בשנת 1953 הקימו עולים מעירק ומכורדיסטן מושב שיתופי בלב הגליל. ברום של
עליזה שמש, דור שני לעולים מכורדיסטן, נטלה יוזמה והקימה לפני כשמונה שנים בקתת הרים מפוארת מרובת צלעות, ובה מסעדה על טהרת המטבח הכורדי. המסעדה מכילה עד כ-80 סועדים, ומהווה אתר נפלא לעריכת אירועים: האזור שקט, פסטורלי ואינטימי ובחלל המסעדה הרחב ניתן לערוך כנסים, פעילויות חברה והשתלמויות וכמובן ליהנות מארוחה אותנטית, טעימה ומיוחדת. כל המנות כשרות למהדרין.
הגעתי למסעדה עם קולגה ממוצא קוצי'ני. התיישבנו סמוך לחלון הצופה אל הים מבעד לסבך חורש ים תיכוני. בחרנו לפתוח עם ירקות ממולאים (40 ₪) ומיד אחריהם לטעום את מרק הקובה והבמיה המפורסם (55 ₪) ואת קציצות השיפתה הביתיות (55 ₪). ראשונים הוגשו אל השולחן ירקות חמוצים-חריפים בתיבול כורכום שהזכירו לחבר הקוצ'יני את הצ'אטני שנהגה סבתו להכין. בצלחת הממולאים היו גלדי בצל ועלי גפן שמולאו באורז, מעט שמיר והרבה מיץ לימון. הטעמים היו פשוטים ונעימים.
את המנות העיקריות חלקנו בינינו. למרכז השולחן הוגשה קערת אורז שבושל עם אטריות דקיקות קלויות, לצידה הונחה קערת מרק אדום עם במיה וארבעה כדורי קובה של סולת דקיקים וממולאים בתערובת בשר, בצל ופטרוזיליה ולצידם הייתה צלחת ובה קציצות קטנות וחמודות של בשר בקר עם בצל ושום הטובלות ברוטב עגבניות מהביל.
העברנו לצלחותינו מן האורז ועליו יצקנו מקערות הקובה והקציצות. הפעם אצלי עלו זיכרונות ממטבחה של סבתא ז"ל. לקראת החגים הייתה שוקדת סבתא רבקה במשך ימים שלמים על הכנת ארוחות החג. מוצאה היה פרסי, אך מרק הקובה הכורדי הנפלא של עליזה דמה להפליא למרק של סבתי. כנראה שכאשר מגיעים למתכון מנצח, כל העולם מתחיל להכין אותו ובראי ההיסטוריה כל עם טוען לבעלות עליו. האם מרק הקובה הוא הפסטה של פעם? (שעל ממציאיה ניטש ויכוח ארוך שנים בין האיטלקים לסינים).
באופן מפתיע, סיפר שותפי לארוחה, מרק דומה מאוד הוגש בחגים בקרב הקהילות היהודיות בדרום הודו. שמו של המרק הקוצ'יני היה 'חובה' (מבטאים כמו קובה, רק אם ח'), אולי עדות למקור העירקי של הקהילה היהודית בקוצ'ין.
מידי פעם פנתה עליזה מהקפדתה לשביעות רצוננו אל לקוחות שנכנסו למסעדה והעמיסו ארגזים ובהם קופסאות עם מטעמיה. בהזמנה מראש עליזה מכינה את האוכל הנפלא שלה עבור נופשים המעוניינים בארוחה ביתית, כשרה ומזינה בעת שהותם בצימר או סתם עבור משפחות שמעדיפות לרכוש אוכל מצוין במקום להזיע ולטרוח על הסירים, פתרון נפלא שאני חייב להעביר הלאה.
ליקקנו את האצבעות, לגמנו לימונדה ביתית שהוגשה עם המנה העיקרית ויצאנו מלאים ומסופקים לסיור רכוב במרחבי הגליל.
* הכותב היה אורח המקום.
* רוצים גם אתם לאכול ב'שמש'? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת