שם נחו להם הצ'יפס והרטבים, כמעט כמו באסתטיקה של בר סושי איכותי.

כייף לגלות שבמקום כמו 'מקס ברנר' אתה יכול להזמין מנות שעושות שמח בבטן, כמו צמד המנות שזללנו והיו עסיסיות עד מאוד. והורגש כי יד השף יודעת כי טיגון הוא מלאכה בפני עצמה, ולא סיבה להגיש מנה סופגת שמן, ואכן צמד המנות הרגישו לנו קלילות בצורה יוצאת דופן.

לאחר סיפוק הרעב, הגיעה השעה לתענוג האמיתי של 'מקס ברנר', ופנינו לתפריט הקינוחים, האמת? ויתרנו על התפריט מהר מאוד היות שהכיל שפע של מתוקים, עד שהעין החלה להתבלבל, שאלנו לעצת המלצרית, והיא המליצה לנו על עוגת קרם שוקולד ברולה (47 ₪) , "הקינוח יספיק לשנינו?" שאלתי בתמימות, המלצרית חייכה חיוך זדוני ואמרה "אם זה לא יספיק, מה הבעיה? קחו עוד מנה" ניסינו להבין את פשר החיוך של המלצרית, וכשהיא חזרה עם מנת הקינוח התברר הכל, על מגש כסף בגודל צלחת גדולה ניצב, ובכן אין לי איך להגדיר זאת מלבד בופה קינוחים מוקטן – פנכה קטנה עם סלט פירות (מנגו, מלון וענבים) לצידו ניצבה העוגה שעל שמה נקראת המנה, שכבות של שוקולד לתפארת מקס ברנר, בצד עמד מילקשייק קטנטן, כשעליו מונחת קצפת מעולה, ומעליה כדורי שוקולד קליק קטנים. ובאמצע קש קטן, רק חסר שהיה מגיע נילס הולגרסון קטן ומתנפל על המילקשייק בתאווה, הוא היה כה חמוד שלא היה לנו לב לשתות אותו (פירקתי אותו בשלוק, אל תהיו תמימים מידי) ואם כל זה לא הספיק לכם, אז בצד עמד לו שייקר קטן של קוקטיילים עם רוטב שוקולד חם בתוכו, מנה כמו זו דורשת תכנון מוקדם, נתנו כבוד לעוגה והתחלנו איתה, טעם של עוגת מוס מעולה התפשט בחלל הפה, ומידי פעם שברנו את המתיקות עם סלט הפירות (אתם קולטים? לשבור מתיקות עם סלט פירות, נהדר). לאחר העוגה אני התענגתי על המילקשייק החמוד, החטובה הראתה ששמירת משקל היא לא דאגה הקשורה אליה, והתחילה להתעסק עם שייקר השוקולד החם, לאחר כמה כפיות וטפטוף מסביב היא שחררה קללה קטנה והתחילה לשתות הישר מהשייקר, כל הכבוד.

המסקנה הסופית מהביקור היא, שלפעמים קינוח מעולה ירגיש טוב יותר אחרי ארוחה, ולא כמנת סולו, לכן כייף לאכול מנה טעימה בפני עצמה ב'מקס ברנר', המובילה לקינוח אלוהי.

• הכותב היה אורח המסעדה

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי