גבר, סטייק והאדסון

ההכרה המדהימה כי סטייק וגבר הם היינו הך חדרה אליי באיחור קל של כמה עשורים, אך משחדרה דברים החלו להתבהר היטב. איך לא עליתי על זה עד היום? כל כך הרבה במשותף בין הסטייק לגבר: שניהם עסיסיים ומעוררי תיאבון (בהנחה שמדובר בגבר מסוקס ושרמנטי, ולא ברכיכה שלא ראתה חדר כושר מאז ימי המנדט), שניהם נצלים על מחבת לוחשת וממתיקת סוד (בהנחה שהסטייק איכותי והשף במצב רוח טוב), אצל שניהם הביס הראשון נותן טעם של עוד ומפתה להמשיך ולחקור הלאה, ולאחר סיום ההתעסקות בשניהם נותרים עם צלחת ריקה וייסורי מצפון לדורות.

לאור התגלית המהפכנית, החלטתי לבדוק מקרוב מה קורה במפגש שלי עם שני התאומים הללו שהופרדו בלידתם, ואין מקום מתאים יותר להפגיש גבר וסטייק מאשר מסעדת 'האדסון' ברמת החי"ל, מסעדת בשרים שקנתה לה שם בקרב הקרניבורים הידועים של האזור כאחת שבה ניתן לנגוס בסטייק עסיסי לצד אווירה רגועה ורומנטית, או סתם להיפגש עם החבר'ה לארוחה אחרי בילוי לילי סוער.

המלצר שלנו במקדש הבשר הזה היה עידן, גברבר שלא נותר לי אלא לקנא בו על חדוות הבשר שלו, שהדביקה אותנו בהתלהבות ועשתה לנו חשק לבשר ומהר. למנה ראשונה בחרתי במרק קרם צ'אודר אמריקאי (33 ₪), מרק קרמי ושמנתי שהכיל תירס, ירקות שורש והפתעה מלבבת: שני מולים ממזריים ששכנו בתוכו בבטחה. הגבר בחר בפטה כבד עוף בפורט (42 ₪), שהכיל שני ריבועים גדולים למדי של פטה שלוו בתאנים שלמות, מה שהעלה אצלו מחשבה שמן הראוי היה להגיש את הפטה עם ריבת תאנים או ריבת בצל, ולא עם תאנה שלמה שהיא פחות יעילה במריחה על טוסטונים. אבל מי בכלל מקשיב לגברים, בעיקר אחרי שהסקנו שהם דומים במהותם לסטייקים מדממים?

אחרי שהשתעשענו בראשונות, עברנו לדבר שלשמו התכנסנו: הבשר. אני בחרתי במחבת מדליוני בקר ופירות ים בציר חמאה ותרד (115 ₪), כשבמרכז התערובת המרנינה הזאת שכנה לה טמלה, הלוא היא אחותה של הפולנטה האיטלקית (ונינתה של הממליגה הרומנית) - מעין דייסת קמח תירס ותבלינים שהשתלבה נהדר עם הרוטב של מדליוני הפילה והשרימפס. שלושת המדליונים היו וורדרדים וטעמם היה עדין ומענג, אם כי האופציה שהטבח מאוהב עלתה לנגד עיניי במספר לא מבוטל של ביסים, שכן הרוטב היה מלוח ביותר. אך מי אנו שנלין על מאוהבים?

ושוב, נחזור אל העניין שלשמו התכנסנו, הרגע שלו חיכינו: המפגש בין הגבר לתאומו המנטאלי. הגבר הזמין סטייק סינטה מנהטן (169 ₪) בהמלצת עידן יקירנו, שהסביר בסבלנות כי מדובר ב-450 גרם של עונג צרוף ושמדובר בנתח מובחר המתאים לצלייה אופטימאלית. אחרי מילים כאלו, מי הפראייר שלא יזמין דבר כזה בהאדסון? ממושמע כמו שהוא, שמע הגבר בקולו של עידן ואל הצלחת הגיע אחד הסטייקים היפהפיים שעיניי ראו. עתה הגיעה השעה לבדוק: האם כמו כל הגברים המסוקסים ברו אינו מעיד על תוכו, או שמא הסטייק יפריך את המיתוס ויוכיח שכמו הגבר יוצא הדופן שעומד לאכול אותו, גם הוא מוצלח מבפנים ומבחוץ?

המתח גאה. כבישים נחסמו, דלתות נטרקו, שערים נפרצו, חצוצרות רעמו - והגבר נגס בסטייק המנהטן, בן דמותו. היה זה רגע מכונן. חיוך זחוח התפשט על פניו והוא כיבד אותי בביס מכובד, שהוכיח לי מעל לכל ספק שני דברים: עידן המלצר יודע על מה הוא מדבר, ולא לשווא קיימת הרמוניה בין גבר לסטייק. שניהם יכולים להיות כל כך טעימים אם רק מתייחסים אליהם כראוי. כל ביס במנהטן הזה היה חוויה מרנינה, טעמו היה כחמאה ומבלי משים נעלמו להם 450 גרם אל קרבנו כהרף עין.

אחרי כל זה נזקקנו לזמן עיכול ולשלוק אחרון מיין הבית שמתאים לסטייק (ולגבר) כמו כפפה: צרעה, קברנה סוביניון של הרי יהודה (35 ₪ לכוס). לאחר שהיין תם, לא נותרה ברירה אלא להתגבר על ייסורי הפרידה מהסינטה בקינוח של קרם ברולה 'חופשי' (35 ₪), דהיינו כזה שלא מוגש בכלי עגול אלא סתם כך על צלחת גדולה, כמו פרוסת עוגה שמנמנה. היתרון בצורת ההגשה החופשית היא ששכבת הקרם אינה דקה כמו שאתם מכירים אלא עבה ועסיסית, כך שטעם הווניל מודגש יותר וממלא את הפה בניחוחות מתקתקים, בדיוק כאלו שראוי לסיים עימם ארוחת בשרים מלכותית שכזו.

אז מה היה לנו? גבר אחד, סטייק אחד שהולם אותו ככפפה ליד, מלצר אחד שאוהב את מה שהוא עושה ואישה אחת מאושרת שגילתה מקום אולטימטיבי לבשר ולאווירה קסומה. אה, והמסקנה מהערב הזה? גברים וסטייקים: קשה איתם ומרגיז ומלא כולסטרול ועולה על העצבים. אבל בלעדיהם הרבה יותר קשה. אפילו בלתי אפשרי.

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי