נלסון 33 בגבעתיים התל אביבית

הכי כיף זה למצוא את ה'חדש' של משהו. אני אסביר: פילאטיס זה האירובי החדש, סושי זה החומוס החדש, בוטוקס זה המייק אובר החדש וכן הלאה. אני מצאתי את ה'שדרה' החדש. השדרה, למי שלא מכיר, זהו המוסד התל אביבי הפופולארי ביותר שיש לשדרות בן גוריון להציע. מדובר במסעדה לא גדולה עם בר חביב ותפריט שמציע אוכל בזיל הזול. אה, וכמובן, בל נשכח את התור האינסופי בחוץ בכל שעות היממה.

ובכן, גבעתיים השתדרגה ומצאה לעצמה שדירה משל עצמה (רק בלי התור המחריד) העונה לשם 'נלסון', על שם ברל כצנלסון. הבר-מסעדה הצעיר הזה ממוקם ברחוב כצנלסון מספר 33, מה שגרם למיסדיו להכריע כי כל המנות בתפריט יתומחרו במחירים שלא עולים על 33 שקלים! כן חברים: סלטים, ארוחות בוקר, טוסטים, פסטות, כריכים ועקריות בשריות בלא יותר מ-33 שקלים.

יחד עם זאת, אסור להתייחס רק לאטרקטיביות הכלכלית של מקום הנושא את שמו של אישיות בולטת במפת ההיסטוריה של מדינת ישראל, ויש להתייחס גם למימד הנוסטלגי בו. ולמרות שהנלסון פתוח רק כשמונה חודשים, ניתן למצוא בו חתיכת היסטוריה. מתברר שהמקום הוא חלום ילדות של ארבעה חברי ילדות שחברו לבעל המקום, על מנת להגשים את חזונם (למי זה מזכיר את 'אני והחבר'ה'?). ארבעתם למדו בתיכון 'כצנלסון' בעיר (כיום הם בסוף שנות ה-20 לחייהם), ולמרות שהם מכירים היטב את הסצינה התל אביבית על שלל פיתוייה, בחרו להשאר ולגור בגבעתיים ולפתוח מקום שיהווה מענה לכל צרכיה של האוכלוסייה המקומית, בין אם הם מבקשים בית קפה, מסעדה או בר. הדרך משם לרחוב כצנלסון בעיר היתה קצרה.

אכן, בנלסון האורחים יקבלו את שלושת האפשרויות. אם הם מבקשים לעצמם בית קפה, הרחבה החיצונית המוארת, כמו גם פנים המקום, יספקו את מבוקשם. אם הם מבקשים לסעוד את נפשם, הם יוכלו להתרווח על הספות בפנים ואם הם מבקשים 'לשבת על בירה', הם יוכלו לתפוס לעצמם כסא על הבר ולהציץ במסך הגדול שממולם, בו רצות כל העת הופעות חיות של מיטב האומנים או איזה משחק חשוב (סלחו לי על אי הפגנת בקיאות בענייני ספורט).

יריב התל אביבי ואני התיישבנו בשולחן פינתי קטן וספגנו את האווירה התוססת. המקום מואר במידה מספקת ואת הקירות מעטרות תמונות ישנות (דיוקנו של כצנלסון מככב) וחפצים עתיקים כדוגמת רדיו ישן או מצלמה עתיקה, היוצרים ניגוד מעניין עם הריהוט המודרני, הבר התל אביבי והמסך ההייטקי. אפילו יריב, שלא ממהר להודות שיש חיים מחוץ לתל אביב, התפלא נוכח האווירה מלאת החיים של המקום. זה לא הספיק לו, כמובן, הרי כדי להרגיש חי באמת הוא זקוק למלא את הקיבה בקצת אנרגיה.

הראשונות היו יכולות באותה מידה להיות עיקריות בשל גודלן. מנת הטרטר סלומון (28 ₪) - מגדל אבוקדו (בעונה), סלומון מעושן, גבינת שמנת וקרוסטיני קלוי - היא מנה גדולה ויפה שלא מאכזבת. אמנם אין כאן תחכום יוצא דופן, אבל אם אתם מבקשים פלצנות רצוי שתוותרו על נלסון ותשארו בתל אביב. הצ'יפס בטטה (18 ₪) היה שמנוני וטעים עד מאוד ומנת שיפודי החלומי (22 ₪) - שיפודי חלומי על מצע לבבות חסה - לא אכזבה. שוב, פשוט וטעים.

בעיקריות הלכנו על סטריאוטיפים. כלומר, יריב היה גבר טיפוסי והזמין המבורגר ואני הייתי אישה טיפוסית והזמנתי פסטה. מנת הפסטה שמנת פסטו וסלמון (33 ₪) - פסטה ברוטב שמנת, חמאה ופסטו מוקפצים עם סלמון מעושן ובזיליקום - היא מנה גדולה מאוד והוכחות הסלמון בהחלט מורגשת. מומלץ לחובבי סלמון, או פסטה. מנת ההמבורגר (33 ₪) של יריב, שנלקחה מתפריט החורף החדש, לא נפלה מאחיותיה במוזס או אגאדיר.

את האוכל הורדנו עם מעט תענוגות אסורים: אלכוהול ושוקולד. ראוי לציין שלא רק אנחנו פונקנו בצ'ייסרים, שכן זהו נוהג חביב בנלסון לפנק את האורחים בצ'ייסרים וטעימות און דה האוס. צ'ייסר הקינמון שקיבלנו (13 ₪) - וודקה עם מי סוכר, תפוחים ומקלות קינמון - הוכיח שבנלסון יש בר שיודע גם להתנהג כמו בר. פאי שוקולד בלגי וקרם אגוזים (33 ₪) - פאי שוקולד בשילוב קרם אגוזים בציפוי גנאש שוקולד חלב - מוגש בתוספת כדור גלידה, הוכיח שבנלסון יש שף שיודע מה נשים רוצות: שוקולד איכותי.

"אז מה, גבעתיים זה התל אביב החדש?" אמרתי ליריב בעודנו מתקרבים לאוטו. אל תגזימי" אמר הגברבר התל אביבי, "מקסימום רמת החי"ל". תל אביב החדש או לא, את התל אביבים כנראה לא ניתן לחדש.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בנלסון? לחצו כאן לקבלת קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי