30 זה משהו בבנדיקט

בוקר יום הולדתה ה-30 של מיקה היה סגרירי למדי. גשם הציף את רחובות העיר, ושמיים אפורים להפליא נחשפו כשהעזנו להציץ לרגע מתחת למטרייה. "נו, ממש אופייני." התמרמרה מיקה, "זה יום ההולדת העגול הראשון שיש לי מזה עשור, והשמיים מקדירים פנים כמו סבתא פולנייה עם נכדה לא מתמסדת". ניסיתי לעודד ולהראות לה צדדים אחרים של מזג האוויר. "הגננים אמנם עצובים" הסכמתי, "אבל האיכרים, יקירתי, מברכים על הגשם!". זה רק עצבן אותה יותר. "תפסיקי לצטט לי את לאה גולדברג!" היא זעפה עלי, "גם כן, עוד רווקה זקנה".

הבנתי שהנחמה לא תבוא מאגפי השירה ומזג האוויר, וכמוצא אחרון החלטתי לחגוג עם מיקה דרך התחום היחיד שאי אפשר להישאר אדישים אליו: גסטרונומיה כמובן. היא שיתפה פעולה, ובשבע בערב נכנסה לצידי בשערי סניף בן יהודה של 'בנדיקט', המסעדה התל אביבית המגישה ארוחות בוקר מרחבי העולם במשך 24 שעות ביממה.

"בוקר טוב." בירכה אותנו מארחת חמודה בכניסה, ומיד שלחה אותנו אל 'הפינה המפנקת', כפי שכונו בפיה שתי הספות הלבנות שבצד. העיצוב הנינוח בבנדיקט בהחלט מעניק תחושה של בוקר: שילוב של עץ בהיר עם הרבה לבן, עדין ופשוט ומאיר פנים. אבל העיצוב איננו הדבר הראשון שתופס כאן את תשומת הלב, משום שכל החושים מתבטלים בפני חוש הריח, הזוכה למתקפה מסחררת של ניחוחות שמרים מתוקים ומפתים להפליא.

לקחנו לנו רגע לשאוף את הריחות, וכשמוצה הרגע וחושים אחרים החלו לדרוש את שלהם פתחנו בהזמנה החגיגית. בכל זאת, יום הולדת 30 יש רק פעם אחת. ראשונות נחתו על שולחננו מנת סלמון מעושן (13 ₪) שהיה עדין ומשובח, לא מלוח מדי כמו שקורה לעיתים קרובות עם המעדן הזה, ועליו זרויים צלפים ופרוסות דקות של בצל סגול. הפתיח השני הגיע בדמות שתי נקניקיות פרנקפורטר (15 ₪), שהיו עסיסיות להפליא וממש הצטערנו כשנגמרו. כדי שלא להצטער יותר מדי, פנינו מיד להזמין את ארוחת הבוקר שלנו לערב זה.

יחד עם רוב הארוחות המוגשות במקום ניתן לבחור בין שתייה קלה או חמה לבין קוקטייל על בסיס יין מבעבע. בחרנו באופציה האחרונה, כמובן. עם כל הכבוד למסורת הבוקר הישראלית הנשבעת בשם קפה הפוך ומיץ תפוזים סחוט, לנו יש יותר כבוד לאלכוהול. מיקה שתתה קאווה מתוגברת בליקר אננס ובחתיכות אננס שלמות שהייתה נעימה וטובה, ואני הלכתי על קיר רויאל שהצבע הוורדרד והטעם המלכותי שלו עשו אותי שמחה. קיבלנו גם סלסלת לחמים הנאפים במקום. הסלסלה כללה בריושים שמנמנים, לחמניות זיתים ולחמניית דגנים, ושני מקלוני לחם ארוכים מונחים בהצלבה מלמעלה. המלצרית בישרה לשמחתנו שהסלסלה ניתנת למילוי חוזר במשך כל הארוחה.

השתדלנו לא לחסל את כל הלחם בבת אחת, שהרי מסורת ארוחות הבוקר הבין לאומית מחייבת חלבונים ולא רק פחמימות. מיקה הזמינה אגס בנדיקט פילדלפיה סטייל (69 ₪), ואני הזמנתי את מנת הסטייק אנד אגס בסגנון טקסס (86 ₪). רק לאחר ההזמנה נוכחנו ששתינו עומדות לאכול סינטה, אבל הנחנו באופטימיות שלא נצטער על כך, וצדקנו בהחלט.

המנה הפילדלפית הגיעה בערימה מפתה של שתי ביצים עלומות, מונחות על פרוסות דקות של סינטה מעל לפרוסת בריוש עבה, יחד עם שלושה אספרגוסים צרובים ונפלאים. על כל זה יצקו רוטב הולנדייז בכמות נדיבה, כדי שאף אחד לא יוכל לטעון שחסר לו כולסטרול במנה. מנת הסטייק שלי הגיעה בצורת שני מדליונים עבים של סינטה, מונחים מעל ביצת עין עם רוטב יין וציר בקר שהוגש בצד. הבשר התבקש להיצלות לדרגת מדיום, ציית והגיע אדמדם ועסיסי ולא נזקק לעידוד של הרוטב המתקתק. לצד הסטייק קיבלתי צלחת הום פרייז ושתי קעריות סלט ירוק הוגשו כתוספת לשתי המנות שלנו.   

בבנדיקט יודעים שהארוחות שלהם גדולות ומשביעות מאוד, ולכן אין כאן תפריט קינוחים מפואר. מי שבכל זאת רוצה לסיים במשהו מתוק מוזמן לטעום 'קינוח ביס': מנות מתוקות וזעירות המספיקות בדיוק לביס אחד - אולי שניים למי שברשותו לסת צרה במיוחד. מנת ביס אחת עולה תשעה ₪, שתי מנות ביס עולות 16 ₪. לכבוד יום ההולדת החלטנו להתפרע והזמנו גם קרמבו שוקולד וגם ביס תפוחים. הקרמבו בהחלט הזכיר את המעדן המוכר, אבל צופה בשוקולד איכותי וקשה לפיצוח, כשהצלחנו לפצח אותו נתגלתה קצפת אוורירית ולא מתוקה מידי, כשכל זה נח על עוגיית שקדים פריכה. הקינוח השני היה פאי תפוחים מיניאטורי וחמים. יחד עם זה שתתה מיקה תה נענע (12 ₪) ואני שתיתי תה יסמין (12 ₪).

אחרי שגמרנו הכל מהצלחת כמו ילדות טובות, התרווחה מיקה לאחור על הספה הלבנה, חיוך מסתורי ומסוחרר מעט נסוך על פניה. "מה האושר?" שאלתי בסקרנות. "עשה לי טוב המקום הזה!" הצהירה ופירטה: "הרי אם אפשר להתחיל את היום בארוחת בוקר של שבע בערב, אז גם את החיים אפשר להתחיל בגיל 30!". הרעתי לתובנה והשקתי איתה כוס תה. "אז מעכשיו תעשי כל היום דברים של צעירות מגניבות?" שאלתי. "בדיוק". היא נופפה לי לשלום, וקיפצה לה בעליזות לעבר איזו מסיבה אופנתית, הכניסה לצעירים בלבד.

* הכותבת הייתה אורחת המקום

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי