למרות שהמונדיאל שזה מקרוב הסתיים לא האיר פנים לרוב מדינות הלטיניות, עבור המסעדה הלטינית 'לה בוקה היה זה מונדיאל סוער. כל ניסיונותיי להשיג מקום במסעדה בערבי המשחקים עלו בתוהו, ולפיכך נאלצתי להמתין עד למחרת היום בו זכתה מדינה לטינית-אירופאית בטורניר, עד שהצטרפתי לפיאסטה. מצד אחד הצטערתי שלא הזדמן לי ללוות את הניצחון המשמים של ספרד עם קצת אוכל מתאים, אולם מצד שני הגעתי בדיוק ביום בו הושק תפריט דגים זמני, לרגל תשעת הימים בהם אין נוהגים לאכול בשר (אל דאגה, כמובן שבמקביל גם ממשיכים להגיש בשר). לכן גם הזמנתי את אמי, חובבת דגים מושבעת, שלא נזקקת לאירועים היסטוריים כדי להימנע מאכילת בשר.
את 'לה בוקה', השוכנת בקומה השנייה של בית אבן ירושלמי קלאסי האופייני לעמק רפאים, ומשקיפה מלמעלה על העוברים והשבים (בעיקר צרפתים ואמריקאים), הקים השף-מנהל הצעיר גיא קמחי. לאחר לימודי בישול ועבודה במיטב המוסדות הקולינריים שיש בישראל, ביניהם מסעדת 'רפאל', התגבשה בליבו נטייה מובהקת למטבח הלטיני והפחות מוכר בארצנו. לפני שפתח את המקום נסע גיא לסיור מחקר קולינרי ממושך, שהחל בספרד ועבר דרך מספר מדיניות בדרום ומרכז אמריקה. כפי שסיפר לי, במהלך הטיול למד להכיר את חומרי הגלם הייחודים למטבחה של כל מדינה ואסף עמו רשמים אותם שילב לבישול פיוז'ן-לטיני.
הפיוז'ן אכן בא לידי ביטוי בתפריט העשיר של 'לה בוקה', שכולל מנות בשר כיאה למצופה ממטבח דרום אמריקאי, אך גם מנות דגים ובין היתר שימוש בחלב קוקוס - לא רק בשל מגבלות הכשרות, אלא בעיקר לאור הדומיננטיות שלו במטבח הברזילאי. השילוב בא לידי ביטוי אפילו בשמות המנות, שלכל אחת מהן מתלווה צליל דרום אמריקאי מתגלגל: אמפנדס, טורטייה, סמברלה ועוד רבים אחרים.
את הארוחה פתחנו בשני מרקים: גספצ'ו (31 ₪) עבורי, ומרק ברזילאי (31 ₪) לאמי. הגספצ'ו, מרק הדגל של המטבח הספרדי, היה מרענן ושילב חמצמצות של עגבניות טריות, חריפות של טבסקו ומתיקות שנוספה לו בעזרת קוביות של מלון ומנגו. אולם בדרבי בין היבשת לקולוניות, לקח בגדול המרק הברזילאי, שהורכב מהשילוב הקלאסי והמוצלח בין דלעת, בטטה וחלב קוקוס. בתוך המרק נח לו גם נאצ'ו (אם זוהי אכן צורת היחיד של נאצ'וס) פריך ומגודל, בו השתמשנו ככף שהתמעטה בשל נגיסה בכל סיבוב, עד שנעלמה כליל. לצד המרקים הוגש לנו גם לחם הבית (9 ₪) שהיה טרי ולוהט, והוגש עם ממרחים. הופתענו לראות בין הגווקמולי והסלסה החריפה גם נציגות מקומית בדמות טחינה וסלט של חצילים קלויים. לשאלתנו, מיהר גיא להסביר שחרף אהבתו למטבח הלטיני, הוא עוד שומר פינה חמה לסגנון המקומי.
כמנת ביניים אכלנו אינצ'לדה עם סלמון (48 ₪). למי שכמוני מתבייש להודות שאין לו מושג מה זה אינצ'לדה, אספר כי מדובר בטורטייה ממולאת שעוברת טיגון עד לקריספיות משמעותית. מעין אגרול לטיני אם תרצו. ב'לה בוקה' מולאה הטורטייה בקוביות סלמון, רצועת פלפלים, נבטים וכוסברה, ולהשלמת הטוויסט הלטיני, כל פיסת אינצ'לדה שודרגה בעזרת רוטב חמוץ-מתוק מקסיקני. בשלב זה הסתייענו גם בעזרתם של כוס יין הבית - פיוז'ן של יקב 'מרום גליל' (26 ₪) - וחצי ליטר של בירה משובחת וקלילה סן מיגל (27 ₪).
למנות עיקריות הזמנו בס בסגנון צ'יליאני (92 ₪), ו'ביפה דה צ'וריסו' (89 ₪). הדג, שהיה טרי ועשיר בטעמו, נצלה כשמעליו סלסלה של עגבניות ועשבי תיבול, שהוציאה ממנו את המיטב והמרב. לצד הדג, ולשמחתי הרבה, הוגש פירה שהוכן מארטישוקים - לטעמי תוספת לא שגרתית אך הולמת מאד לכל דג, ובמיוחד לזה הצ'יליאני של 'לה בוקה'. בשלב הזה הגענו למבחן האמיתי של כל מסעדה בעלת מאפיינים לטיניים, הלב התרבותי של דרום אמריקה וגאוות הארגנטינאים-אורוגוואים-בוליביאניים וכו' באשר הם: הבשר, בדמות הביפה דה צ'וריסו, הלוא היא 300 גרם של סינטה (89 ₪).
באותו ערב, לפי גחמת השף והרצון לרענן את מערכת היחסים עם הלקוחות הקבועים, הגיע הביפה עם שדרוג של פרוסות חזה מולארד, שאמנם אינו יכול לזכות לכינוי 'ביפה' אך הוא כשלעצמו יפה, וגם טעים. הבשר עמד בהצלחה רבה בציפיות, והעובדה שהוא מיושן במקום ומטופל באופן מקצועי, ניכרה בכל ביס. חרף מגבלות הכשרות שנהוג להתלונן עליהן, לטעמי לא היה כל הבדל בין הסינטה מדיום העסיסית, לסטייק דומה לא כשר. המולארד היה אף הוא חביב ועתיר שומן, אך לדעתי לא יכול היה לבשר המעולה. הרוטב שהוגש עמם, שהוכן מחומץ בלסמי מצומצם (אל דאגה, נותר בו רק רמז עדין של חמיצות) ובצלצלי שאלוט, היה טוב אך לדעתי לא הכרחי.
מעבר להתנסות בפיוז'ן לטיני, ביקור ב'לה בוקה' מאפשר להיחשף לקינוחים פחות מוכרים: אנחנו טעמנו צ'ורוס (35 ₪), שהם גלילי בלילה שמולאו בנוגט וטוגנו בשמן עמוק. הצ'ורוס היו פריכים מאד, מתוקים אך לא יותר מדי, ולמרות שבדרך כלל מתלווה אליהם גלידת וניל, העדפנו גלידת פקאן. עוד טעמנו מנה של מדיה לונה' - "חצי ירח" בספרדית (38 ₪), גם היא בלילה אך בסגנון מעט שונה, שטוגנה בצורת ירח מתמלא ומולאה בטעמי שוקולד ואגוזי לוז עשירים. קינוחים כאלה, פשוטים לכאורה אך המבוצעים במומחיות רבה ובשילוב קורטוב של מקוריות, היו דרך מעולה ליצור קינוח פרווה ראוי, בלתי מתנצל ולא מתיימר להיות מה שאינו.
יש משהו מושך מאד בקסם הלטיני של 'לה בוקה', שמשדרת בכל רמ"ח איבריה (ולא רק בשמות המנות בתפריט) אווירה של קרנבל או פיאסטה. חוץ מזה, יש שם אוכל מעולה. בין אם תבואו בתשעת הימים הקרובים לאכול מתפריט הדגים המיוחד או בכל זמן אחר, 'לה בוקה' מאפשרת התנסות באוכל שאמנם יש לו קווי דמיון לכל מה שאנחנו מכירים, אבל הוא שונה באופן מוחלט.
* הכותב היה אורח המקום.
* רוצים גם אתם לאכול בלה בוקה? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת