המאפיה מתפשטת עם קפה אביחיל

לפני מספר שנים שוטטתי לי כהרגלי, אפוף שיכרון נעורים ואלכוהול, באחד הרחובות היותר חרדיים בירושלים. למרות שהשעה הייתה מאוחרת מאוד או מוקדמת מאוד (תלוי מאיזה כיוון מסתכלים על השעון), לא יכולתי שלא להבחין שוב ושוב בחבורות קטנות של נערים שמחים ושבעי רצון. בין הבניינים האפורים, הפשקווילים המשעשעים והגוון השחור-לבן שאופף דרך קבע את האזורים האלה של העיר, הגיע אל אפי ריח מטריף של אפייה. לאחר שהבנתי שלא מדובר בחיזיון תעתועים נתתי לאף שלי ללכת בעקבות הריח, עד שהגעתי לדלת קטנה שהובילה אל מאפייה רחבת ידיים. במשך שעה ארוכה ישבתי במקום והמתנתי לסבבים של מאפים טריים שיצאו חמים מהתנור על גבי מגשים ענקיים.

כך התוודעתי לראשונה ל'מאפיית אביחיל'. אחרי ובזכות אותו הלילה הפכתי למבקר קבוע במאפייה, שלטובת צעירי העיר פעלה בימי ה' לאורך כל הלילה עד אור הבוקר. כל מי שהכיר אותי באותה עת היה נגרר, ברצונו או בניגוד אליו, לטיול לילי אל 'המאפייה הסודית'. הכללים היו פשוטים: מגיעים בלי קיבעונות ואוכלים כל מה שמגיח חם מהתנור. גם שונאי התרד שאכלו בורקס לוהט - אפילו הרגישים ללקטוז שנאלצו לאכול עוגת גבינה טרייה - קיבלו את החוקים בשמחה.

בשנים האחרונות הפסקתי לשוטט ברחובות בלילות, ולכן שמחתי מאד לשמוע שהמשפחה שמפעילה במשך דורות רבים את המאפייה הסודית, פתחה מסעדה באזור שאני יכול למצוא את עצמי בו באופן טבעי - 'קפה אביחיל'. המסעדה הקטנה ממוקמת במרכז המסחרי שבשכונת מלחה, בסמיכות לקניון ההומה אך מספיק רחוק כדי להשאיר את המולת האדם בתוך מפלצת הקניות ולתת קצת שקט למי שלא מעוניין לאכול ב'מערך המזון המהיר. קפה אביחיל הוא מקום אינטימי, שקט וידידותי למשתמש הקבוע. הוא מתבסס על מטבח מקומי שמייצר מגוון של מנות רציניות, ונעזר גם במגוון מאפים שמגיעים מהמאפייה הסודית, שעוד פועלת במלוא אונה וניחוחותיה בשכונת זיכרון משה (לא צריך לשאול איך מגיעים, פשוט משוטטים ומוצאים לפי גלי הצעירים ביום, או גלי הניחוחות בלילה).

התפריט בקפה בנוי בסגנון שאינו נפוץ בעיר הבירה, וחבל שכך: אוכל חלבי מוקפד ומהוקצע. בניית תפריט חלבי בלב שכונת מגורים לצד הקניון עלולה לגרור בחירה בדרך הקלה אל הבינוניות של סנדוויץ'/חביתה/מרק מאבקה, אבל באביחיל לא נפלו למלכודת השגרה. בכל מנה בתפריט ניכר ניצוץ של מקוריות או יצירתיות ולא תמצאו הרבה מנות בנאליות.

התחלנו את הארוחה עם מרק בטטה לוהט (29 ₪), שהוגש בקערה מעט גדולה מדי עבור אדם אחד. המרק היה עשיר ומתקתק ולחמנייה גדולה, טרייה וחמה שהוגשה לצידו המחישה את היתרונות של שילוב קפה-מסעדה עם מאפייה איכותית. המשכנו לסלט הדגל 'סלט דנדוס' (54 ₪) שקיבל את שמו מהכינוי של הרוח החיה שמאחורי המאפייה, דני אביחיל, שהוא לא רק אופה רב ניסיון ודמות מעניינת באופן כללי, אלא גם אביה של הרוח החיה שמאחורי המסעדה, גליה. הדנדוס הוא תערובת שמחה של סלט ירקות גדול שמאבד את זכותו להיקרא סלט מכיוון שהוא עמוס בפטריות מוקפצות, שערות כרישה קריספית, פלפלים קלויים, שומשום והכי חשוב - מגוון של גבינות שמנות (עיזים, חלומי ובולגרית) בציפוי פריך. סלט מצוין המאפשר פשרה בין זאת שרוצה לאכול סלט לזה שרוצה דברים מטוגנים.

פטריות ממולאות (40 ₪) מתפריט החורף של המסעדה היו הרבה יותר טובות ממה שניתן לצפות מהמנה המוכרת והחרושה. אל השולחן הגיעה צלחת מוארכת בה שכנו פטריות גדולות שמולאו בתערובת עשבי תיבול רעננה, צופו בפירורי לחם וטוגנו בשמן עמוק רק כדי לעבור לאחר מכן אל רוטב עשיר וקרמי של שמנת ועירית. הציפוי של הפטריות הצליח להישאר קריספי ולא שמנוני והרוטב היה טוב, גם אם לא מדהים. מנה של רביולי בטטה (44 ₪) כללה כמות נכבדת של רביולי אל דנטה ששחו ברוטב פסטו, פטריות מוקפצות, גבינה בולגרית והמון המון צנוברים. למי שחובב את השילוב של בזיליקום-צנוברים ומבין שפסטה אמיתית צריכה להיות ברוטב של שמן זית ולא שמנת כבדה, מדובר במנה מנצחת. גם מי שלא מתלהב שיפעל בעצתה של סבתא שלי - קודם יטעם, אחר כך ידבר.

למען חקר האמת, היו לנו כוונות רציניות לטעום משלל המתוקים במקום, אך לאור גודלן של המנות נאלצנו לפרוש בשיא. עם זאת, קפה אביחיל לא ויתר בקלות וכשהזמנו שתייה חמה קיבלנו הצצה קטנה ליכולות של המקום גם בתחום הזה. עם האספרסו האיכותי (9 ₪) וחליטת התה המיוחדת והטבעית (15 ₪) קיבלנו שני פלאים קטנים: מקרון (הסנדוויצ'ים העגולים שעשויים מקציפת ביצים, שקדים טחונים והמון סוכר) שמולא בקרם שוקולד לבן והיה, סליחה על המילה, שמיימי. ידידו המגודל היה אלפחור, שהצליח למחוק כמה דעות קדומות בנוגע להמצאה המוזרה הזאת, שכן הוא לא היה מתוק מדי ולא היה לו מרקם של קמח רטוב, אלא היה פריך ועדין עם כמות הגיונית של ריבת חלב.

גם אחרי שסיימנו לאכול, ואפילו אחרי שיכולת הדיבור חזרה אלינו, נשארנו עוד בקפה אביחיל כדי ליהנות מהאווירה המיוחדת שבו. על אף שמרחק גדול מפריד בין הקפה הטרנדי במלחה, למאפייה הסודית והותיקה בזיכרון משה, ביותר ממובן אחד, היד והקסם הייחודים של משפחת אביחיל מורגשים בשניהם. גם זה וגם זו הם נכס לאכלני ירושלים וקונים את מקומם במסגרת הפנינים הנחבאות של העיר בכבוד רב.

* הכותב היה אורח המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בקפה אביחיל? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.    

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי