בוסתן המטעמים של זיאד

תמיד אהבתי את המילה "בוסתן". היא מכילה בתוכה הבטחה למשהו טוב. טבע, אוויר, פריחה, בריאות. כששמעתי על המסעדה 'הבוסתן של זיאד', הצטרפו מושגים מעולם האוכל לשטף האסוציאציות והציפיות קפצו לשמיים. דמיינתי את עצמי יושבת במרכזו של גן פורח, מוקפת עצים וצמחייה, מים מבעבעים ברקע ורק קרקור צפרדעים מפר מדי פעם את השקט הקסום של הלילה עטור הכוכבים. כל זאת תוך כדי שמוגשים לפני מעדנים שאת שמם אני מתקשה להגות, בעוד על טעמם אני מרבה לחלום. הבוסתן של זיאד, ההיית או שמא דמיינתי פרסומת נדושה לשקר כלשהו?

היה גם היה! יום לאחר גמר המונדיאל, בעוד תל אביב חוזרת לתסיסת הקיץ הרגילה שלה והרחובות מתמלאים אדם וזיעה, ל' ארוכת הרגליים ואנוכי ניערנו את האבק ממכוניתה של ל' ויצאנו לטבע. טוב, לא בדיוק. סביר להניח שרק בשביל שתי עירוניות שכמותנו פארק התעשייה "לב הארץ", בואכה ראש העין, יכול להיחשב כטבע. ובכל זאת, בטבורו של פארק בהקמה שוכן לו בוסתן. ממש כמו בפנטזיה, גינה רחבת ידיים, שולחנות מפוזרים באווריריות, ירוק בכל מקום. אפילו מקומם של המים המבעבעים והצפרדעים לא נפקד. בקרוב ייפתחו כאן סניפים רחבי ידיים של מיטב רשתות השיווק, כמו גם חדר כושר ומגרשי ספורט, אך בינתיים ניצב לו 'הבוסתן של זיאד' בבדידות מזהרת.

את פנינו קיבלו בשמחה ג'מיל, מנהל המקום, ועימו זיאד בכבודו ובעצמו. איש עסקים בן כפר קאסם, אשר חרת על דגלו דו קיום תוך קידום רווחתם הכלכלית של בני הכפר. אפילו ל' ואני, שועלות ציניות וותיקות שכמותנו, הנמכנו משמעותית את חומות הציניות שלנו למשמע סיפורו של זיאד. לא שהיה בכך צורך, אך המאכלים שטעמנו ערבו לחיכינו אף יותר לאחר שלמדנו על התלאות שקדמו להקמת המקום.

על אף של' היתה מוכנה להתחיל את הסעודה בקינוח ("כנאפה! אני רוצה כנאפה!"), גילינו מסורתיות לא אופיינית ועקבנו אחר התפריט לפי הסדר. בהמלצת המלצרית הנעימה ביקשנו חציל קלוי (31 ₪) ופטריות מוקרמות עם צ'ילי (35 ₪). בעודנו ממתינות קיבלנו גם חומוס תוצרת המקום עם חמוצים (25 ₪). החומוס היה טעים עד כדיך כך שאפילו ל', שחומוס הוא פחות או יותר המאכל היחיד ממנו היא נמנעת באדיקות, ניגבה אותו בהנאה. יופי של Kodak moment.

המנות הראשונות מוגשות עם מנה של לחם הבית הנאפה במקום, המוגש בלוויית ממרח עגבניות מיובשות, פסטו, ממרח זיתים וחריף. מעבר להנאה ממקום שמפנק את אורחיו ולא רק מנסה להיכנס להם לכיס עם כל מנה, הממרחים כולם היו טעימים, כשהמצטיינים היו ללא ספק החומוס והחריף. החציל והפטריות הגיעו במהרה, ולמרות שהשתדלנו להתאפק כדי להשאיר מקום לעיקריות, אכלנו אותם עד תום. ככה זה עם אוכל טעים.

כאשר הגיע תורם של פלטת פירות הים (85 ₪) והאנטרקוט (85 ₪ ל-300 גרם), כבר היינו שבעות למדי. ובכל זאת, אנחנו יודעות להעריך טעם טוב גם כשאנחנו לא רעבות, והיה מה להעריך. רוטב קרם פלפלים קלויים ועשבי תיבול עימו הוגשו פירות הים היה עשיר והלם אותם היטב, והאנטרקוט היה עשוי טיפונת יתר על המידה, אך הבשר האיכותי ממנו היה עשוי חיפה על כך. במחירים הללו, העיקריות מספקות תמורה מצוינת לעלותן.

ואז הגיע תור הכנאפה מעשה הבית (25 ₪). אחח, הכנאפה. אם הייתי יודעת שאני כל כך אוהבת כנאפה, סביר להניח שהייתי נכנעת למאוויה של ל' ומתחילה את הארוחה מהקינוח. גן עדן במחבת. ואחרון חביב, הקש ששבר את גב העירוניות, תה צמחים (10 ₪) ממיטב צמחיית הבוסתן הוביל אותנו סופית למחשבות כפירה בדבר מעבר לחיק הטבע. אבל גם בוסתנים וצפרדעים צריכים לישון. הערב הגיע לסיומו, ואנחנו שמנו פעמינו למכונית, הולכות לאט כדי לספוג שאריות אחרונות של אוויר רענן. אורות העיר נראו מרחוק, מנצנצים מאי פעם אך נוצצים קצת פחות.

אין לי ספק שגם כאשר יהיה מדובר בפארק שוקק עסקים ואדם, ימשיך 'הבוסתן של זיאד' להוות אי של שקט באמצע המהומה. אז אם כבר תחליטו לצאת לשופינג, פנקו את עצמכם גם בקצת שלווה.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי