הארוחה המושלמת של קלואליס

אני אוהב סיכומים ודירוגים. כל סוף שנה היא, מבחינתי, אושר גדול והזדמנות פז לרבוץ מול הטלוויזיה/רדיו/מחשב ולראות את רשימת עשרת ה(השלימו את החסר) הכי-הכי של שנת 2000 ומשהו. מת על זה, רדוד כמה שיישמע, ולמרות השעטנז המוזר של רכילות זולה ותחרות ספורטיבית שבה המנצח זוכה, בדרך כלל, בכבוד להיות מושא חיקוי נערץ עלי למשך שעתיים-שלוש, הדירוגים האלו באמת מרתקים אותי.

זו הסיבה ששמחתי עד מאוד על ההזדמנות לבלות ערב טעימות מיוחד במינו במסעדת 'קלואליס'. בשנים האחרונות מתנוסס שמה של קלואליס, מסעדה שידועה במחירים לא זולים של מנות ברמה הגבוהה ביותר, בכל רשימה אפשרית של עשר המסעדות הטובות ביותר בישראל, ודברי הלל על השף ויקטור גלוגר והיצירתיות הקולינרית שלו נשפכים לכל עבר. כעת מציעה המסעדה אפשרות ליהנות מארוחת טעימות הכי משתלמת שאפשר למצוא, עם לא פחות משבע מנות גורמה שאינן כלולות בתפריט המסעדה הרגיל במחיר 199 ₪. אל תפריט הטעימות ניתן להוסיף 90 ₪ ולקבל תפריט יין של יקבי רמת הגולן שהותאם במיוחד לארוחה.

כשנכנסנו, אשתי האהובה ואנוכי, לקלואליס התפעלנו משלושה דברים: העיצוב הכפרי, הפשוט והלא צעקני; האווירה הרגועה, השקטה והנעימה; והעובדה שלמרות שהשעה היא 21:00 בערב יום א', יום בעייתי בדרך כלל במסעדות ישראל, קלואליס הייתה מלאה בסועדים מחוייכים. את פנינו קיבל רפי, מנהל המסעדה, שהתגלה כמארח נפלא ומסביר פנים אך לא מלוקק ומלא חנופה - מדבר בגובה העיניים, צוחק, מסתובב בין השולחנות ומשוחח עם הלקוחות הקבועים והלא קבועים, ובאופן כללי משרה נינוחות על היושבים.

קדימה, לעבודה. אחרי שטל, המלצר שלנו, שנתן שירות מקצועי ומושלם לאורך כל הערב, הניח בפנינו סלסלת לחם עם חמאה, רפי ניגש אלינו והזהיר שלא נתפתה ללחם הפריך ושנשאיר מקום למנות בהמשך. לקחנו את דבריו כדבר אלוהים והנחנו את הלחם כשביס קטן קיצץ את קצוותיו. היין הראשון הוגש בפנינו - 'ירדן גוורצטרמינר 2009', שהציג טעם מתקתק שנע בין היבש לחצי יבש וליווה היטב את המנה הראשונה של הערב - 'מרק צ'אודר סרטנים בסגנון ניו אינגלנד'. מנה עדינה וארומטית, המשלבת תפוחי אדמה ובשר סרטנים ומתאימה בהחלט כמנת פתיחה לארוחה לא קצרה. טעם נהדר ומרקם שעושה חשק לטבול בו את הלחם.

המנה השנייה נקראה 'ביצת פנטזיה' והכתה אותנו בהלם: ביצה עלומה עטופה שבבי פסטייה (בצק מרוקני וקריספי) עם ביצי סלמון מלמעלה, על קרם פרש, קוביות סלמון מעושן ועלי שמיר. ביצירתיות כזו טרם נתקלנו, וכל פן במנה הפתיע אותנו. הטעם היה אלוהי, בניית המנה נתנה לחלמון הביצה לנזול, להתערבב עם הקרם פרש ולתת טעם חדש וצבעוני, הפסטייה נתנה קרנצ'יות וביצי הסלמון הקטנים התפצפצו בפה וסגרו מעגל של שלמות מופתית. בחיי שזו אחת המנות הכי טעימות ומרגשות שטעמנו בחיינו. את ביצת ההפתעה הזו ליווה יין 'ירדן שרדונה 2007' שהיה פחות מתקתק מהקודם, אך עדיין מרענן וכזה שמתאים את עצמו לטעמים השונים שבמנה.

המנה השלישית הגיעה מהים התיכון ונקראה 'צ'יפירונס און סו טינטה' - קלמרי מבושלים בדיו שחור של תמנונים. לא מנת פירות ים שרואים בכל מסעדת דגים ופירות ים - בלי טיגון עמוק וציפוי מוזר, אלא קלמרי טרי ומעט צמיגי, כשהדיו נותן צבע מעט מוזר לעין בלתי מזוינת, אך הטעם משלים את הקלמרי ונותן סיום מהנה ביותר. או אז, רגע לפני שממשיכים למנות הכבדות יותר, הוגשה המנה הרביעית שהיא למעשה מנת ביניים קטנה וחביבה - סורבה תפוח ירוק עם וודקה שהיה מרענן והכין אותנו היטב לקראת הבאות, אם כי היה מתוק יתר על המידה. עוד קצת וודקה והסורבה היה מושלם.

אבל לא סורבה מתקתק יעצור את הקדמה. המנה החמישית הייתה דג בס אורגני 'די פיימונטה', ממולא במוצרלה ומוגש על פולנטה רכה ורוטב דוגלרה. המנה עצמה יפה לעין, אך אני מודה שתהינו כיצד דג בס משתלב עם מילוי של מוצרלה. הכנו את עצמנו לנפילה, ומה שמחנו לגלות שחששנו זה התפוגג במהירות האור. בשר הדג היה רך, מילוי המוצרלה היה שילוב גאוני שלא נפל למלכודת השמנוניות האמריקנית, הפולנטה עשתה לאהובה פלאשבק לממליגה של אבא שלה והדוגלרה החזיק את המנה על כתפיו בהצלחה יתרה. המנה הנהדרת הזו לוותה ביין נהדר אף הוא - 'ירדן פינו נואר 2005', שהיה בעל גוף מלא ועגול ובעל כובד לא מבוטל. היא פחות אהבה, אני חשבתי (ועדיין חושב) שהוא ליווה את הדג בצורה מצוינת.

כעת הגיע זמנה של מנת הבשר של ארוחת הטעימות, והציפיות ממנה גבוהות במיוחד. פילה טלה צעיר צלוי בגריל ומוגש עם פירה וסלט פיקיליו נתן את האות להתפעמות מאיכות הבשר שהונח בצלחתינו: בשר כל כך רך לא בא אל פי כבר הרבה זמן, הטעמים שבו מילאו אותנו בשמחה, בזמן שהפירה והסלט, שהוגשו כליווי לפילה ולא כ'תוספת' גדולה ומכבידה כמו במסעדות בשרים רבות, רעננו את החיך בין נתח פילה אחד למשנהו. מנה יוצאת מהכלל שמעידה על הבנה בכל האספקטים של המטבח המודרני: דגים, פירות ים וכעת גם בשר. את פילה הטלה ליווינו ביין 'ירדן קברנה סוביניון 2006' שהיה כבד ועשיר בטעמים וניחוחות מפתים. יופי של בחירה לליווי המנה.

משסיימנו את הטלה נשמנו מעט אוויר והתלבטנו באיזה קינוח לבחור מבין הרשימה. כדי למנוע מריבות מיותרות, הותרנו בידי טל לבחור עבורנו שתי מנות שנראה לו שנאהב. לאחר כמה דקות הוגשו לנו סורבה יוגורט כבשים שהוגש עם קולי של פטל שחור, ודקוואז פרלינה - דקוואז אגוזי לוז, קרם שוקולד פרלינה וקצפת שוקולד, שמוגש עם רוטב פיסטוק עדין. מה נאמר ומה נגיד? לא תיארנו לעצמנו שגם בגזרת הקינוחים העלולה, לעיתים, להיות עקב האכילס של מסעדה, נברך על שהגענו לזמן הזה בקלואליס. היוגורט היה מרענן וסיים את הארוחה עבורה, בעוד אני התאהבתי בדקוואז על שלל טעמיו ומרקמיו, שהוכיח כי קצת מחשבה והשקעה בקינוחים יכולים להפוך את הבילוי במסעדה לאופטימאלי. יין 'ירדן הייטס ויין' מתוק קינח את הארוחה והותיר אותנו הלומי עונג ומחוייכים.

אמרנו תודה לטל, נפרדנו מהמטבח הפתוח ויצאנו לאוויר מלא האובך של רמת גן וידענו, פשוט ידענו שזכינו ליהנות מארוחה של פעם בחיים. או אולי, אם יתמזל מזלנו, פעמיים.

* הכותב היה אורח המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי