תורת המשחקים של גורדו

 יש רגעים בהם הטבע מנצח והאינסטינקטים האבולוציוניים פורצים מכל גבר באשר הוא. ככה זה במונדיאל למשל. הגברים מתקבצים בחבורות והנשים, שלא היו מספיק חכמות כדי ליצור אלטרנטיבה נשית-תרבותית, מצטרפות לחוויה המפוקפקת בלית ברירה (נכון, אומרים שיש גם כאלו שמתות על כדורגל, אך מכיוון שאני לא מכירה אפילו אחת שבסתר ליבה לא הייתה מעדיפה לעשות משהו אחר, נשאיר את זה ברמת האבולוציה). אין כמו משחק חשוב כגרמניה-אנגליה כדי לבדוק אם הגבר שלך הוא עדיין הגבר שחשבת שהוא, או שמא הטבע הגברי גורף הוא ואינו חס על יוצאים מהכלל.

כשאני קובעת עם הבחור שלי לראות את השקיעה ב'גורדו' בדיוק מתי שכל העולם ואשתו מתיישבים לצפות במשחק ההיסטורי, אני עושה זאת בתום לב, אך בדיעבד מגלה שחלחל אליו אקט פרוידיאני של בחינה אהבתית הישר מחיקו של תת המודע. כשאני צועדת ברחובות הריקים כמעט של תל אביב מתגנב אלי חשש קל שמא בכל זאת, הפעמים האחדות בהן מצאתי אותו בוהה לחצי שעה במסך וצופה כשאר בני מינו בסופו של אחד המשחקים, לא נבעו רק מחקירה אנתרופולוגית של התופעה, ואולי אולי גם הוא היה מעדיף לצפות בכוחות הרשע מכניעים בשנית את כוחות האור, במקום לצפות יחד איתי באורה של השמש מתמוסס ברומנטיות מתקתקה לתוך הימה הכחולה והעמוקה.

'גורדו' ממוקם ממש, אבל ממש מול הים, בין לה לה לנד למלונות הפזורים ברחוב הירקון. מלמעלה ניתן לראות את שמשיות הצל הפזורות מעל דק העץ התוחם את המסעדה, וברקע הים הכחול. מהספוט הזה אני עדיין לא יכולה לראות את פניו של הבחור שלי, ששתי דקות מאוחר יותר מחייכים אלי כנגד כל התחזיות. "עם חיוך כזה לא נראה לי שמפריע לו לפספס את המשחק" אני מציינת לעצמי כשאנו פוסעים יחד על דק העץ של גורדו. במרפסת הפתוחה פינות ישיבה שונות: כורסאות עץ נמוכות עם כריות צבעוניות, שולחנות זכוכית עגולים ומעט גבוהים יותר וכסאות בר גבוהים הניצבים בסמוך אל בר עשיר. הרבה אופציות ישיבה נפרשות לפנינו, אבל האמת היא שלא ממש משנה איפה ועל מה תשב, כי החשוב מכל זה שמכל כורסה, ספה או כסא ניתן לראות, להריח ולהרגיש  את הים. וישנו גם חלל פנימי ומרווח לאלו שמעדיפים רק לשמוע את הים.

למרות ש'גורדו' ממוקמת בסמוך לים, לא מדובר במסעדת חוף סטריאוטיפית. גם לא בבר ולא בבית קפה. אז מהו גורדו? בספרדית מדובר באיש שמן, אך אחרי שלוש וחצי שעות נעימות אימצנו את הרעיון שמדובר במקום משוחרר מהגדרה, שכל מהותו היא להעניק מרווח קטן של חופש בין לבין. בין העבודה לבית, בין הילדים לשבת, בין הרומנטיקה למציאות ובינך לבין המחשבות של עצמך. לגנוב כמה שעות של שקט באמצע היום, להתנשק ללא הפסק (כמו הזוג שמולנו) וליהנות מהשבת בזמן שהילדים עסוקים בהפעלות מיוחדות. במקום מרבים לחגוג גם אירועים גדולים וקטנים כאחד, כמו החתונה שהייתה פה בשישי האחרון.

העיצוב סטייליסטי, התפריט עשיר במנות ימיות ובשריות ובבר מציעים למעלה מ-200 סוגי משקאות אלכוהוליים שונים, ומבט אל התפריט מטביע אותי ברשימת קוקטיילים מכובדת (חלקם ייחודיים למקום). השמש מחברת אותי לקוקטייל בשם 'סאב זירו' (44 ₪) - קוקטייל קליל ואדמדם-צהבהב (עד כי אדי האלכוהול נעלמים בתוך טעמיו) וקיצי ביותר המכיל אננס עם אבסולוט, אפרסק וקוקוס מדובר בקוקטייל. הגבר שלי מקבל את אותה גרסה צבעונית רק דהויה מעט, כשהוא מזמין את 'כוכב האניס' (39 ₪), הכולל חוץ מאניס גם שקד ותפוחים, ומצליח כחובב אניס שמעולם לא חיבר אותו עד היום עם שקדים להיות מופתע. בעוד הקוקטייל שלי נוטה לכיוון הקרטיב, הקוקטייל שלו מוצלח במיוחד.

לצד הקוקטיילים מונחת לפנינו שישיית מאזטים (69 ₪) צבעונית המלוּוה בלחם הבית משובץ הדגנים המצוין, הכוללת טחינה ירקרקה, איקרא נפלאה, אנטי פסטי קריר ופחות מלהיב מאחיו ואחיותיו, סביצ'ה חמצמץ ואביבי, לבנה עשויה היטב וחציל עם טחינה ירוקה לחובבי החציל בטחינה ירוקה. השישייה צבעונית וטעימה והכמויות נדיבות. האלכוהול הופך אותי אמיצה יותר ומוכנה לשמוע את האמת יותר, ואני לא מתאפקת ושואלת אותו את שאלת השאלות: "לא רצית לראות את המשחק?" "אם יש משחק שרציתי לראות - זה את זה" הוא משיב. ברגע זה מונח לפניו פילה בורי (74 ₪) צלוי בגריל, המונח על מצע עלי מנגולד, גרגירי חומוס וקישואים במעין נוסח ים תיכוני. הבורי חרוך מבחוץ חריכה דקה ופריכה והבפנים טעים לו. השילוב של החומוס והקישואים קצת פחות מתחבר לו. כשהוא מסיים את הביס הוא מסיים גם את המשפט, "אבל נראה לך שהייתי מוותר על זה בגלל משחק?".

לאחר שהבדיקה עברה בהצלחה אני עוברת לבדוק את מיקס פירות הים המטוגנים שהונחו מולי (96 ₪). מדובר בקערה ענקית המכילה שרימפס וקלמרי מצופים בקמח מטוגן, צדפות עשויות מעט מדי ולובסטר אחד ענק ומתוק המוגשים עם רוטב ירקרק, חמצמץ וטעים של יוגורט ועשבי תיבול. אך המנה שקבלה מאיתנו את מירב התשואות הייתה 'שרימפס אוזו' (52 ₪), שיוצרת שילוב קטלני לגמרי בין שרימפס כתמתמים לרוטב אוזו מצוין.

כשב'גורדו' מתקינים את המסך המתנפח הענקי במרומי המרפסת ודק העץ הרחב הולך ומתמלא בחבורות של גברים ונשותיהם, אני לוקחת ביס אחרון מסופלה שוקולד (34 ₪) אוורירי ומופלא שנעשה במקום ומוגש לצד גלידת וניל קרירה, וחוזרת הביתה עם הבחור שלי, כאילו לא היה מונדיאל מעולם.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי