דקה מגן עדן

כתרים רבים כבר נקשרו לראשה של 'דקה', ובכל זאת הבחור ואני טרם דרכנו בה רגל. שמענו עליה, לא רק מחברים שומרי כשרות, ולא רק בזכות המנה המנצחת של 'טיים אאוט', והנה הגיעה הזדמנות לבקר בה. המיקום מפתיע משהו, באזור תעשייה אוף גשר מעריב, אבל דווקא הניגוד הזה הופך את הכניסה דרמטית עוד יותר.

עיצובה נעים ומהודר, אך לא מדי, אנגלית וצרפתית נשמעות מהשולחנות שלידנו ואנחנו חיש קל שוכחים שאנו נמצאים בתל אביב. השירות בהתאם - אלגנטי ואדיב, ואנחנו פותחים את התפריטים וצוללים לים המנות הדגיות שהוא מציע. כן, דקה מתמחה בדגים ומציעה שלל רחב של מנות שנשענות על שוכני המעמקים. אך לפני שאנחנו מספיקים להרהר במה חשקה נפשנו, מגיע לשולחן השף תם קבלו ובחיוך מתוק שואל אם נרצה המלצות או שמא ניתן לו להחליט בשבילנו.

אני מחייכת אל הבחור בידענות ואל תם במתיקות ואומרת: "אנחנו בידיך". חוק יסוד: לעולם אל תפספסו הזמנה כזאת משף. לשולחן מגיעים סלסלת לחמים, זיתים, חמאה, קונפי שום ויוגורט וסלסת עגבניות ומיד אחריהם קוקטייל של וודקה ופירות אביביים (42 ₪) מרענן ומבטיח טובות.

הראשונות מגיעות בשלישיה ועושות כניסה מרשימה בהחלט: קרפצ'יו טונה (52 ₪), שיפוד ירקות בגריל (60 ₪) ואספרגוס בגריל (48 ₪). אנחנו מתחילים בקרפצ'יו שמפגין מנעד טעמים עדין עדין ומדויק: פיסות טונה נאות מעולות, קרעי חציל קלוי, זיתי טאסוס, צנוניות ומעט כוסברה. הכל טובל בשמן זית בתולי ומנוקד בפלפל חריף. אני מהנדסת ביס שמכיל את כל המרכיבים ומאכילה את הבחור שמצידו עוצם עיניים ומתמוגג. מנה נהדרת. מנת האספרגוס מפגישה אספרגוס ירוק עם אספרגוס לבן ובתולי ("הוא גדל בחושך", מספר לנו תם), רוטב עשיר על בסיס קצ'וטה, פקורינו ורוקפור ומעל משולש נדיב של רוקפור וחלמון ביצה. את ההמשך אפשר רק לנחש: הכל נוזל, טובל ומתערפל לכדי מנה סקסית ועזת טעם, כזאת שחייבים לנגב עם הלחם ולגנוח תוך כדי. אנחנו קצת מרחמים על האספרגוס שלא ידע אור יום, אבל מודים שהדבר לא פוגם בטעמו כלל וכלל.

אולם השיא עוד לפנינו, כי דווקא המנה שנשמעת הכי סתמית, מתגלה כשיחוק אמיתי: שיפוד ברזל אימתני עליו משופדים פלפלים ב-3 צבעים, עגבניות שרי, קישוא ובצל חרוך, נח על פיסות של קצ'וטה, אזמה (גבינת עזים) ורוקפור והכל טובל ברוטב מתוק וסמיך ובאגוזים מסוכרים. מנה מפתיעה שמצליחה לשלב בין רעננות הירקות למתיקות הרוטב ולקראנצ'יות של האגוזים. גם כאן נוגב הרוטב עד תום והבחור שורק בהערכה, מתחיל להבין את גודל המעמד.

אין ספק שמגבלת הכשרות אינה מגבלה כלל וכלל, ולראייה השימוש של השף בגבינות עזות טעם וברטבים דומיננטיים. בלי תחליפים ובלי התנצלויות.
כשהצלחות מנוקות יפה יפה, מגיע המלצר לשולחננו עם צמד כוסות תה ובהן טעימה מהבויאבז המפורסם של המסעדה. כן כן, כבר שמעתי עליו, יש להודות, ועכשיו אני מבינה מדוע. אלוהים, אם לא הייתה לי תודעה של "עדיין חם מדי בשביל מרק", הייתי יורדת על קערה שלמה כזאת: המרק עשיר בטעמים, עם פיסות דג, שמץ גרידת תפוז, כוסברה ונוכחות ברורה של ציר דגים שנעשה באהבה. לצידו מגיע טוסטון עם גבינה מותכת ועליה עלי אורגנו טריים. תענוג צרוף.

אנחנו יוצאים להפסקת סיגריה ושמחים לגלות שלמעשנים יש מקום של כבוד: מרפסת פנימית ובה ספה מפנקת ומאפרה. שאפו דקה.

כשאנחנו חוזרים, צמד טאג'ינים מקבל את פנינו וכל אחד טומן בחובו הפתעה משמחת יותר. באחד - קבב מוסר ים מלכותי בנוסח לבנוני (110 ₪) - 4 קציצות מוסר שמנמנות ונימוחות שטעמי בהרט ו'ראס אל חנות' מחמיאות להן מאוד. הן נחות על חומוס מדהים העשוי מפול ונהנות להתפרקד עליו ולהיטבל בו בכל ביס וביס. בין ארבעתן תלולית של סלט פטוש מרענן ובו ירקות קצוצים וקרעי פיתה. מנה מצוינת שניפצה לנו סופית את המיתוס על קציצות דגים. זה אכן מלכותי!

בטאג'ין השני, הס פן תעיר, פילה לברק בסגנון מרוקאי (120 ₪) - תבשיל של נתחי לברק עם תפוחי אדמה, עגבניות, פלפלים ועגבניות, שמגיע עם פרוסת חלה קלויה שחייבים לטבול. גם כאן עדינות הטעמים משחקת תפקיד מכריע: התיבול עדין ולא משתלט ונותן לדג הנהדר הזה את הכבוד המגיע לו. אנחנו טובלים מכאן ומכאן ועד מהרה שני הטאג'ינים ריקים אף הם ואנחנו מחכים שתם יחזור לשולחננו כדי להודות לו על ארוחה באמת יוצאת דופן.

הוא מקבל את מחמאותינו בנימוס אבל מודיע לנו שעוד הקינוחים לפנינו. ואיזה גראנד פינאלה שזה היה: שלושה במספר (זה הם, זה לא אנחנו!): ברולה וניל שמונח על דקואז פיסטוק ירקרק ודחוס, שחוסל ברובו על ידי; סופלה שוקולד ולרונה 77% מוצקי קקאו שגלידת וניל מאגפת אותו מימין, שלא ירגיש בודד - מושחת לפי כל כללי הטקס; וקינוח למי שמאמין שצריך להרגיע אחרי ארוחה כזאת, טויל עצום שבתוכו סלט פירות ולצידו סורבה פסיפלורה - קליל, מרענן ונטול רגשות אשם, כמעט לגמרי. כאן הכשרות כבר ממש משחקת לטובתם, שכן אין חשש משימוש בשוקולד, חמאה וכל החברים החלביים. וטוב שכך. סוף סוף מסעדה כשרה שיכולה להתגאות בקינוחיה.

תם מגיע לשולחן עם הפתעה אחרונה - יין קינוח 'ענבר' של הר אודם, ששמו מעיד על צבעו ועל טעמו העמוק, הקרמלי והמתוק. סיום מושלם לארוחה נהדרת.

הבחור - שבקרוב מצפה לביקור של הדודים הבריטיים שעאלק שומרים כשרות - נשען לאחור בסיפוק, פתח כפתור במכנסיו ומהנהן בארשת פנים שלווה: "תודה לאל, או לתם. אפשר להזמין מקומות".

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי