תאוות בשרים ב-NG

כבר הרבה שנים שפסח מקבל ממני יחס של חג משפחתי ותו לא. כל מאכלי החג המסורתיים העשויים מקמח המצה הנורא כבר יודעים שהכניסה לביתי הקט אסורה, ונדמה שהם השלימו עם העובדה שהתפריט היומי שלי לא כולל אותם. יש שיקראו להתנהגות מעין זו 'כפירה', אני מכנה אותה 'שמירה על מערכת העיכול מפני חסימות לא רצויות'. והנה, דווקא בפסח הנוכחי, זה שחלף אך לפני יומיים וקצת, עשיתי חושבים והחלטתי בפזיזות נמהרת מדי כי אני לוקח על עצמי אתגר עצום, ומתחייב להימנע לא רק מהמצה על שלל צורותיה, אלא גם מאכילת חמץ במהלך ימי החג. למה? ככה, בלי שום סיבה הגיונית ונראית לעין. אתגר קולינרי לנפש, לא יותר.

מכיוון שכל החג סובב סביב קניידלך, לחמניות כשרות ומצות מרוחות בשוקולד 'שחר', היה קשה שבעתיים להימנע מניגוב פיתה מהבילה בחומוס תעשייתי הישן וטוב. וכך, מצאתי את עצמי חי במשך שבוע ימים על מרק עוף (בלי שקדי מרק), סלט ירקות בצורות מגוונות (בלי קרוטונים) ותבשילים מוזרים המעוטרים בתפוחי אדמה (בלי טעם, אבל זה קשור למוצא הפולני). היה קשה מאוד, לעיתים כמעט בלתי אפשרי, אך איך שהוא הצלחתי ושרדתי שבעה ימי מאכלים נטולי אופי, וטעם. כשהגיע היום האחרון של החג, זה שכל העם מכנה 'ליל המימונה', החלטתי להמשיך בקו המקוריות ולחגוג את החזרה לחמץ לא בבליסת בצקים מתוקים ודביקים, אלא בארוחה בשרית הגונה, כזו שתחזיר את הצבע לפנים של בלוטות הטעם.

כשאומרים 'ארוחת בשרים הגונה' קשה שלא להמשיך ולהגות את שתי האותיות הלועזיות שמסמלות לכל כך הרבה אנשים את תאוות הבשרים הקרניבורית במיטבה - 'NG'. מסעדת 'NG' השוכנת בשכונת נווה צדק בתל אביב - מרחק הליכה ממגדל שלום האפרורי - נחשבת למֶכָּה של טורפי הבשר האנושיים בישראל, ושמה כאחת ממסעדות הבשרים הטובות בארץ הולך לפניה מיום הקמתה. נטלתי את אחי הלא רשמי ירון, שאף הוא נמנע מחמץ בשבוע האחרון (אך כרסו המרשימה הוכיחה מעל לכל ספק שהבחור לא רעב במהלך החג), ועלינו על הקטנוע כל הדרך ל-NG.

כבר כשנכנסים ל-'NG' רואים כי מדובר במקום נווה צדקי למהדרין, בזכות קירות צהבהבים, רצפות בצבעים וסגנונות שונים ואווירת ענתיקה שולטת, במלוא המובן הטוב של המילה. התיישבנו בשולחן הסמוך לחלון גדול והבטנו מסביב. השעה הייתה 20:30 וכבר המסעדה הייתה חצי מלאה. על הבר ישבו כמה זוגות, בשולחנות מסביבנו לעסו משפחות וזוגות וברקע הושמעו צלילי מיטב בלדות הרוק הקלאסיות של המאה ה-20. התרווחנו ופנינו לתפריט. תוך כדי עיון ניגשה אלינו בחורה חייכנית עם לשון מושחזת שהציגה את עצמה כמעיין, מנהלת המקום החדשה. הסבירה מעט על המקום, על הספיישלים, ההבדלים בין המנות ומדוע בחרנו את השולחן הטוב ביותר (אפשר לנשום אוויר צח אחרי שהבטן מפוצצת). הגישה המקצועית אך הלא מתלקקת של מעיין, שתובלה כאמור בחיוכים ובדיבור נטול רשמיות, גרמה לנו - אחד נשוי והשני כרסתן - להתאהב בה ממבט שלישי.

הלכנו עם ההמלצות של מעיין וקיבלנו שתי מנות פתיחה: פרחי קרפצ'יו (48 ₪) ואסקרגו (48 ₪). פרחי הקרפצ'יו - שישה גלילי קרפצ'יו במילוי עלי רוקט ופרמז'ן, היו מעט תפלים ומוטב היה לו היו מתובלים בנדיבות גדולה יותר. לעומת זאת, האסקרגו - שבלולים הגדלים בחווה בגליל - שהוגשו כשהם מבושלים בחמאת מרווה, היו תאווה לחיך וכמעט שגרמו לנו לשיר בקול 'ברה'לה ברה'לה צא החוצה'. התיבול היה מדויק, פרוסות הלחם שהוגשו בצידי המנה אפשרו לנגב קצת מהרוטב ולמרות שמדובר בחיה שכולנו מכירים מחצר בית הספר, זו הייתה מנה מצוינת ומומלצת ביותר. את הפתיחים ליווינו בשתי בירות בוטיק ישראליות שהלוואי שתצלחנה ותצלחנה לעשות שפטים בהגמוניה הגולדסטארית השולטת בארץ - שליש שליטר 'דנסינג קאמל' (24 ₪) מתקתקה ונעימה ושליש 'ליבירה' (24 ₪), שהזכירה בטעמה את הגינס והמרפי'ס האיריות חרף היותה חיפאית אסלית.

אחרי ששיחקנו הגיע המנה העיקרית, זו שלשמה התכנסנו. ההתמחות הגדולה של 'NG' היא טיפול מסור בנתח פורטרהאוס עצום מימדים במשקל 1.2 ק"ג (290 ₪). הפורטרהאוס, החלק האחורי של מותן הבקר (שהוגש עם העצם והונח על פלטה לוהטת ולוחשת משומנים שניגרו ממנו, כשבצד נחו פירה תפוחי אדמה ושעועית ירוקה בשמן זית), מכיל שני סוגי בשר המשלימים זה את זה בצורה הרמונית ונפלאה עד לקבלת נתח אחד מושלם: בצד אחד של העצם מונחים נתחי סינטה עסיסיים, בצד השני נתחי פילה רכים ונימוחים, ועל העצם דבוק עוד קצת בשר. מה צריך בן אדם יותר מזה? ארומת החמאה העולה מהפורטרהאוס גרמה לתחושת אושר עילאית,. הבשר, ועל כך הסכמנו שנינו, היה מושלם. מידת העשייה הייתה מדיום רייר ואפשרה לראות צבעים ורדרדים ומגירי נוזלים, הפילה היה נימוח כמו שאמור להיות, הסינטה הייתה מלאה בטעמים ואפילו השעועית הייתה טובה. בחיי, אם לא היינו במקום מכובד היינו מתנפלים על העצם ומוצצים ממנה כל גרם בשר. אך אנו מנומסים ולכן עשינו זאת בעזרת סכין ומזלג. נתח בשר לתפארת עולם המסעדות של מדינת ישראל.

אחרי הפסקת סיגריה אחת או שלוש, שלוו בשתי כוסות 'BRAVDO מרלו 2008' של יקב כרמי יוסף (48 ₪ לכוס), הגיעה מעיין וכרגיל, חיוך על פניה. "אז מה, ככה נכנעים? מה עם קינוח?" ירתה בנו, בעוד אנו מנסים לשבת זקוף ולא ליפול עם הפנים על השולחן. למרות הקושי הפיזי והמנטאלי סירבנו להיכנע והבטנו לקינוחים בלבן של השמנת באומץ רב, כמו הגברים שהיינו רוצים להיות. פאי ערמונים ושוקולד (34 ₪) וקרם קטלן (28 ₪) הונחו מולנו, וללא ברירה שלפנו כפיות ודגמנו מהמנות המפתות. פאי הערמונים, למרות השם המבטיח ואהבתי התמוהה לערמונים, אכזב מעט כשדווקא טעמי קפה חזקים השתלטו עליו. קרם הקטלן, המזכיר עד מאוד את קרם הברולה הידוע, היה מצוין ובהחלט השאיר טעם מתוק והדרי בפה, כיאה לארוחת מלכים שכזו.

אחרי שתי כוסות אספרסו קצר, חזק וחם, הצלחנו להתרומם מהכסאות, להיפרד בדמעות ממעיין ולרדת במדרגות בלי ליפול. בחוץ, כשהאוויר הקריר ועשן הסיגריות מילאו את הריאות וחידשו את מאגרי האנרגיות החיוביות שלנו, עלינו על הקטנוע המסכן, שהרעיש וכמעט קרס תחת כובד משקלנו (פלוס 1.2 ק"ג בשר ושאר ירקות) עד הבית, ושברית דמים חדשה נכרתה בינינו: ל-'NG' נשוב גם אם פסח לא בסביבה.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי