סיר הבשר (והסושי) של אדיסון

פרט למשחק כדורגל זניח ומיותר של קבוצתי האהובה מול הפועל רעננה לפני כמה שנים, הקשר היחיד שלי עם העיר רעננה הסתכם בנסיעה דרך צומת רעננה המפורסם, זה שפוקק את חייו של כל נהג ישראלי בשלב זה או אחר של החיים. כאחד שגדל בעיירת ספר בגוש דן בשנות ה-80 המוקדמות, הכמיהה לעיר אחרת הסתכמה בתל אביב לגרורותיה, והעיר רעננה - כמו שאר הערים בשרון - כלל לא היו בלקסיקון שלי. ידעתי רק דבר אחד על העיר הירקרקה, והוא שכולה מורכבת מרחוב אחד ובלתי נגמר בשם אחוזה.

עם הידע הלא כללי בעליל הנ"ל הגעתי לפני כמה ימים למסעדת 'אדיסון' הרעננית, הממוקמת בסוף רחוב - איך לא - אחוזה. התלווה אליי ירון (או שמא אני התלוויתי אליו?), אחי הלא רשמי וטבח במסעדת סושי ידועה בעברו הלא כל כך רחוק, כך שידעתי שאי אפשר יהיה לעבוד עלינו בכל הקשור לאיכות. כבר בכניסה, רגע אחרי שהמארחת החייכנית פתחה לנו את הדלת, הבנו שהשד הרענני לא מפחיד כל כך: חלל גדול ומואר, קירות בצבעים אפור-אדום עם פיתוחי בסגנון קשתות בחיבורי הקיר והתקרה, בר מרכזי בצורת ח' עם כ-20 מקומות ישיבה, כמה שולחנות מפוזרים ועוד ספות רכות ונעימות הצמודות לקירות, המאפשרות ישיבה ממושכת למטרת בליסה רצינית.

הצצה קלה בתפריט הציגה שעטנז של מנות ראשונות ממגוון העדות בישראל, בשרים, פירות ים, פסטות, תפריט סושי וקינוחים. האמת? התחלנו לחשוש, בעיקר בשל ניסיון העבר שלימד אותנו לא להתעסק עם מסעדות שמנסות להכיל את כל מטבחי העולם תחת כנפיה. ואז הגיע ננאד, מנהל המקום, איש ענק מכל הבחינות, שהודיע לנו שמבחינתנו התפריט הוא ליופי בלבד וכי הוא האחראי על מה שנאכל. חשבנו לרגע להתווכח, אך מכיוון שחונכנו על ברכי הדיבר ה-11 ("לא תתווכח עם אדם גדול מימדים ממך"), וויתרנו ונתָנּוּ לו לבצע בנו את זממו. בראייה לאחור, הזממו הזה היה לא רע, בלשון המעטה.

לפתיחת התיאבון הגיעו אל שולחננו דושפרא (32 ₪) - מנה בוכרית במקור המציגה כיסוני בצק במילוי בשר עגל וברוטב עשבי תיבול, שהייתה מפתיעה בדיוק ובצורת ההכנה הזהה לחלוטין לזו של הבוכרים ה'אסליים'. מנה טעימה מאוד שפתחה את התיאבון היטב. לצידה הגיע סיגר טלה (36 ₪) שהוגש בזיגוג טחינה והיה מצוין ובעיקר לא שמנוני כמו במקומות רבים מדי. את הראשונות ליווינו בשתי בירות בלגיות קרירות וטובות - לף ברון (24 ₪) וסטלה (24 ₪) - שסייעו בהפעלת תהליך העיכול. בהפסקה בין הראשונות לשאר הארוחה, יצאנו להפסקת סיגריה ראשונה ובדרך שמנו לב שהבר הגדול, למרות שעת הערב המוקדמת, החל להתמלא בחבר'ה צעירים, מבוגרים וכאלו שבאמצע, שנהנו לשבת כשישבנם מורם מעם ובידם כוסית משקה.

אחרי כמה שאיפות בצינה שבחוץ, נכנסנו (לא לפני שהמארחת פתחה בפנינו את הדלת, שוב בחיוך) והמתנו לבאות. כשהמלצרית הגיעה עם שתי צלחות ענק גדושות בסושי מכל המינים והצבעים, הבנו שעברנו מבוכרה ליפן. ראשית הונחה קומבינציית אדיסון (98 ₪), שכללה ארבע יחידות סשימי רול, ארבע יחידות ספייסי טונה, חמש יחידות פוטומאקי סלמון וארבע יחידות ניגירי של סלמון, ילוטייל, שרימפס וטונה. למרות שהיינו בטוחים שמקום כמו אדיסון, שכבר כמה שנים חורת על מטבחו בשרים, פירות ים ואוכל באווירה אמריקנית, לא צריך להתאמץ עם סושי, חזרנו בנו, ובגדול. הסושי היה עשוי לעילא והיה טעים להפליא, כשאת הכותרת תפסה הטונה שהייתה הכי טרייה שיש. הצ'ופסטיקס עבדו שעות נוספות כשהגיעה מנת 'אדיסון ספיישל רול' (42 ₪), שכללה שרימפס טמפורה, ספייסי סלמון, גזר, בצל ירוק, אבוקדו, עטוף בבטטה עם שומשום וטריאקי. גם פה נרשמה הפתעה מארץ ההפתעות - אפילו אדון ירון, שגלגל כמה אלפי רולים בחייו ויודע סושי מוצלח מהו, נשען אחורה ואמר "שמע, זה פשוט סושי מצוין".

אחרי כל האורז הזה הזמנו בקבוק קולה זירו (12 ₪) ויצאנו לשתי דקות של נשימות איטיות ומלאות בעשן. כשחזרנו (שוב תודה למארחת החייכנית, הידועה בכינויה החדש 'פותחת הדלתות הכי מהירה ברעננה') הבטנו באחד מעשרות מסכי הפלזמה הקטנים ששידרו משחק כדורגל כלשהוא מליגת האלופות, האזנו להמנוני רוק קלאסיים ולא ידענו למה לצפות. ואז הגיעה המלצרית עם שתי מנות עיקריות שהצליחו לסתום לנו את הקיבה עוד לפני הביס הראשון: 250 גרם של מדליוני פילה בקר בפורט פטריות ואספרגוס (128 ₪), נימוחים ועסיסיים, שנחו ברוגע על פירה חמאתי במיוחד שעליו מעט קרם דיז'ון חמצמץ. מנה מומלצת לאוהבי הבשר האיכותי, למרות שעוד 2-3 דקות על הגריל היו הופכות אותה למושלמת. בנוסף הוגש לנו ספגטי חזה אווז מעושן (68 ₪) שכלל גם עגבניות שרי, פטריות, בזיליקום ושמנת, מלא טעמים וכזה שהצליח לסתום את הגולל על מעט הרעב שעוד נותר לנו.

שוב סיגריה בקור הרענני, שוב מארחת חייכנית ופתיחת דלתות במהירות הבזק, שוב ישובים על הכסא (הפעם בתנוחת 'אל תתדברו איתי, אני מעכל') והחיים נראו יפים מתמיד. ניסינו לבקש מהמלצרית אספרסו קצר, אך לא יכולנו להפעיל את שרירי הלסת למטרות דיבור ולכן ביקשנו בשפת הסימנים שהמצאנו באותו הרגע. היא הבינה. באמצע תהליך העיכול התיישב לידנו ננאד, זה הענק ממקודם, כולו חיוכים והנאה, ששאל "נו מה, יש מקום לקינוחים?". לא הספקנו להרים את היד ולסמן "לא, בחייאת ננאד, תהיה גבר ותן מסיכת חמצן", וכבר ישבנו מול שני קינוחים שטמנו בחובם הרבה מאוד מתוק: 'ממתק אדיסון' (36 ₪) - שני פסים תמימים למראה של קראנץ' נוגט עם שוקולד בלגי לבן, שכיסו את הקרייבינג לשוקולד, ו'אדיסון דילייט' (36 ₪) - גלידת וניל, פאדג' שוקולד, קצפת סמיכה, תותים ופרוסות שקדים קלויים מלמעלה, כשבתחתית מסתתר השוס האמיתי - שברי עוגיות אוראו! כן רעבים, לא רעבים, התנפלנו על הגביע כאילו לא אכלנו 40 יום ולילה, עד שפירור האוראו האחרון נעלם כלא היה. ומעכשיו נשימות ארוכות, נשיפות ארוכות.

בצער רב ובכרס גלויה נפרדנו לשלום מננאד, מהמלצרית, מהמארחת ומרעננה, והפלגנו עם היונדאי האפורה אל עבר הלילה, במורדות רחוב אחוזה שנראה ארוך מתמיד. ניסינו לדבר על הא ודא, אך כל מה שצלחנו להוציא מהפה היה 'הא' ו'דא'. אחרי כמה שעות, כשהאוויר החל לחגור לכיוון הריאות, הסכמנו שמדובר בהפתעה קולינרית ממדרגה ראשונה, ושכעת גם לחובבי הסושי המשובח יש מקום לבלות בו: באדיסון, הסושיה החדשה של רעננה.

* הכותב היה אורח המקום.

* רוצים גם אתם לאכול באדיסון? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי