יש הרבה דברים בתל אביב שהייתי מוותרת עליהם. מחירי השכירות השערורייתיים, בעיית החנייה שמערערת את שפיות דעתי ומובילה אותי שוב ושוב למצב סמי-אובדני, תחושת הניכור המהול בחשיבות עצמית מופרזת. כן, אין ספק, ככל מטרופולין אחר, לתל אביב יש חסרונות מובהקים.
רק דבר אחד הוא עבורי מקור אמיתי לקנאה בתושבי העיר: הברים השכונתיים. כמו בשיר הנושא של סידרת הקאלט (זהירות, נוסטלגיה!) 'צ'ירס', גם אני רוצה להגיע למקום Where everybody knows your name and they're always glad you came.
עד שכף רגלי דרכה בבורגר בר הרמת שרוני 'Xo' הייתי בטוחה שמקומות כאלה מחוץ לתל אביב-סיטי הם מעין פאטה-מורגאנה: כולם משוכנעים שראו כזה אבל אף אחד לא מצליח לספק הוכחה. אז יש הוכחה ועוד אחת מנצחת: בר שכונתי בפריפריה (בפעם האחרונה שבדקתי רמת השרון מתאימה לקטגוריה הזאת) שמציע ביחד עם האלכוהול והפנים המוכרות, גם טאץ' מעורר תיאבון.
מכיוון שבבר שכונתי עסקינן, הרי ברור הדבר שמאחורי הבר עומד סיפור. במקרה של Xo עומדת מאחור משפחה. תרגום פשוט של ראשי התיבות - אקסטרה אולד, מצביע על הנוסטלגיה הנוטפת מסורגיו העתיקים של המקום. בעולם הקוניאק Xo הוא מינוח המתאר עישון משובח במיוחד. שלבו את השניים ביחד ותקבלו מה שכל פאב שכונתי תל אביבי משלם עבורו הרבה מאוד כסף: אופי!
אכן, הבר שנוסד לפני כ-7 שנים לא חסר במאפיינים מקסימים שהופכים אותו לייחודי, החל מבניית הלבנים וכלה בשני דלפקי הבר, העשויים מאדני רכבת. רק שבמקרה של Xo האופי הזה לא הושג בחבילת מרשרשים (למרות שניכר כי הושקעו בו גם משאבים מהסוג הזה), כי אם באמצעות משהו הרבה יותר יקר, היסטוריה.
Xo שוכן באחד מהמבנים הראשונים בעיר ובין היחידים שלא נהרסו. גיתית, בעלת הבר המרשימה, תיארה בפניי את המאמצים בהם נקטו, היא ומשפחתה, על מנת לשכנע את בעלת הנכס (שאגב, הייתה רק פעוטה כשהתגוררה בנכס) לאפשר להם לעשות שימוש במקום.
משעמד לרשותם, התגייסו כל בני המשפחה לשמר את התחושה המיוחדת של המקום ולהפוך אותו למקום מפגש מוכר ונעים. זה הצליח להם כמובן. נראה כי הקונספט של בני משפחה המנהלים את המקום (אמא שפית, בת אחת בעלים, בת שנייה מנהלת ומלצרים שעובדים במקום כבר שנים), הוא סוס מנצח. מה גם שהשפית, אם המשפחה, מבינה בהמבורגרים. מזל, כי אני מבינה בלאכול אותם.
אז אם כבר להוציא כסף על אוכל, במקום בו אנו רגילים להוציא כסף על אלכוהול, מה טוב אם אפשר להוציא פחות. ב- Xo, כך נראה, מבינים את זה היטב ומפנקים בעסקיות צהריים משתלמות. אם תגיעו בימי שישי בין השעות 17:00 ל- 21:00 תופתעו עוד יותר לטובה. בשעות אלו ולאור השבת שבאה עלינו לטובה עושים בעלי המקום מצווה בנוסח 'הארוחה עליכם השתייה עלינו' ומוסיפים לארוחה כוס שתייה (קלה, בירה, יין) על חשבון הבית. מכיוון שהגענו ביום חול, הלכנו על עסקית צהריים (48 ₪ לכל סועד) הכוללות מנה ראשונה, עיקרית, תוספת ושתייה קלה.
שתי העיקריות שהזמנו היו על טהרת ההמבורגר והיו מצוינות. ניכר כי הוכנו בהשקעה והבנה בתיבול וטיגון. המבורגר 200 גרם היה עשוי בדיוק במידת הצריבה הנדרשת, אך הוא החוויר לעומת ההמבורגר הצמחוני. ממש כך! זה האחרון, העשוי מתערובת של פטריות, היה כה טעים, עד שהתעלה בטעמו על הדבר האמיתי. תוספת הפטריות עם בצל מעל ההמבורגר הייתה בדיוק האקסטרה לה היה ההמבורגר זקוק.
חברתי שרון, שכנראה בגלגול הקודם הייתה הודית עם קיבה עמידה משהו, הגדילה לעשות והזמינה תוספת של עגבניות אש (תוספת 7 ₪), שהייתה, על פי הצהרתה, חריפה במידה הנכונה. סלט הירקות (תוספת 5 ₪) והסלט הירוק שהזמנו כראשונות היו טריים ורעננים ותוספת תפוח האדמה בטעם ביתי נהדר והצ'יפס הפריך, שכנעו אותנו שזהו מקום שגם נהדר לאכול בו.
אם ידכם קלה על ההדק כמו שלי, חרגו מהעסקית והזמינו לעצמכם קינוח הזהה בשמו לשמו של קוקטייל הכוסיות הידוע 'אורגזמה' (25 ₪), אך אינו מכיל קלואה, כי אם שוקולד וקרם נוגט חמימים עטופים היטב בפאי.
בעודנו קמות ללכת, מבטי נדד אל עבר גיתית, שהרימה את כוסה לעשות "לחיים" עם הלקוחות הקבועים של הבר. "צ'ירס" חשבתי לעצמי בלב, "צ'ירס".
* הכותבת הייתה אורחת המקום.
*הכתבה מכילה תוכן שיווקי
השדות המסומנים בכוכבית הם שדות חובה
השדה שהוזן לא תקין, שננסה שוב?
נפרסם את תגובתך בהתאם לשיקולי המערכת