קרפצ'יו בר דעת

אפתח בוידוי: כשנפתח 'קרפצ'יו בר' לפני כשנתיים וחצי, נחרתי לעצמי בבוז וחשבתי: מי לעזאזל פותח מקום שמגיש רק קרפצ'יו?! יאללה, הישראלים האלו, חושבים שלאירופה דמינו והפכנו לאומה של אכלנים מעודנים, מנומסים ואנינים. א-הה. אבל מדי פעם מצאתי את עצמי חולפת על פני המקום הזערורי שבאבן גבירול, ותמיד משתאה לגלות שהוא עמוס וצוהל. סקרנותי גברה.

בערב יום ראשון שלאחר ראש השנה, נטלתי את אבי שיחיה, ממנו ירשתי את ספקנותי ואת הציניות (לצד כמה דברים חיוביים יותר), וקפצנו לבדוק במה דברים אמורים. גם הוא מלמל בדרך משהו בסגנון: "קרפצ'יו בר? זה כל מה שמגישים שם?!", אבל הפצרתי בו לתת צ'אנס. שמחנו לגלות שמדי יום ראשון חוגגים בקרפצ'יו-בר ערב פינצ'וס הכולל, מלבד התפריט הקבוע, גם שפע הנחות אלכוהוליות ומני פינצ'וס מתחלפים.

כבר בכניסתנו צד את עיניי צבא הקיסמים שניצב לו בגאון על הבר, משפד כל מני דברים מעניינים וצבעוניים על פרוסות לחם קטנות. מיד נתקפנו, אבא ואני, נוסטלגיה קשה, והעלינו זכרונות מהטיול המשפחתי של משפחת רובננקו לברצלונה, עת פשטנו על מסעדות העיר.
במיוחד עלו בזכרוני צהריים מסוימים בהם התיישבנו, אחי ואני, בקיסמיה קטנה (כך קראנו למסעדות הפינצ'וס, שאגב, נקראות כך על שם אותו שיפוד...) ברובע הגותי ולא נחנו עד שערימת קיסמים כמשקל גופנו נחה על הבר ואנחנו טעמנו כמעט כל פינצ'ו מתוך השפע הצבעוני.

האווירה בקרפצ'יו בר, בערב ראשון שגרתי, אכן הלמה את הניחוחות האירופאיים שנלוו לה. המקום הקטנטן התמלא עד מהרה באנשים, רובם בחוץ, חלקם על הבר ואבא ואני תפסנו שולחן בר גבוה בפנים, מתענגים על המזגן הרצחני. בפנים - ציורי גיר יפיפיים של רקדנית פלמנקו, ובבר שוקד אלכס, השף, על רוב המנות שיוצאות תחת ידיו.  

מיד הובאו לנו טעימות מכל מגוון הפינצ'וס (6 ₪ האחד): גבינת טלג'יו נימוחה התערסלה עם ריבת תפוחי עץ - מעין צ'אטני שכזה, עמוס פלפל שחור - מצוין!; גבינת גורגונזולה עזת טעם עם פיסות אספרגוס חלוט וזילוף שמן כמהין; איולי כמהין נהדר ומעליו פיסות נדיבות של פרשוטו די פארמה - אלוהי!; רוסטביף אנטרקוט משובח, מיונז, חסה, עגבניית שרי וקורנישון (שזה שם הרבה יותר חמוד מסתם מלפפון חמוץ, תודו); וכן סלמי פלרמו עם קונפי שום, חרדל ועלה בזיליקום.

הפתיחה הזאת הותירה אותנו מחויכים וסקרנים לגבי הבאות ואפילו אבא, מלך הספקנים (וסנוב שמסרב לאכול סושי בארץ עקב ביקוריו התכופים ביפן), הודה שאכן מדובר בהפתעה. מיד דרשנו עוד סיבוב מהטלג'יו והפרשוטו והפקרנו את עצמנו בידי המלצרית. זו הודיעה לנו שבהמשך הערב יוצאים עוד סיבובי פינצ'וס ואנחנו הודענו לה שהיא ממש לא מאיימת עלינו.

ערבי הפינצ'וס מלווים כמובן במחירי אלכוהול שיגרמו לכם לשתות עוד ועוד (ולאכול עוד פינצ'וס, בהתאמה): בקבוק קאווה Xenius המצוינת ב-60 ₪, כוסות יין ב-20 ₪, צ'ייסרים ב-10 ₪ ומי שיעבור במקום בימי שני עד שבת, יכול לקחת גלויה שתקנה לו את כוס היין הראשונה על חשבון הבית.

אנחנו הלכנו על Xenius יבשה ופתחנו את המסע לבטן הקרפצ'יו בר עם טרטר פילה בקר (53 ₪) - 100 גרם של פילה בקר קצוץ, מוגש עם רוטב טרטר מעולה על בסיס מיונז עם צלפים. בארבעת פינות הצלחת - 'פינות טעימות', כפי שהן נקראות בתפריט: סלק כבוש בשמן כמהין (מוטיב חוזר במקום, לחדי העין שביניכם) שהולם אותו עד מאוד, ארטישוק מוחמץ, חרדל משובח ושום קונפי בבלסמי מצומצם. הבשר היה מעולה ונקצץ במידה הנכונה. מן ממתק בשרי מוצלח לפתוח איתו.

המשכנו לקרפצ'יו שחיתות (49 ₪) שהוגש פרוס בדקיקוּת כראוי, זרוע גבעות מחית כמהין וזלוף שמן כמהין, והיה פשוט מצוין. ניכרה בו איכות הבשר המעולה ולמרות טעמי הכמהין, נותר טעמו העדין של בשר שנחתך באהבה. לחמניה מרוקאית חמימה שהוגשה איתו בלווית חמאה עזרה לנו לנקות סופית את הצלחת ולספוג כל טעם שהתקשינו להיפרד ממנו.
מלצריתנו שהגיעה דפקה וחדול חיוך למראה הצלחת הנקייה למשעי, ומיד הציעה לקחת תפנית גאו-קולינרית לכיוונים אסייתים משהו, עם טאטאקי פילה בקר (57 ₪).

לא התנגדנו, והמנה שהופיעה (די מהר, יש לציין. איזה כיף!) הוכיחה שמישהו כאן יודע הילכות בישול תאילנדי. פרוסות הבקר היו אדומות בפנים ואפורות בחוץ, כראוי לבשר מיושן, נימוחות ומלאות טעם, ועליהן רוטב על בסיס מיסו לבן, שמליחותו החמיאה להן מאוד. ביחד עם סלט של שעועית ירוקה ופאפאיה עשיר בכוסברה וברוטב מצוין, זו באמת הייתה מנה נהדרת.

בשלב זה יצא סבב חדש של פינצ'וס מהמטבח, ואנחנו דגמנו עוד אחד עם ממרח שמנת וגבינה כחולה שעוטר בפיסות תפוח עץ אפוי והיה מצוין אף הוא, רק שעכשיו כבר לא הופתענו...
כאן כבר הגענו לנקודה שאפשר לעצור ואפשר לחזור (מלשון חזירות). אבל משפחת רובננקו ואנו כנציגיה, תמיד תעדיף לאתגר את יכולות הקיבולת שלה, וכך מצאנו את עצמנו מסכימים לקנח בקצת לוקאל פטריוטיות, עם קרפצ'יו ישראלי (34 ₪ לכזה העשוי מסינטה) שמארח שפע מיצלימון, שמן זית, צלפים, צנוברים ועלי זעתר טריים. פרשנות מקורית ומרעננה מאוד שנוגבה חיש קל עם עוד לחמניה (מ-ס-ו-כ-נ-ת!) עם מה שנשאר מהחמאה ומהתאבון שלנו. מספיק, תודה.

לא ויתרנו על קינוח (שניים למעשה, כי הדעות היו חלוקות). הקונטסה (19 ₪) עבורי - תלולית של פנה קוטה לבנדר עליה רוטב רימונים קליל וחמצמץ סגרה לי את הפינה בנעימות, ואבא העלים 4 קוביות טראפלס משובחים, שטומנים בחובם משמש מיובש ומעליהם קרם אנגלייז (15 ₪).

מופתעים, התרווחנו בכסא והבטנו זה בזו מבוישים. על ציניות חינם נפלה ירושלים, או משהו כזה. חשדנו בכשרים, הא? כנראה שאט אט אכן מתבססת לה כאן תרבות אוכל ראויה לשמה. זה בדיוק מסוג המקומות שפוגשים בחו"ל, שעושים חשק לקפוץ לערב נינוח, לקרפץ' כמה קרפצ'יואים, ללגום קצת מהמשקה הלאומי המבעבע שלנו ולהודות על מזלנו שמשתפר.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.  

רוצים גם אתם לאכול בקרפצ'יו בר? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי