צהריים בא לארוחה (בקיטון)

וידוי: אני בתקופה בה שינויים רבים מתרגשים עליי. טלטלות שונות מנשבות אותי מצד לצד, ויציבות אין בנמצא. נדמה כי כל תהליך אשר התחלתי, תוך פרידה זולגת מהתהליך שהתחלתי לפניו, נעצר ומתמוסס אל מול פני מציאות לוליינית ומתעתעת.

נאמן ליכולתי -  שאין עליה עוררין - לשגות בתזמון, המתנתי עם שינויים אלו עד לפתחו של הקיץ. הקיץ, מצידו, ידוע ביכולתו לנמנם כל שינוי והתפתחות על ידי התכת כל רצון לפעולה יזומה לתיקון המצב, והחלפתו ברביצה נאנחת מתחת לפתחו של המזגן.

החלק הזה באישיותי תמיד גרם לי להעריץ אנשים יציבים. כאלו שלא רק עושים את הדברים עד הסוף, אלא ממשיכים ואוחזים את הסוף בקרניו לאורך זמן כה רב, עד כי הסוף הופך, בייאושו, להיות הווה שאין קצה לו. מאנשים כאלו ראוי לי ללמוד. וביום הנושק ל-40 מעלות, וצל אין בנמצא, רק אוכל יכול למשוך אותי החוצה.

לא היה צורך בחיפוש. אם רצונך ללמוד על יציבות ואורך זמן, לך אל הוותיק שבמקומות. 'קיטון' נמצאת שם מ-1945. 65 שנה, אללי. כפול מגילי. אותו התפריט, אותה המשפחה, באותו המקום. לי, שהחלפתי שש דירות בשמונה שנים, נראה הדבר קסום. ביקשתי מגיא להצטרף.

לגיא ה"קיטון" הוא בית שני. כשהוא רוצה קצת אוכל של בית, רגליו נושאות אותו לשם. אני, ששורשיי על גדות החידקל, חסר את הנימה הנוסטלגית שהמאכלים המוגשים שם מייצרים, ובכל זאת, ודאי יקבלו אותי כאורח.

כבר בכניסה התחוור לי חלק מקסמו של המקום. סלון, פשוט כך. התחושה היא לחלוטין כאילו הגעת להתארח בבית מי ממשפחתך. ספות נוחות, מפות צחורות, ציורים שציירו חלק מלקוחותיו הקבועים של המקום, מאבני היסוד של התרבות הישראלית, כראוי למקום ששמו ניתן לו על יד אלכסנדר פן המופלא.

פתחנו בכבד קצוץ (26 ₪) נהדר. משחתי, לא גושי, נעדר שמנוניות מרגיזה. את המתיקות הקלה נתנו לו רצועות בצל מטוגן פריכות. איקרא  ביתית (26 ₪) הייתה טובה מאד גם היא, לא "מיונזית" מדי, מלאה בטעם והשתדכה מצוין לחזרת הטובה והפיקנטית של המקום. סלט החצילים (24 ₪) היה טוב, אם כי מר מדי לטעמי. כל הראשונות הוגשו לצד צלוחית גדושה בכרוב ומלפונים חמוצים מוצלחים למדי, ובלחם לבן טרי, ממש כמו פעם.

שוק האווז (58 ₪) שהזמנתי לעיקרית, היה נהדר. עסיסי, בעל טעם עמוק ולא שומני. לצידו נחה לו תוספת של חמין עשיר מהביל, וסלט ירקות טרי וטוב, אם כי נעדר תיבול כל שהוא. הגולש (52 ₪) של גיא היה מצוין - מנה גדושה ומהבילה של מנה שניכר עליה שבושלה כמה שעות טובות, לצד צימעס שנחתך לקוביות וכמובן, חמין (תטעמו, תבינו). את הכל קינחנו עם שטרודל תפוחי עץ (25 ₪) ריחני, שהוגש יחד עם גלידת וניל טובה, שהיה מהטובים שטעמתי.

כמה מרענן היה לאכול ב'קיטון'. אוכל טוב שמוגש בפשטות, בלי פרזנטציות אופנתיות, עם שירות טוב, והרבה הרבה אוכל ולב בצלחת. ואולי זה הסוד שחיפשתי, להישאר פשוט וטוב במה שאתה עושה. 65 זה יחזיק. לפחות.

* הכותב היה אורח המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בקיטון? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי