הכפר התל אביבי של קימל

חרף העובדה שאני גבר, סטרייט, יושב במשרד ממוזג מול מסך מחשב ומקלל את אמא של השופט מדי שבת באצטדיון הכדורגל הקרוב לביתי, המונדיאל הנוכחי כמעט ולא מעסיק ו/או מעניין אותי. אינני יודע אם זו הגאווה הלאומית המעירה את אחרוני הלאומנים מתנומת הקיץ שלהם, העובדה שקבוצתי האהובה אינה משתתפת בטורניר השוחק, או אולי העובדה שאדם עילג כדני נוימן הוא הפרשן המרכזי מטעם ערוץ 1.

כחלק מיתרונותיי כגבר שאינו מבלה את רוב שעותיו מול הנבחרות השונות, אשתי האהובה בחרה לטפח את הפן הקולינרי, זה שאינו מכריח אותה (כשאר חברותיה) לאכול במסעדה מול בן זוג שכל תשומת ליבו נתונה בטלוויזיה הקטנה או במסך הענק המשדר את ברזיל-ארגנטינה-אנגליה-שקר כל שהוא. עם בעל מודרני כמוני אפשר לבחור ללכת למסעדה באשר היא, ללא שלשלאות המונדיאל. וכך, מצאנו את עצמנו עומדים בפתחה של מסעדה ותיקה ששמענו עליה רבות במהלך השנים, אך טרם הזדמן לנו לטעום ממעדניה. משה, מנהל המסעדה החביב, אישר לנו שהגענו למקום הנכון כשבירך אותנו ב"ברוכים הבאים לקימל".

'קימל', כאמור, היא מסעדה עם פז"מ ותיק בתל אביב, עיר אוכלת מסעדותיה. היא שוכנת מתחת למגדל שלום העצום, בבניין משומר בן 129 שנים שהיה שייך בעבר לשייח' טורקי. שף המסעדה הוא שאול בן אדרת, הידוע לרבים מאתנו מתכניות הבישול הטלוויזיונית הרבות בהן הוא משתתף, כדוגמת 'קרב סכינים'. חלל המסעדה מרושת בכסאות ושולחנות עץ, בקירות צהבהבים ובעשרות פריטי וינטאג' נעימים ומרגיעים כגון קופה רושמת, רדיו ישן נושן, שנדלירים מיטלטלים וסיפולוקסים כמו בבית של סבא וסבתא. עומר, המלצר האדיב והמקצועי שילווה את כל שהותנו במקום, הושיב אותנו במקום והגיש את התפריטים.

ב'קימל', כך התברר ממבט חטוף בתפריט, יש אהבה גדולה למנות בסגנון כפרי, מה שמסביר את שמה. ירקות, בשרים, דגים ופירות ים מעטרים את התפריט הרחב, ומרוב מבחר לא ידענו במה לבחור. בדיוק אז הגיח עומר, שנתן מס' המלצות על מנות ראשונות טובות, מהן בחרנו שתיים: סלט כפרי (44 ₪) שהכיל ירקות ברוטב וינגרט, גבינת צאן, קרוטונים ובוטנים, ומנת ריזוטו סוגי פטריות תרד ושבבי פרמז'ן (54 ₪). הסלט, שהוזמן עקב צורך עז למנה טרייה ומרעננת, עשה את העבודה והציג ירקות טריים ברוטב וינגרט חמצמץ וטעים, שהשתלב נהדר עם הקראנצ'יות של הקרוטונים. יופי של סלט.

הריזוטו, לעומת זאת, לא היה טוב ולא נהדר, אלא שמיימי, לא פחות ולא יותר. חי אלוהים שזהו הריזוטו הטוב ביותר שטעמתי מימיי, וחטאתי בריזוטו בלא מעט מסעדות בהן אכלתי בשנים האחרונות. ראשית מדובר במנה נדיבה מאוד יחסית למנה ראשונה, ושנית - מרקם האורז לא היה רך מדי כפי שמסעדות רבות מדי נוטות להגיש, הפטריות היו עסיסיות והפרמז'ן נתן טעמים וניחוחות שלו אפשר היה, הייתי מבקש ריזוטו אחד כעיקרית ועוד אחד לקינוח. מנה מושלמת המוכיחה כי החברים במטבח יודעים את עבודתם כהלכה. את המנות ליווינו בכוס 'רקנאטי מאלו' של יקב רקנאטי, ובבקבוק גדול של פרייה, שסייעו למזון להחליק ולפנות מקום לעיקריות.

אחרי המלצות כה מוצלחות של מנות ראשונות, לא היססנו וביקשנו מעומר שיפתיע ויביא לנו את שתי המנות העיקריות האהובות עליו ביותר. עד שאלו הוגשו לנו, למדנו שפרט לתפריט הערב ה'רגיל' של 'קימל', גם עסקית כל כך משתלמת שהתעלמות ממנה הוא סוג של פשע: מנות ראשונות - כולל הסלט והריזוטו האלוהי - ב- 39 ₪ בלבד, רוב המנות העיקריות מתפריט הערב ב-66 ₪ בלבד, וכן מנות ראשונות ועיקריות נוספות במחירים משתנים. בנוסף, מוגשת ארוחה עסקית ליחיד ב-79 ₪, הכוללת לחם עם חמאה, זיתים וזעתר, מנה ראשונה לבחירה, מנה עיקרית לבחירה ושתייה קלה. שווה כל שקל.

פרט לתפריט העסקית המיוחד, 'קימל' מציעה גם שלושה חדרים פרטיים לאירועים מיוחדים - פרטיים או עסקיים. החדר הראשון מכונה 'החדר הכפרי', המעוצב בסגנון... כפרי, עם תקרה מקושתת ובר משקאות, ממש כמו מרתף יין עתיק בכפר צרפתי, וניתן לארח בו עד 60 סועדים. החדר השני קרוי 'החדר הלבן' והוא מציג עיצוב נקי ומהודר המתאים לישיבות גדולות, ארוחות חגיגיות או ערבי חברה גדולים, ותאים לאירוח של עד 90 איש. החדר השלישי הוא 'חדר הישיבות', המעוצב כמועדון קצינים אנגלי אותנטי, עם כורסאות עור, שולחן עץ כבד, אוסף בקבוקי קוניאק ופריטים נוספים, והוא מיועד לארח עד 18 איש.

לאחר כל הפרטים האלה, צץ לו עומר עם שתי צלחות חמות ("לא לגעת, שלא תחטפו כוויה!" הוא מזהיר) ועליהן פילה ברולה (109 ₪) במעטפת חרדל ובזיגוג סוכר ודבש שנח על מצע של פירה, ומניפת פילה בקר וכבד אווז ברוטב פלפל (119 ₪) שנח אף הוא על פירה. הפילה ברולה הציג מנה עם שמץ גאוניות: נתח גדול של פילה בקר רך ונימוח, שרגע לפני שיצא מהמטבח קיבל טיפול לוהט של מבער, שקירמל את הסוכר והדבש שזוגגו עליו והפך אותם לציפוי פריך ומתקתק. חששנו שהמתיקות תהיה מקורית מדי ותהרוס את נתח הפילה התנדפו ברוח, והמנה התגלתה כעונג גדול לחיך.

מניפת הפילה וכבד האווז הציגה שני סוגי בשרים אהובים עלהיפה בנשים שמולי ועליי, ולכן צריך כשרון גדול על מנת להרוס לנו את החוויה. ואכן, נתחי הפילה החמים היו עסיסיים ונימוחים כפי שצריך, וכבד האווז, הזוכה ליח"צ רעים מאוד בשנים האחרונות - היה רך ומלא טעמים שעשו יח"צ מצוין לאווז שהקיף אותו עד לא מזמן. מנה מצוינת, שהפירה שלצידה נהנה מרוטב הפלפל שזלג עליו והוסיף מעט עוקצניות לטעמיו.

אמנם אחרי שתי מנות בגודל עצום כשתי העיקריות שטעמנו הנשימה הופכת לכבדה ומגושמת, אך לא הרפתקנים כמונו יוותרו על קינוח במקום שהציג ארבע מנות שכל אחת מהן טובה יותר מהשנייה. במקום שני קינוחים נפרדים החלטנו על אחד, ורצוי שיהיה כמה שיותר טעים ופשוט: פרוסה עבה של עוגת גבינה (39 ₪) במעטפת לימונית-משהו ועליה רוטב פירות יער חמצמץ, היוותה פינאלה משובח לארוחה שלא חשבנו שתהיה טובה ואיכותית כל כך. שמעתי שקימל פתחו מסעדה חדשה בגלבוע, נשמע מעניין. בגיחה הבאה לצפון בטוח נבקר שם.

ביציאה, רגע אחרי שנפרדנו לשלום מעומר ומהסיפולוקס המרגש ששהה כל העת צמוד לשולחננו, נשמנו מלוא הריאות אוויר נווה-צדקי זך, והתחלנו את דרכנו הארוכה אל עבר הבית הכפרי שלנו. כן, אחרי ארוחה ב'קימל', אפילו גבעתיים מקבלת נופך פסטורלי.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי