בוקר ישראלי עם נמרוד

בקרב חבריי הנוכריים, ארוחת בוקר ישראלית היא משהו בין מיתוס לפרדוקס. עם החביתה הם מסתדרים, ואפילו את ערימות הלחם הטרי עם החמאה הם מסוגלים לקבל. אבל סלטים? ירקות טריים בשעה כזו מוקדמת, ועוד בכמויות?? את זה כבר היה קשה להם לעכל, לפחות קונספטואלית. לצערם או שלשמחתי, זה לא עזר להם. בכל ארוחת בוקר אמריקאית נוטפת שמן הכרחתי אותם לקחת הפסקה בין ביס עתיר כולסטרול אחד למשנהו, ולהקשיב לי מתמוגגת מעצם המחשבה על ארוחות הבוקר שתחכינה לי כשאשוב לארץ הקודש.

בינתיים עברו כמה חודשים מאז ששבתי למחוזותינו, וארוחות הבוקר המכובדות שלנו שבו להיות חלק משגרת חיי. אך האתגר נותר - איך מוכיחים לגויים האלה שאנחנו יודעים יותר טוב? שכנועים בשלט רחוק מעולם לא היו הצד החזק שלי (בניגוד לשכנוע רגיל או לשימוש בשלט רחוק, שתי מטלות בהן אני נוטה להצטיין), אז המתנתי בסבלנות להזדמנות ראויה לעשות זאת בצורה ישירה. והנה, זו הגיעה. השותפה הגרמנייה מימי ארה"ב העליזים (להלן נ' יפת העיניים) החליטה לבוא באופן אישי לראות על מה כל המהומה, ואני הודעתי לה שלא ארשה לה לעזוב את הארץ לפני שתיקח חלק בכמה פעילויות חובה. הכנתי לה רשימה, ושבמפתיע או שלא, הרשימה הכילה מספר מכובד של מאכלים מסורתיים יותר ופחות. ובמקום הראשון: ארוחת בוקר ישראלית.

החלטתי לא לזרוק אותה היישר למים, או למיץ התפוזים, כך שהחלטנו לסעוד את ארוחת הבוקר דווקא בערב, מאחר ששפע מקומות בתל אביב התוססת מציעים ארוחת בוקר לאורך כל שעות היום. התלבטתי האם לקחת אותה לאחד ממעוזי ארוחת הבוקר שכבר חרשתי עליהם, או לתת גם לעצמי צ'ופר ולנסות מקום חדש. בעקבות המלצות ממספר מכרים מביני עניין, שמנו פעמינו, נ' ואנוכי, ל'נמרוד' שבנמל תל אביב.

המקום מתגאה בקונספט ייחודי - "ראש פינה בנמל תל אביב", ועל כן חרת על דגלו מטרה חשובה, והיא להביא ללב הכרך הסואן את האווירה הגלילית הרגועה המאפיינת את המושבה הוותיקה. פרט למוניטין הזה, ששימח אותי בהיותי נצר למשפחה גלילית ועל כן צפונית לעת מצוא, התרגשתי גם לקרוא שהמקום נקרא על שם נמרוד שגב ז"ל, בן המושבה שנהרג במלחמת לבנון. הטקסט המרגש שפותח את התפריט אומנם לא בהכרח נועד לעורר תיאבון, אבל הוא בהחלט מחמם את הלב. ולפחות אותנו הוא גם הכניס לאווירה חיובית ואוהבת, שבהחלט לא יכולה להזיק לבלוטות הטעם.

הגענו בשעת שקיעה ובחרנו לשבת בחוץ, ליהנות מהבריזה ומצבעי השמיים המתחלפים. על אף שהתפריט עשיר ומפתה, לא התבלבלנו והחלטנו פה אחד (זה שיודע לדבר עברית, שלי) לקחת 'כפרית פינוקים' (מינימום 2 סועדים, 106 ₪). וזו אכן הייתה ארוחה מפנקת, שעיקרה פלטה מסתובבת מלאה בכל טוּב: סלט ירקות קצוץ דק, ירקות אנטיפסטי, ממרח אבוקדו, סלט טונה, עלי גפן ממולאים, גבינות וזיתים. ובצד, איך אפשר בלי, אומלט וכיכר לחם קטנה לצד חמאה וריבה. לגבי הכמות לא היה ספק, אך גם האיכות לא הייתה חסרה. הצטיינו במיוחד ממרח האבוקדו, הטחינה והפלפלים הקלויים. יחד עם הארוחה קיבלנו שתייה חמה ושתייה קרה, ולא יכולנו שלא לנסות את המשקה המיוחד של המקום - לימונזה - ערבוב של מיץ תפוזים, לימונדה ונענע. אף על פי שלא הוכן בו ברגע היה זה משקה מרווה שהלם להפליא את הארוחה.

לא הצלחנו להתאפק וחלקנו גם מנת פתיחה שסקרנה אותנו במיוחד, פלאפל פטריות (44 ₪ לארבעה כדורים גדולים). אומנם לא מדובר בדיוק בפלאפל (עוד אחד מהפריטים ברשימה של נ') אלא בארבעה כדורים העשויים מתערובת פטריות, גבינות ועגבניות מיובשות שהזכירו לי משהו בין קובה לפלאפל, אבל העיקר שהם היו טעימים ומאד משביעים.

כמו מקומות רבים בנמל, 'נמרוד' בנוי לארח אנשים רבים, אבל גם בשעת ערב שוקקת הצלחנו לשקוע בקלות בשלווה השוררת בו וליהנות מהשירות האדיב ומהעיצוב הנעים. ואם כבר נגענו בעיצוב, אני חייבת לציין לטובה את השירותים. מקום שמשקיע בשירותים תמיד זוכה אצלי לעוד נקודות, אז הנה - תוספת נקודות ל'נמרוד'.

בעודנו מתנודדות בחזרה הביתה, עם בטן מלאה וחיוך על הפנים, נ' הודיעה לי שהיא מתחילה להבין מה הסיפור. למחרת בבוקר היא בחרה, בלי שום שכנוע או השפעה מצידי, לסעוד את ליבה בארוחת בוקר ישראלית נוספת. וכשזה מגיע מחובבת מושבעת של פנקייק, בייקון ושוקולד לפתיחת היום, זו חותמת מובהקת של איכות.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בנמרוד? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי