גלי ים טוקאי - קסם אסייתי

לא מזמן חזרתי מחופשה בתאילנד. אחרי עומס בעבודה חיפשתי קצת פינוק לגוף ולנפש. מאחר ועם התורכים אנחנו ברוגז, החלטתי להרחיק אל קו המשווה להתמסר להנאות הקטנות של החיים. אתם יודעים: קצת שמש, ים תכול, גלים ומסג' בזול. החופשה הייתה נפלאה, ושבתי לארצנו הלוהטת עם השאלה - כיצד מצליחים הטבחים התאילנדים להכין ארוחות כה פשוטות וכה טעימות. הכוונה לא רק למסעדות המפוארות שביקרתי בהן, אלא גם למוכרי הפאד תאי ברחוב ובמסעדות החוף.  

את התשובה לשאלה הזו מצאתי השבוע במסעדה האסיאתית 'גלי ים טוקאי' בחיפה. ש' ידידתי הדיאטנית ואנוכי הגענו אל המסעדה בשישי אחר הצהריים.  אני אוהב את השעה הזו. זו שעה שלווה ונעימה המקדימה את בוא השבת עת רוגע קדוש יורד על העולם. בשעה זו מסיימים בתי האוכל את הבלגאן של הצהרים, ומתכוננים לסערה של הערב. צוות עייף מעביר מושכות למחליפו הרענן וזה החדש מלא עזוז וגבורה לקראת הבאות. ההגעה למסעדה בשעות אלו מזכה אותך הסועד בשרות אנרגטי ונלהב, ומהמיטב של המטבח. לשמחתנו קלענו לתזמן את ביקורנו ב'טוקאי' לשעת בין השמשות הזו. 

המסעדה ממוקמת ברחוב יפה נוף, הצופה אל המפרץ התכול. פנים המסעדה מעוצב בסגנון יפני מודרני, עם בחירה מעודנת של צבעים, ועבודות קליגרפיה מאופקות המשרות אווירה מזרחית אקזוטית. המוזיקה שנוגנה במהלך אחר הצהריים היתה מערבית, והשתלבה יפה עם גלי הים הרחוקים, והאוניות העוגנות שניבטו אלינו דרך חלון רחב בגעגוע. כל אלו יצרו תחושה רומנטית וחגיגית. 

ביקשנו לפתוח את הארוחה עם משקה קיצי מרענן, וקיבלנו קוקטייל של מיץ תפוזים טקילה וליצ'י (30 ₪) שעשה עבודה נפלאה. הזמנו ממבחר המנות הראשונות וון-טון עוף ברוטב סי צ'ואן שהם הגרסה הסינית לדמפלינג (30 ₪), וספריבס מתובלים בגריל (64 ₪). המנה הגיעה עם שבעה וון-טון, בצלחת רחבה עתירה ברוטב חמוץ מתוק בניחוח שום. המנה הפתיעה אותנו בגודלה שהיה כשל מנה עיקרית, ובטעם הנפלא שקשה היה לאפיינו, מה שגרם לנו לזלול את שבע הכופתאות כלאחר יד. 

טובות כמוה היו גם צלעות הבקר הנמוך שניצלו היטב בגריל טרם הוקפצו ברוטב הסגלגל בהן הוגשו. גם הפעם התענגנו על הטעם בעל המורכבות שקשה היה לרדת לעומקו. זה כמובן הזכיר לי את ביקורי בתאילנד, שם התקשיתי לזהות את סוד הקסם של המנות. ש' החליטה להיות פרקטית הרבה יותר ובמקום להתייסר בניחושים ניגשה לשאול את זיו, בעל המסעדה מזה שני עשורים, לפשר סוד הטעם הקסום. 

בטרם קיבלנו תשובה הזמנו את המנה העיקרית, בחרנו שרימפס בשעועית שחורה (63 ₪) ובקר ברוטב דבש חריף (48 ₪). הגשת השרימפס הייתה הפקה של ממש: שני מלצרים ניגשו ברוב טקס לשולחננו, כאשר האחד נושא פלטה מלובנת אותה הניח על שרפרפון עץ במרכז השולחן, בעוד עמיתו יוצק את מנת השרימפס על הברזל הלוהט. עננת אדים וניחוחות מרגשים מילאה את חלל המסעדה לכמה שניות ומשכה את תשומת לב הסובבים, ועל פניהם מבטי קינאה. 

המנה השנייה הוגשה על פלטה מחוממת בנרות, וכללה פיסות דקיקות של בקר עם פרוסות בצל, פלפל ירוק ברוטב כהה ומבריק, בעל חריפות נכונה, וטעם שמאיץ בך לקחת את הביס הבא. זללנו את השרימפס ואת הבשר ועוד זילפנו מהרטבים עתירי הטעמים על אורז, שביקשנו לקבל לצד המנות (9 ₪ לקערה אינסופית). 

סוף כל סוף התיישב עימנו זיו הבעלים, אשר במבוכה קלה גילה לי כי אין שום רכיב סודי במנות, לדבריו, הסוד האסייתי לא טמון בחומרי גלם, בתבלינים או בכשפים אפלים, אלא בדיוּק שבו נרקחים אותם רכיבים רגילים. החוכמה היא המינון והמגע - ובמקרה של 'טוקאי', החוכמה היא סאן, השף התאילנדי.  

לאחר שהנהנו בחיוב להצעה לארוז את מה שנותר מהמנות הגדולות והמשמחות ביחס למחירן, בחרנו לקנח במנה מערבית למהדרין, פאי תפוחים עם גלידה וקצפת (28 ₪). הפאי היה ביתי, והכיל כמות נאה של אגוזים, תפוחים מקורמלים וצימוקים. מתיקותו הייתה מאוזנת והשתלבה נפלא עם תה יסמין סיני שהוגש בקנקן מסורתי (10 ₪). את הגלידה שהגיעה לצד הפאי היינו שמחים להחליף במשובחת ממנה. 

בצאתנו לרחוב כבר העריבה השמש לשקוע. פסענו שלובי זרועות במורד הרחוב ובדיוק בהגיענו אל פנינת העיר, הגנים הבהאיים, נשקה השמש לגלי הים. הרהרתי בתשובה החכמה שקיבלתי מזיו, שהכול בחיים זה עניין של מינון. ואז שאלתי שאלה שלא מרפה ממני מאז המראתי מבנגקוק - למה הים שלנו אינו טורקיז ומדהים כמו זה התאילנדי?

* הכותב היה אורח המסעדה.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי