הגליל התל אביבי של קפה נמרוד

על חברי המתוק א' ועלי עבר יום רע, רע מאוד אפילו. היינו מבואסים וכל מה שרצינו היה סימפטיה, פינוקים, ואולי גם טיפול בספא. מכיוון שאין לנו כרגע כסף לספא (מה חבל), בחרנו באופציה המנחמת שאנו מכירים הכי טוב והחלטנו ללכת לאכול. כבר מזמן שמעתי על 'קפה נמרוד' שבנמל תל אביב. ידעתי שזה משהו גלילי, וגלילי תמיד נשמע טעים. אולי זו האסוציאציה הירוקה והגבינתית שהגליל מעורר בי, ואולי העובדה שבצפון מגישים מנות גדולות ואין מלצריות אנורקטיות.

מאחורי קפה נמרוד יש סיפור. המקום קרוי על שם נמרוד שגב ז"ל, שנפל במלחמת לבנון השנייה ואהב את ראש פינה ביתו הישן, כמו גם את תל אביב, ביתו החדש. ובמיוחד אהב נמרוד את הנמל. המקום הוקם לזכרו על ידי אחיו וחברו הטוב, כשהמטרה היא ליצור אווירה גלילית בתל אביב. על קירות המסעדה מצוירים בתים מראש פינה, על אחד הקירות ישנו לוח מודעות עם פירוט על אירועים שונים בצפון, ושמות המנות קשורים אף הם במקום.

החלל ב'קפה נמרוד' מרווח והאווירה רגועה, נעימה ובלתי מחייבת. מבט בתפריט העלה כי את הלחמים, המאפים, הקינוחים והריבות מייצרים במקום. פתחנו בפלאפל פטריות - שלושה כדורים בגודל של כדור טניס ענק, המורכבים מפטריות, גבינות ועגבניות מיובשות ומטוגנים בפירורי לחם (44 ₪). המנה הייתה חביבה, אך טעם מודגש יותר של פטריות היה מוסיף לה.

חלקנו גם סלט גלילי שהכיל חסה, עגבניות שרי, בצל, גרעיני חמנייה, צנוברים, פירות יבשים וטוסטים דקיקים של לחם דגנים עם גבינת עיזים וטפנד (53 ₪). הסלט היה טרי מאוד, עשיר ובעל מינון מדויק ומשמח של כל המרכיבים שאינם חסה. הרוטב, על בסיס חומץ בלסמי, היה קצת חמוץ מדי, אבל חוץ מזה, זוהי מנה נדיבה וטובה. קיבלנו גם לחם גרעינים חם, קריספי ומלא גרעינים, עם ממרח פיקנטי וחמאה רכה.

לאורך כל הארוחה המלצר ששירת אותנו היה אדיב, מקצועי ובעל דעה משלו על המנות המומלצות (כמו שצריך, אני אוהבת לשמוע מה המלצרים אוהבים באמת, ולא אוהבת לשמוע "הכל טעים". חשוב לי לדעת מה הכי טעים למלצר הספציפי, הלוא הוא נמצא שם כל יום). בנוסף להמלצות הכנות, לא הרגשנו בקיומו כשלא היינו צריכים להרגיש, וחשנו בקיומו ברגעים הנכונים. נדמה לי שככה זה בצפון הארץ - שירות באמת נעים ומתחשב.

כדי להחזיר לעצמנו את הצבע ללחיים אחרי היום הרע, הזמנו לנו סטייק אנטרקוט עם תפוחי אדמה קטנים (98 ₪). אני מודה שלא ציפיתי לגדולות מהסטייק, בעיקר משום שלפי האני מאמין שלי , לא צריך לאכול סטייק במקום שמוכר גם קיש וארוחות בוקר. אבל הסטייק היה טוב מאוד, תפוחי האדמה שלצידו נאפו במידה הנכונה ולא שחו בשמן זית, ובנוסף הגיע סלט ערבי קצוץ קטן כתוספת חביבה מאוד.

חלקנו לבסוף עוגת גבינה (36 ₪), בזמן שחברי הטוב שתה שוקו חם שהגיע בכוס ממש גדולה (16 ₪) ואילו אני שתיתי הפוך טוב עם חלב סויה (12 ₪).  למרות שאני אכלתי יותר (ו-א' נשבר מזמן), כל עוד המנה מונחת באמצע חשתי שאני אוכלת רק מחצית קינוח. עוגת הגבינה הייתה עדינה ונדיבה בגודלה, כשההפתעה שמצאה חן בעיני הייתה בסיס העוגה, שהיה עשוי מעוגיית שוקולד צ'יפס במקום מאותו בצק של פירורי השטרוייזל שמלמעלה.

נשארנו במקום עוד שעה כי היינו שבעים (וגם כי יש לנו תמיד על מה לדבר, כמו שתי ילדות בכיתה ח'). וכך צפינו בים מהחלון. התעצבנתי שלא נלך לאכול גלידה במקום אחר (אני אוהבת לסיים כל ארוחה בגלידרייה, ויש כמה מהן בנמל) אך התגברתי. קפה נמרוד באמת לוקח את המבקרים בו למקום אחר למספר שעות, והגיע לנו.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בקפה נמרוד? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי