ארוחה מול הים בסיטרה

אני גרה בבית מרווח, שטוף אור ואהבה. במרפסת ג'קוזי מפנק וערסל נעים עליו אני מתנדנדת בשעות הערב כשהרוח מבדרת את שערי. מדרגות מעוצבות (אך פשוטות) מובילות מפתח הבית הישר אל חול לבן שאת שוליו מלחלח בבטחה הים התיכון (או האטלנטי). בכל בוקר אני פוסעת כמה פסיעות ומוצאת עצמי בתוך הכחול העמוק והצונן הזה, טובלת את עצמי ואת היום ברעננות עליזה.

אומרים שזה עוזר, להגיד את מה שרוצים שיקרה בזמן הווה. ככה השפע יודע לאן להגיע או משהו כזה. הרבה חוקים יש ביקום הזה, אחד מהם הוא כוח המשיכה. גם לו מסתבר יש קצב משלו.

'סיטרה' ממוקמת בספוט המשגע של מתחם סי אנד סאן, היכן שים גדול נשקף מזגוגיות החלונות ומפל מדרגות מפיל אותן בקלות בלתי נסבלת לקו המים. בכניסה מקבלות את פניך מארחת מתוקה ונברשת נרות עתיקה ומצליפת אווירה. את פוסעת פנימה עם חשש קל לפלצנות יתר, עקב דעות קדומות על עשירי ארצנו. המסעדה כולה עטופה באור רך וכתמתם. נברשות עתיקות ונרות, ספות עור שחורות ודלתות לבנות ומעוצבות, כולם יחד חוברים לכדי מראה אירופאי עתיק ורב קסם. נראה שכל פרט מחושב, ולמרות שאינך מזלזלת כלל וכלל בהצלחה של יצירת אווירה, כל האלמנטים לא משמחים אותך כמו התגלית הבאה:  

מבעד לדלת עץ לבנה את רואה חלל נוסף עם בר קטן וספות עור רכות, מבעד לזגוגיות שקופות את שומעת כחול מתנפץ בדיוק כמו שהבריאים (והצודקים) יותר זוכים לקבל בחלל המסעדה הסמוך. אין דבר יותר משמח למעשנת שכמותך מלאונג' עישון מקסים ומפנק. חוץ מזה שעל הבר יושב בחור יפה תואר ולוגם יין לבן. את מישירה מבט ומורידה. הוא מחזיר מבט. את מתקרבת. "יש לך אש?" את שואלת מבוישת ולוקחת חצי צעד אחורה. "תשתי אתי?" הוא שואל ומציע גוורצטרמינר רזרב, 2008 של בנימינה (135 ₪), היין הלבן האהוב עליך. הוא אומר משפט, את צוחקת.

פתאום את חושבת שהוא קצת דומה לך. ככל שאת יושבת לידו יותר את חשה בעוצמה גדולה יותר את החוט  שנרקם ביניכם, זה שקושר בין גבר לאישה ובה בעת מבדיל אותם משאר העולם. דקות ארוכות המשכנו אני והבחור שלי עם משחק התפקידים שלנו. בדקה מחקנו עשר שנים שעומדות בינינו, הנה שוב הוא עומד מולי רענן, חדש ומסתורי מתמיד.

כבר לפני שנים גיליתי שאני חיה שלל פרדוקסים. אחד מהם קשור להיותי בחורה שאינה חובבת סלטים, ובחורים כידוע גם הם לא, מה שגרם לי להרים גבה כשקלטתי שהבחור שלצידי הזמין לנו סלט קיצי למנה ראשונה. ברוח ההתחדשות הבאה עלינו לטובה זרמתי איתו והגיע סלט טרום קיץ מרענן שמורכב מקולרבי, סלק צלוי, פיסטוק קלוי, בצל ירוק, שומר, אשכולית אדומה ברוטב וינגרט יוזו מתקתק, כשמעליו זרוקה בנון שלאנט גבינת בושה מדהימה (49 ₪). אז מה לבחור שלי ולסלט? א. הוא שמע את החברה שלו ממלמלת אמש משהו על להתחיל לאכול בריא. ב. האלמנט החמישי או בשמו המלא - שּומָר - שיכול לגרום גם לבחור להזמין סלט למנה ראשונה.

הסלט המורכב הזה אולי נשמע מתחכם, אך הוא אינו מתלקק וטומן בחובו שילוב מרענן עד אין קץ ושווה כל טעימה, גברית ונשית כאחת. בזמן שהתיאבון שלנו נפתח באופן כה רב חושי וטעמי, טעמנו גם שלישיית טאפאס חביבים שכללה רוסטביף סינטה על סלט גווקמולי ועגבניות שרי פיקנטיות קריר, נתח פילה בקר על ירקות שורש ורוטב דמי גלאס, וטרטר בקר עם ביצת עין ואיולי רוקט. קטנות, וצבעוניות היו הטאפאסיות. מבין השלושה הוכתר נתח פילה הבקר, שהוגש כאמור ברוטב דמי גלאס מדהים ועל מצע קוביות גזר כפי שמעולם לא פגשנו. קשה ופגיע כאחת. לצד אלו הגיעה גם פוקאצ'ת עשבי תיבול פריכה ועליזה.

אז 'סיטרה' לא עושים אפליה (בין מעשנים לצודקים), הם ממוקמים בלוקיישן רומנטי בטירוף והם יודעים אווירה אירופאית עתיקה מהי. הם משתמשים בחומרי הגלם הטריים (והיקרים ביותר בשוק), מקפידים על צוות מלצרים מקסים ואישי. אך הערב הוכתר בהצלחה ברגע שהמלצר החמוד מבשר לנו בחיוך צחור שיש לוקוס טרי. לא פשוט לתפוס לוקוס, מסביר לי הבחור, ועוד יותר לא פשוט לעשות אותו נכון כך שהבשר לא יהיה צמיגי. עד מהרה מונח על שולחננו פילה לוקוס (145 ₪) שנצרב בעדינות על מחבת, בשרו רך וסביבו פזורות פטריות פורצ'יני, ניוקי ועגבניות מיובשות בשמנת, ומעל הכל מכסה קציפה של סלק.

הלוקוס המופלא השתלב יפה עם שאר המרכיבים, ולחוויה הטעימה עד מאוד הזו הצטרף ניחוח משכר של שבירת שיא אישי קטן , כשכבר שנים אני מקפידה באקט מרדני חובבני במשפט הנשכח לשמצה "ילדה טובה לעולם משאירה צלחת ריקה", לא להצליח לסיים מנה עיקרית שלמה. הערב זה קרה. בזמן שאני עסוקה בלהתבגר, הבחור שלי מקבל פילה בקר 250 גרם (156 ₪) משובח שמיישנים במקום, המונח על גראטן תפוחי אדמה עם שאלוט ודמי גלאס עגל  (עליו הוא המשיך לדבר גם למחרת), ובפעם הראשונה (כשזה נוגע לאוכל) אנו חוצים את קו הסיום בעת ובעונה אחת. המום הוא מסתכל על צלחתי הריקה, רואה אותי גם הוא באור חדש.

שלוש שעות אנחנו ב'סיטרה' וממש לא בא לנו ללכת. הים קרוב, היין זורם לנו בוורידים והבחור הישן-חדש שלי מעורר אותי מתמיד. לפנינו מונחות שלוש אצבעות שוקולדיות שטומן בחובו ממתק סיטרה (42 ₪) - נוגט עם אגוזי ברס מתפצפצים, משטח בראוניז עם נשיקות מוס שוקולד ושוקולד מריר (לשוקולדים יותר שבינינו) וטילון חמוד וקריספי ממולא בפירות יער וקצפת. הקינוחים מתקתקים וטעימים, אבל לא מרגשים אותנו כמו העיקריות. אולי יש משהו טוב בזה שהם לא העיפו אותנו לשמים. אולי ככה זה עם היקום, הוא בסך הכל מתאים עצמו לקצב שלנו ומביא לנו בדיוק את כמות העונג שאנחנו יכולים לספוג באותו רגע. יותר מזה כבר היה נשפך החוצה.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

* רוצים גם אתם לאכולת בסיטרה? לחצו כאן לקבלת קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי