שחיתות של צהריים בבליני

היום המושחת הזה החל בכך ששנינו ברחנו מהעבודה באמצע היום. אחד התענוגות הגדולים שהחיים מזמנים לנו הוא יום עבודה מקוצר, ככה סתם. שלפתי אותו מהררי הניירות והפגישות ואותי ממסכי המחשב המשמימים, ושמנו פעמינו אל מה שהתגלה כניגוד המשווע ביותר ליום עבודה מפרך: המרפסת הקסומה של מסעדת 'בליני' בנווה צדק. לפעמים כל מה שצריך זו מרפסת אחת קסומה, מפות משובצות, שעת צהריים בה כולם בעבודה ואתה כאן, ואווירה שלווה.

ב'בליני' הוותיקה זה כבר ידוע: מי שרוצה טעימה קטנה מטוסקנה, על קצה המזלג ובזעיר אנפין, ימצא כאן את הדבר הכי קרוב למקור. אני לא ממש מתיימרת לדעת את זה, כיוון שלבושתי טרם ביקרתי בארץ המגף (ארץ מוצאה של סבתי המופלאה). אך אם כבר בשחיתויות עסקינן, חוץ מלברוח מיום עבודה באמצע שעות הצהריים, הרי לכם שחיתות גדולה יותר: אנחנו מתכננים טיול לטוסקנה. בעוד שבוע מכתיבת שורות אלו, בעוד אתם תתכננו איך להעביר את חול המועד בלי להשתגע או איך לאכול כמות אדירה של מצות ולהישאר בחיים, אנחנו ניהנה מהשמש הטוסקנית, מבתי הקפה הציוריים בסן ג'מיניאנו ומהמוזיאונים של פירנצה.

זה לא שאני רוצה להשוויץ, חלילה, אני רק רוצה להבהיר שהחל מעוד שבועיים וקצת, אי אפשר יהיה לעבוד עליי יותר. מסעדות איטלקיות לא יוכלו למכור לי את מרכולתן בתירוץ ש"ככה זה באיטליה". פוקאצ'ות לא יעברו בין ידיי בתואנה ש"הן איטלקיות", ופסטות לא ייאכלו "בדיוק כמו במקור". אני עומדת לבדוק ממש מקרוב איך איטלקים אמיתיים אוהבים את האוכל שלהם, ועד אז, הנה הכנה מושלמת לטיול בטוסקנה: המרפסת של 'בליני', כאמור.

אין כמו המרפסת הזאת בנווה צדק כדי להתחיל להתגעגע לאיטליה. ואיך אפשר להתגעגע למקום שלא היית בו, יתהה הגבר החכם שלצידי. או-הו, אהוב שלי, אפשר גם אפשר. למקום שאתה כמה אליו עוד משחר ילדותך, אפשר להתגעגע גם אם לא הרחת אותו מעולם. "כמו אהוב שמתגעגע לאהובתו שעדיין לא פגש, כך אני עורגת לשמש טוסקנה", הסברתי לו תוך כדי גמיעת קוקטייל בליני, המורכב ממעט יין קיאנטי, שמפניה, רום ונקטר אפרסקים, ומוגש כצ'ופר לסועדים.

לאחר הקוקטייל עברנו לנסות את יין הבית - פרימיטיבו זינפנדל (84 ₪ לבקבוק) - שלטענת המלצר אמורים לשתות אותו בכוס רגילה ולא בכוס של יין, "בדיוק כמו בטוסקנה". "חכה חכה, בעוד שבוע נראה האם ניסית לעבוד עלינו", סיננו לעברו מיד אחרי שנעלם מן העין, ושב כדי להביא לנו את הפוקאצ'ה המפורסמת של בליני, המוגשת עם בלסמי ושמן זית, ניחשתם נכון בדיוק כמו בטוסקנה.

העסקית של בליני מורכבת מראשונה ועיקרית או עיקרית וקינוח, והכל במחיר העיקרית. למנה ראשונה לקח זה שהבריז מהעבודה באמצע היום 'ריפייני', מנה של ירק ממולא בבשר בקר, רוטב עגבניות וגבינה צהובה מלמעלה. הירק היומי היה פלפל שושקה, שהינו מתקתק יותר מהפלפל שאתם מכירים. מדובר במנה ראשונה גדולה ומשביעה שהזכירה לי מעט לזניה. אני בחרתי בריזוטו אנטרקוט, שהכיל פטריות, שמנת, בצל ונתחי אנטרקוט משובחים, והיה גם הוא מתקתק וקטלני. מנה ראשונה ענקית ועשירה.

אחרי שתי מנות כאלו, לקחנו מרווח נשימה להביט ברחבת סוזן דלל, בה החלו טיפות של גשם לתת את אותותיהם. אפילו הטיפות מתגעגעות לאיטליה, תמהתי בלב. פחדתי לומר לו את זה. יש גבול לקיטש שגבר אחד יכול לספוג ביום בהיר, בעיקר אחרי שאישה אחת משכה אותו בשיער להבריז מהעבודה באמצע היום. חטא אחד ליום - זו ההקצבה שלי.

בעיקריות הוא לקח לזניה (69 ₪). אי אפשר להיות מופרע בכל תחומי החיים, אז בזה הוא החליט להיות סולידי. הלזניה הייתה נפלאה: רוטב הבולונז היה סמיך ועשיר, השכבות היו עשויות כהלכה והמנה הייתה גדולה ויפה, אם כי לזניה תמיד תישאר לזניה. אולי חוץ מזו שאוכל בעוד שבוע בטוסקנה, אבל את זה נגלה רק בהמשך.

כדי לשבור את מעטה הסולידיות, וכדי לחגוג את היום המושחת הזה בו גיליתי שאיטליה בקרוב לא תהיה רק פנטזיה אלא מציאות מוחשית, הזמנתי מנה של לינגוויני די מארה (79 ₪) - שרימפס, קלמרי, מולים וחצי סרטן שמוגשים על מצע של לינגוויני ברוטב לבחירה. בחרתי ברוטב של שמנת ולימון, ולכן המנה הייתה מעט חמוצה יותר משתכננתי. הלינגוויני עצמו היה אל דנטה כהלכה, ופירות הים היו טריים וטעימים וחוסלו כלעומת שבאו. באיטליה אזכור לא ללכת על רוטב לימוני מדי, שעלול לתת אותותיו בכל המנה.

בטוסקנה התנהג כטוסקנאי, ולכן בחרנו בקינוח מסורתי. הזמנו טירמיסו (29 ₪) וליקקנו את האצבעות. המסקרפונה המשובחת פגשה את הבישקוטים הטריים ויחד יצרו חגיגה מושלמת. עכשיו שוב נותרה ההשוואה הבלתי נמנעת למקור: הייתכן שבטוסקנה הטירמיסו יותר טעים מזה, או שהשמש הטוסקנית פשוט משפיעה על בלוטות הטעם, והכל נראה יפה יותר, מושחת יותר, טעים יותר?

על שאלות אלו ועוד תינתן התשובה בביקור הבא שלנו ב'בליני', שם כבר נבוא עם השוואה למקור. אך עד אז, אם כהכנה לטיול באיטליה, אם לאחר הטיול באיטליה או תוך כדי פנטזיה על הטיול באיטליה - קחו לכם אחר צהריים אחד במרפסת של בליני. תחושת השחיתות תלווה אתכם חודשים אחר כך.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בבליני? לחצו כאן לקבלת קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי