שנקין פינת רעננה

ל'שנקין', הבר-מטבח הרענני (לא הרחוב), הגענו, יניב ואנוכי ביום שישי בלילה, מוכנים לשתות איזו בירה ובעיקר לסמן V על יציאת יום שישי (למרות שעבור יניב החגיגה האמיתית הייתה בבית, כשהוא מפצח גרעינים אל מול המסך ומסנן קללות). את פנינו קיבל בר שכונתי גדול עם 160 מקומות ישיבה, מלא ורועש עד מאוד ויחד עם זאת נעים ומקבל פנים. ייתכן שהתחושה הנעימה היא הודות לעיצוב המיוחד של הבר, שנראה כמו רחוב תל אביבי בוהמי אמיתי.

ניכר כי העיצוב ב'שנקין' התאפיין בחשיבה לפרטים, עד לרמת חבלי כביסה (התחתונים של סבא וסבתא של הבעלים) המשתלשלים מהמרפסות המצוירות, רצפה העשויה כמדרכה, קירות עם כתמי צבע לא אחידים, שלט רחוב מואר עם השם "שנקין" וברז כיבוי אמיתי שהושג בדרכים שיפה להם השתיקה.

"אז מה, עיצבתם את הבר כמו רחוב שינקין?" שאלתי את אסף דותן, אחד מהבעלים הצעירים של הבר, וציפיתי לקבל את התגובה הקונבנציונאלית סטייל "בית הרחק מהבית" או במקרה שלנו "רחוב הרחק מהרחוב", אך אסף הפתיע. מתברר שבחיים אחרים הוא נהג לפקוד בתי קפה קצת יותר מלוגם הקפה הממוצע, עד שלבסוף זכה לכינוי "שנקין", והכינוי דבק בו עד לפתיחת המקום. העיצוב הגיע בעקבות השם, ולא ההיפך.

אסף, כיאה לשמו, אסף לא מעט חברים במסעותיו בין בתי קפה בחייו בתל אביב, בנדידתו הקצרה למיאמי ואיפה לא. הבר החדש הזה, שמלאו לו זה עתה ארבעה חודשים, הוא תוצר של עבודה קשה לא רק של הבעלים הצעירים (אסף, אחיו עידו ושותף שלישי העונה לשם ברט זקס), אלא גם של כל החברים שלהם שנרתמו להגשים לאחים חלום. ואכן, נראה כי אסף, עידו וברט הם אנשים של אנשים. השיחה הקצרה שניהלתי עם עידו הופרעה על ידי מבלים כאלה ואחרים שתפסו את אסף לכמה מילים. אם הצלחת הבר תלויה רק בפופולאריות של אסף, אני סבורה כי הבר עתיד להיות אחד המוצלחים בשרון.

גם אותנו אסף לא הזניח, והזניק את הערב עם שלושה שוטים של ערק בזוקה נפלא (12 ₪ לשוט) ובעודו קופץ לקצה השני של הבר, לדבר עם איזה מכר אחד או שניים (או 70), הותיר אותנו להציץ בתפריט. יניב, שלא סתם הוא מהנדס תעשיה וניהול, ניהל ישר את מה שיכל וציין: "הנקודה החזקה ביותר בתפריט היא מבחר הבירות". לא טעה יניב (הפעם). אכן בתפריט האלכוהול, המכיל את כל הרעלים הרגילים, כמות הבירות מרשימה ומגוונת ומונה כ-46 סוגי בירות, וחלק נכבד מהן הוא מבחר של בירות בלגיות מושבחות. לצד כל בירה בתפריט מצוין גם אחוז האלכוהול ותיאור קל שמעביר התלמדות זריזה בבירות. את עיניו של יניב תפס סוג אחד ספציפי ונוסטלגי - מכבי. החיוך הרע של יניב נפרש על פניו: "אף אחד לא מחזיק בירה מכבי חוץ מסופרים של עירקים!". כעירקית מושבעת הוספתי עוד כמה נקודות זכות למקום והורדתי כמה נקודות ליניב, שרגיל לפרגן רק לאוכל של אמא (בולגרים, לכו תבינו אותם).

כשהגיעו הבירות יניב התחיל לפרגן. עם בירת שימאי בלו ( 36 ₪) ליניב, ובירת מרדסו (31 ₪) לי, אי אפשר להתווכח. בירות מופלאות וטעימות שהוגשו בבקבוקים חמודים אך הכילו אחוזי אלכוהול לא חמודים כפי שהיינו רגילים. הבלו מכילה 9% אלכוהול, ואילו המרדסו מכילה לא פחות מ-10% אלכוהול. כנראה שהבלגיות יודעות להפיל מהרגליים, כי יניב החל לעלוז קצת יותר ממה שהיה רגיל. כדי להחזיר את יניב לעסקי האלכוהול תדלקנו אותו עם המבורגר (48 ₪) הום מייד של המקום, המוגש עם חסה, עגבניה, מלפפון, בצל, צ'יפס ורוטב הבית, ובכדי שלא יהיה בודד הזמנתי גם אני נקניקייה/hot dog מקסיקן צ'וריסוס בשר בקר (24 ₪) מתובל בפלפל צ'יפוטלי מעושן ובצל ירוק, שהוגשה בלחמנייה עם כרוב כבוש וחרדל, שלולא הלחמנייה המעט יבשה הייתה מנה נהדרת. למען האמת, גם עם הלחמנייה, מנה לא רעה בכלל. יניב חזר ואמר שההמבורגר מעולה, ואני חזרתי וניקרתי מהצ'יפס שלו, שתיבול הקייג'ין בו, בהחלט משדרג אותו פלאים.

מוכנים לעוד קצת אלכוהול הזמנו עוד סיבוב של ערק בזוקה (ולחשוב שאני בכלל סולדת מאניס) וקינחנו את הסיבוב בסיבוב של שנאפס פסיפלורה (22 ₪ לאחד) ובאבטיח עם בולגרית. בשבת הקרובה יש לאסף יום הולדת, וכיאה לאדם עם חברים רבים מתוכננת בבר מסיבת רחוב החל מצהרי היום. הרחוב של הבר ייסגר וצפויות הפתעות רבות (זהותה של להקת הבית החדשה תיחשף במסיבה). מה שבטוח, בירות לא יחסרו.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי