כובשים את שוק הכרמל

את אחותי הצעירה אספתי בכיכר מגן דוד שבתל אביב, המקום בו מתחילה הירידה של שוק הכרמל עד למסוף כרמלית וגן הכובשים, ויחד התחלנו לפסוע בין דוכני השוק. זוהי חוויה מסקרנת בכל קנה מידה, אך הפעם תשומת הלב לסחורה האכילה הייתה גדולה מהרגיל. ידענו שבסופו של מסלול האכילה שלנו, נגיע אל 'הכובשים', ביסטרו המתגאה בטריות חומרי הגלם שלו שמגיעים היישר משוק הכרמל הצמוד. כך, תוך התחמקות מרוכל המבקש למכור לי את משקפי השמש 'ביי ראן' ומסוחר שטוען שהתותים שלו הם המתוקים בעולם, צלחנו את נהר הדוכנים של השוק ונחתנו ב'כובשים'.

הדבר הראשון שמבחינים בו ב'כובשים' הוא העיצוב. המקום נראה כאילו שנות ה-50 פוגשות את שנות ה-2000, מעין נוסטלגיה לכאן ועכשיו. נשמע מוזר, אבל צריך לראות. מצד אחד, מדפי מזווה מלאי סלסלות, חומרי גלם וכלי בית שונים שאפשר לקנות, ומן העבר השני מדפי אלכוהול שרואים תכופות בברים מכובדים. הסקרנות רק גברה. למרות שעת הערב המוקדמת שבה הגענו, המקום היה מלא יחסית. בחוץ - קהל של יושבי בתי קפה מהסביבה שנהנים מישיבה על כוס אספרסו וסיגריות; בפנים - כבר ראינו שולחנות עם כל טוב עליהם, שנדמה שכולם מסובים באורחים מחו"ל וחבריהם שרצו להרשים אותם בקולינריות של תל אביב האחרת.

יונתן,אחד מהמלצרים הכי מסבירי הפנים שיצא לי להכיר, הגיש לנו את התפריטים והתרשמותי גדלה. התפריט נראה כמו מחברת של פעם. כמעט ניסיתי להריח את ריח הדפים הצהובים המשכר כשהבנתי שמדובר באשליה מוצלחת. נראה שב'כובשים' מאמינים בחווית הסועד המלאה, הנוצרת על ידי הקפדה על כל שלב ביצירת האווירה הנכונה. כשהפסקתי להסתכל בקנקן, התחלתי לבדוק את מה שבו. המחירים הזולים משכו את עיניי מיד: מבצע של שלוש כוסות יין ב-65 ₪, עסקית מוצלחת ב-50 ₪ ועוד. עכשיו רק נותר להם להרשים אותי באיכות. בלי להתמהמה יותר מדי, הזמנו את המנות הראשונות ושתי כוסות מיץ תפוזים סחוט במקום (13 ₪ לכוס).

כמה דקות לאחר מכן הניח יונתן, מחייך כולו, שתי צלחות גדולות. האחת, מלאה בקרפצ'יו פילה בקר (34 ₪) שקושט בו סלט ארוגולה וטוסטונים. קרפצ'יו קל להרוס בתיבול גרוע, אך כאן קרה ההיפך: תיבול מדויק ושילוב טוב של בלסמי ושמן זית נגעו לחיך שלי בנקודות הנכונות. הטוסטונים היו יוצאים מהכלל בפריכותם ועדיין העלו חום נעים. בצלחת השנייה נחה לה המנה המסקרנת של סביצ'ה בורי (32 ₪), שהייתה אחת מהספיישלים שהוצעו אותו ערב. הייתה זו תערובת של בורי, בורגול, כוסברה, עגבניות, ג'ינג'ר כבוש ושמן שומשום. מנה מלאת טעמים וצבעים, אך טעמו של הבורי נכבש קצת על ידי חבריו למנה. כשנטעם לבדו, הבורי התגלה במלוא הדרו, טריותו וטעמו.

לקחנו הפסקה קצרה של ריכולים ומסקנות מליל אמש המוצלח, מתפעלים משמלת הכלה המדהימה והמוזיקה הכיפית, מזכירים את האוכל הטוב, אך פוזלים תוך כדי למנות הבשריות שבתפריט. יונתן חש אותנו ובא לקחת הזמנה תוך שהוא ממליץ על יין. אני בחרתי בכוס של 'אביב מרלו 2007' של יקב ססלוב, תוצרת ישראל (34 ₪). אחותי, עדיין מדיפה אלכוהול מאתמול, החליטה להתמתן עם דיאט קולה (10 ₪). היין התגלה כאחד הטובים שטעמתי: קליל בטעימה ראשונה, אך מקבל אופי כבד יותר ברגע שאחריי. חוויה בפה. מומלץ ביותר.

ההפתעה הגדולה של הערב הייתה המנות העיקריות. מדליוני פילה עם ניוקי ביתי, מלווים בשעועית ירוקה, עגבניות ושום (84 ₪), יכולים היו להתחרות בכל מסעדת יוקרה שמתיימרת להיות מבינה בבשר. קצת חששתי כשלא נשאלתי למידת העשייה, אך כשקיבלתי את המדיום-רייר העסיסי שלי, חששות אלו חלפו כלא היו. הניוקי היה ביתי במובן המצוין של המילה. דוגמא לאג'נדת הטריות והאיכות של המקום. למנת האוסובוקו טלה (82 ₪) אני מוכן לחזור כל יום. הטלה מבושל בבישול ארוך עם ירקות שורש מקורמלים והוגש עם פירה מדיף אדים. שילוב הטעמים של הפירה עם ירקות השורש והבשר הוא פשוט מושלם. מסוג המנות שנראה שהושקעה בהן חשיבה קולינרית, במקרה זה של השף שי טנא. את המחמאות טרחתי למסור לו באופן אישי, אך אף פעם לא מזיק לומר זאת שוב.

העונג לא הספיק בעיקריות. הפוך בינוני (12 ₪) ואספרסו נטול כפול (10 ₪) מצוינים, גובו בסופלה שוקולד במאג בליווי גלידת וניל (31 ₪). הסופלה נאפה במקום בתנור ומגיע חם ומהביל. חובה לחובבי השוקולד ולכל אותם אלו שחושבים שכבר אי אפשר למצוא סופלה טוב בתל אביב.

יחסית למקום שקיים בסך הכל כשנה וחצי, נראה שחבלי הלידה של 'הכובשים' מאחוריו. זהו מוסד קולינרי לכל דבר, הוכחה לכך שעם אהבה למקצוע והבנת טעמו של הקהל (כמו גם כיסו...) אפשר להגיע להישגים במהרה. בקיצור, אם יורשה לי להיות קצת קלישאתי: נכבשתי ע"י ה'כובשים'.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי