2C: במקום הכי גבוה בתל אביב

אחד הגברים החכמים שהכרתי, אמר לי פעם שכמו שהוא רואה את זה, הדרך השפויה לעבור את החיים האלו מבלי לאבד את עצמך היא להיות תמיד דו. למרות שזה בטח עובד לחלק מסוים מהמין האנושי, הוא הסביר לי שהוא לא מתכוון לפן המיני של העניין, אלא לחוויית המציאות הדו מימדית. בכל רגע בחיים עלינו לשאוף להיות עמוק בתוך החוויה עצמה, ובה בעת להשקיף מהצד ולהתבונן עליה ועלינו בתוכה. הוא נשבע לי שגם בני תמותה רגילים שאינם בני מזל תאומים מסוגלים לכך. מה לעשות שלא תמיד אני זוכרת לעשות את זה? לעיתים נראה לי שאפילו בודהה היה הולך עם עצמו לאיבוד אם היה חי במציאות הישראלית הדחוקה והרועשת של חודש יולי.

מסעדת '2c' ממוקמת כבר 10 שנים במקום הכי גבוה וזמין בתל אביב, ואין כרוח חמה של יולי וכמה צפירות יותר מדי כדי שנשלוף עצמנו לנקודת מבט גבוהה הרבה יותר, ונגייס תמיכה חיצונית לכוונה טהורה. מרחק 60 שניות ו-49 קומות מהרגע בו נכנסנו לחללית המגדל העגול של עזריאלי, מחכה לנו מראה נעים הרבה יותר: מוסיקת צ'ילאאוט מרגיעה, נרות המאירים בעמימות את החלל האלגנטי, ותל אביב המהבילה שנפרשת למולנו מרחוק כאונייה הצפה בים אורותיו הזוהרים של פקק תנועה בלתי פוסק.

לאחר שאנו נרגעים מהמראה הרומנטי ומעורר התסריטים האפשריים (ואף מילה על ה-11 בספטמבר), אנו פונים לבחון את תפריט המנות הראשונות העשיר מאוד. אולי בשל הנוף המשכר ואולי בשל המבחר המפתה של המנות, אני מתקשה להינעל על מנה מסוימת, וכשאייל - מנהל המקום - מחליט להוביל אותנו לזרועותיו של דואט סלמון נורבגי וטרטר דניס (58 ₪) צבעוני וענוג, אנו מבינים שהוא יודע מה הוא עושה ונותנים לו לקחת אותנו לאחד המסעות המענגים ומרחיבי הפרספקטיבה המוכחים. מדובר בסלמון שעבר כבישה ביתית משובחת של כ-36 שעות שמדבר באופן מרענן במיוחד עם טרטר דניס המונח על מריחת קרמל מיסו. הסלמון הכבוש פשוט נהדר ועובד יופי עם הטרטר החמצמץ.

מלבד הדואט הוורדרד, מונח על שולחננו גם סלט אנדיב (48 ₪) משגע שכולל בייבי תרד וסלק צלוי מעודן בווינגרט. אך הסוד האמיתי טמון בתוספת משדרגת במיוחד של מייפל קנדי, ההופך את הסלט המוכר הזה לחגיגה מסתורית ומתקתקה. לצידו אנו טועמים ריזוטו בקר ופטריות פורטובלו (48 ₪) שמתגלה כפחות מוצלח. זה המקום לציין ש-'2c' היא כבר ארבע שנים מסעדה כשרה, וככזו התפריט העשיר מתבטא במנות עם פיתרונות יצירתיים במיוחד שרקח השף ארתור בילדר. ברב המקומות זה עובד יופי עד שאתה שוכח שמדובר במסעדה כשרה. בריזוטו - פחות.

רגע אחרי שנרגענו מעושר הטעמים הצבעוני אנו חונכים את בר העישון המזמין והנעים, עד שאנו מוכנים למנה עיקרית שסימנתי לי כבר מתחילת הערב: שוק אווז קונפי על מצע ניוקי, מוקפצת עם אווז מעושן, פטריות פורציני ותרד (125 ₪). את המנה הזו אני אוהבת הרבה לפני שאני רואה אותה, ואין לי ספק שגם אמשיך לאהוב אותה הרבה אחרי שאסיים אותה. אין לי מושג מאיפה האינטואיציה הנשית הזו מגיעה ומדוע דווקא כשמדובר בעניינים מאוד מסוימים היא שותקת, אבל פה היא מדויקת. מדובר באחת המנות המעניינות שמצליחה לשלב בהרמוניה את שלל מרכיביה.

בזמן שאני שמחה מאוד בחלקי, הבחור שלי עסוק בפילה לוקוס מצוין עם קונפי שום ועגבניות, על מצע פסטה קלמרטה (125 ₪) שעבר צריבה במחבת ואחר כך אפייה בתנור, וגם באגף שלו לא נרשמות שום תלונות. להיפך, מדובר במנה מאוזנת וטעימה במיוחד שמשלבת נכון בין הדג לחמיצות העגבניות. את החיבור עם הפסטה אנו עדיין מנסים לפענח.

את פרספקטיבת העל חותמת לנו שלישיית סורבה א-לה-מוד (32 ₪) - מקפא מחית פירות העונה בעיטור יהלומי ג'לי מוסקט וניל, על מצע קראנץ' שוקולד וקוקוס מתקתק וקריר, ולצידו קינוח המשלב את שני האלמנטים הקסומים הקיימים בעולם - קוקוס ושוקולד - העונה לשם 'שוקו קוקו גוואנאזה' (42 ₪), המכיל קרם שוקולד, חלב קוקוס על מצע דקוואז קוקוס וטוויל קריסטל הניצב לו בשלולית רפרפת קוקוס מתקתקה. מדובר בשכבות שוקולד/קוקוס משובחות במיוחד, שמכורי השוקולד יישָבוּ מיד בקסמיהן. מנקודת המבט הזו, כשתל אביב הולכת וקטנה מלמעלה והמתיקות בפנים מתפשטת וגדלה, אני מרגישה הרבה יותר קרובה לאלוהים משקודם.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי