הנסיכה הכשרה בל'אנטריקוט

"אני רוצה סטייק" זרקה לעברי הנסיכה ההולנדית. "מה הכוונה, באופן כללי או ממש עכשיו?" שאלתי בעניין גובר. "כן. סטייק. עכשיו.". שני דברים אני אוהב מאוד: נשים ובשר. והכי מכולם - נשים שאוהבות בשר. וכשאצולה אמיתית כמותה מבקשת בשר, כל שנותר לי הוא לעמוד דום ולשאול "כמה?". מיותר לציין שפחות מ-20 דקות מתום הדיאלוג כבר היינו לבושים ובדרך להשיג את ליטרת הבשר שלנו.

השעה 21:00, יום א', אנחנו מחפשים בשר ברדיוס שלנו ונוחתים בנחלת בנימין פינת אחד העם, כשהשלט שמברך את פנינו מכריז 'ל'אנטריקוט'. צירוף מקרים? תלוי אם אתם מאמינים בהם. אני קורא לזה גורל, היא כבר קוראת לי להיכנס. הזיכרון האחרון שלי מהמקום היה חיובי מאוד ולא היססתי לרגע, גם אם מצוין שהמקום כשר. אמנם מקומות כשרים נחשבים בעיני רבים לנחותים כשמדובר בבשר, אך בעיניי הנחה זו היא מיושנת וכבר מאוד לא נכונה. אם הבקר איכותי והשף איכותי, ניתן לחולל פלאים גם מהחלק האחורי של הפרה.

השעה 21:01, יום א' ו'ל'אנטריקוט' כבר חצי מלא. כמה זוגות, כמה חיילים בחופשה, זוג תיירים וכולם כמוה - רוצים בשר. המוזיקה עדינה, התאורה רכה, ואני מרגיש את הקיבה שלי מתעוררת לחיים. באותו רגע הוגשו לנו לשולחן לחמניות חמות וטפנד זיתים שחורים. אני מתנפל והיא בנימוס של אלו שדם כחול זורם בעורקיהם, בוצעת לאיטה חתיכת לחמנייה.

בהמלצת המלצרית ונדב, מנהל המסעדה, בחרנו לנו כמה ראשונות שונות כדי להבין את הספקטרום הרחב שמציעה 'ל'אנטריקוט'. ראשון הגיע פטה כבד ברווז בליווי צ'אטני אננס ולחם בירה (32 ₪) והציב רף גבוה מאוד לבאים אחריו. לא רק מטעמים הומאניים, אלא בעיקר מטעמי טעם. כבד הברווז היה עשיר יותר מהרבה כבדים בהם נגסתי לאחרונה ולחם הבירה המיוחד הנסיכה אהבה, אני עדיין מעדיף טוסטים.

טורטיה פריכה ועליה מגדל אבוקדו וטונה אדומה במרינדת סויה ג'ינג'ר ושום (34 ₪), הרגיעה לי את הקרייבינג לטונה ואבוקדו שסחבתי אתי מזה שבועיים, וקבבוני האנטרקוט (30 ₪) שהוגשו בטחינה לבנה וסלסת עגבניות נתנו לנו רמז מטרים מצוין לאנטרקוט שעתיד להופיע במערכה השלישית. שתי מנות נהדרות במיוחד היו קרפצ'יו פילה בקר (38 ₪) וקרפצ'יו סלמון (34 ₪), שהוגש עם פלחי תפוזים ואשכולית אדומה שהבליטו את הטעמים העזים של הסלמון, ונתנו לו קונטרה בצורת מרירות עדינה. אימצתי את המתכון.

השקנו כוסות לחיים עם בקבוק של רמת הגולן 'ירדן הר חרמון' 2008 (90 ₪ לבקבוק) וחיכינו בשקיקה לדבר האמיתי. והדבר האמיתי לא איחר להגיע: ראשונים התייצבו צלעות טלה בעשבי תיבול (125 ₪) שנחו על מצע נהדר של ניוקי אפויים בליווי עגבניות שרי. הצלעות היו עסיסיות, בדיוק במידת העשייה הנכונה ועגבניות השרי הרטיבו במעט את הניוקי והפכו את המנה הזו ליצירה של ממש. הבטתי לעברה: היא מתחילה לבוא על סיפוקה, אבל משהו חסר...

"מי הזמין את האנטרקוט?" שאלה המלצרית. "שנינו", שיקרתי. נתח האנטרקוט (98 ₪) היפה הזה שנח לו על גבי אותם ניוקי אפויים, הפעם בליווי רצועות חזה אווז מעושן, הונח כלאחר כבוד במרכז השולחן, אבל היה ממוען בעיקר ללסת יפה אחת. שנינו קיבלנו את שלנו: היא התחילה לנגוס באיטיות בבשר האדום המצוין שלה, ואני זכיתי לראות את האישה שלי נהנית לה מאחת האהבות הגדולות שלי. ול-300 גרם האנטרקוט הזה יש לי הרבה אהבה. כשר או לא, מדובר פשוט בסטייק משובח.

בשיחה קצרה עם נדב התברר לי שהבשר מיובא מארגנטינה ואז מגיע אל ידיו הנאמנות של השף זיו רובין, ששנות הניסיון שלו בצרפת - ובמיוחד אצל השף הנודע אלן דוקס - ניכרות ברב המנות. למרות ש'ל'אנטריקוט' היה מלא כמעט לגמרי באותו הערב, נדב סיפר לנו שחלק נכבד מהזמן המסעדה הוותיקה (היושבת על חורבותיו של 'קפה אלהמברה' הידוע) בכלל מארחת אירועים רבים מכל השמחות והסוגים. הייתי שמח לקבל הזמנה לאירוע כזה, רק כדי לנעוץ את שיניי בסטייק ההוא שוב.

לא ויתרנו על קינוח, למרות שאת מה שבאנו בשבילו, קיבלנו כבר בפסקה הקודמת. פלאן מוקרם עם קוקוס ובננות מקורמלות (32 ₪ ) היה מתוק-מריר ופנה ישירות לחיך שלי, שאינו חובב עז של מתוקים. בצק פילו פריך (32 ₪) הממולא בתפוחי עץ, אגוזים וחמוציות עם גלידת בננה וסילאן, עניין יותר את יורשת העצר, שפירקה אותו בשיטתיות ובסקרנות של ילד הפותח מתנה ונזהר שלא לקרוע את העטיפה. שוב, גם כאן - קינוח טוב הוא קינוח טוב, ולא משנה אם הוא רגיש ללקטוז.

חזרנו אל הלילה של שדרות רוטשילד, מחובקים ושבעים בדרכנו הביתה. "אני רוצה גלידה" זרקה לעברי הנסיכה ההולנדית. נעמדתי דום. "כמה?".

* הכותב היה אורח המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בל'אנטריקוט? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד. 

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי