האפי האפי, Joy Joy!

לו היה לי עץ שמצמיח שטרות של 1,000 דולר, אני חושב שהייתי יכול להעביר את שארית חיי בלראות סרטים מצוירים, ובמיוחד הדובדבן שבקצפת: רן וסטימפי. תמיד הזדהיתי עם רן הצ'יוואווה הממורמר, אך במעמקי ליבי ידעתי שסטימפי החתול הדביל מייצג אותי באמת. פעמים רבות בחיי הצלחתי לצאת מדיכאון עמוק ולו רק בגלל המנטרה: "האפי האפי ג'וי ג'וי!", וכשהמנטרה בוקעת מפיו של אותו חתול אידיוט ותלוש מן המציאות, אנחנו מבינים את המשמעות האמיתית של המשפט הידוע: "אין שכל, אין דאגות".

וכאן אני מגיע לעניין. משום שהמשפט האמיתי הוא "יש סטייקים, אין דאגות", ובמסעדת 'Joy' גם טעים וגם כיף וגם אין דאגות ויש סטייקים ולי אין שכל והאפי האפי ג'וי ג'וי. לא הבנתם?! יפה מאד. עכשיו כשהסרנו דאגות מליבנו, אוכל לספר לכם על הדברים המצוינים שאפשר (מה אפשר? חובה!) לאכול במסעדת Joy הנפלאה.

מסעדת Joy היא מסעדת שף לכל דבר. כל המנות שם מורכבות ומעניינות ואפילו המנות הסטנדרטיות זוכות לנגיעה אישית של השף המצוין. המסעדה כשרה וניתן לצרף אותה לפסגת המסעדות הכשרות שמוכיחות שלפעמים מגבלות הן הדרך ליצירתיות והברקות. אין ספק ש-Joy היא מן הכשרות המעניינות והטעימות שנותנות פייט רציני למיטב הירושלמיות גם הלא כשרות.

מיכל ואני הגענו במצב רוח מהורהר (ואפילו קצת מצוברח) בגלל אי אילו מאורעות שקרו באותו יום. כבר בשלב המארחת הרגשנו אווירה חיובית ולמרות העיצוב המרשים ותפריט הגורמה המעונב, כל הצוות חביב, נעים ומסביר פנים. התיישבנו לשולחן והתקשינו לבחור. כל המנות בתפריט מעניינות ומפתיעות. הגענו למסקנה שאי אפשר לחשוב כשצמאים והתעניינו בקוקטייל הבית. מתברר שהקטע עם היצירתיות לא פסח על הבר ומצאנו את עצמנו אבודים מול תפריט של שמונה קוקטיילים מיוחדים שכל אחד מפתה מהשני.

למזלנו המלצר החביב (שעד סוף הארוחה יתברר כמקצוען אמיתי) עזר לנו לבחור ומייד הגיעו לשולחננו 'סאמר ג'וי' - פסיפלורה טרייה ולימון על בסיס וודקה (32 ₪) למיכל, ואני קיבלתי 'ליצ'או בלוברי' - פירות יער וליצ'י על בסיס וויסקי אירי (32 ₪). שניהם היו מעולים ולא שגרתיים ומרעננים ומורכבים ועם מטריות ועוד כל מיני קישוטים והפתעות! אני יודע שאני אמור לכתוב על אוכל אבל הקוקטיילים כאן מתחרים עם מיטב הברים בארץ, בלי להגזים!

אחרי כמה שלוקים הרגשנו נינוחים יותר והחלטנו ללכת על ניוקי פריך עם נגיעות פורטבלו וכמהין ברוטב ציר ירקות וקונפי שום (48 ₪), וטונה אדומה נאה בכבישה במקום בליווי סלק אדום ונגיעת צ'ילי וג'ינג'ר (52 ₪). שתי המנות היו לא פחות ממצוינות. אפשר לומר שהן לא אכזבו את השמות הארוכים שמתארים אותן בדיוק רב, למעט אולי המילה מדהים. הן גם היו מאד גדולות יחסית למנה ראשונה ונכנסו למאבק הבלתי נמנע של "זה ממש טעים, חייבים לחסל הכול" לבין "בואו נשמור מקום לעיקריות".

המאבק הפך לקשה יותר שכן שמנו לב שיש בשולחן לחמניות חמות עם מטבלים טעימים וגם פסטייה מרוקאית במילוי עוף אגוזים בצלים וקינמון (42 ₪) שהשף פירגן לנו בלהט הרגע. וכך מצאתי את עצמי נלחם בין שלוש מנות ראשונות ולחמניות. מיכל עודדה אותי ואף אכלה כמה פיסות טונה כדי לתרום למאמץ המלחמתי, אבל נדמה היה לי שאני הולך להפסיד. חצאי מנות לא גמורות צחקו עלי מהצלחת.

כמעט שקראתי למלצר, אבל אז נזכרתי בפתגם איטלקי ישן: "מלא מלא, מה מלא?!" ונזכרתי שהכול בראש. וכך ניצלתי את שאננותם של הניוקי התמימים והטונה השחצנית וחיסלתי אותם חיש מהר. רעננתי את הקיבה בשאריות הקוקטייל וניגבתי את הצלחות בלחמניות החמות בהצהרה ברורה שאני לא לוקח שבויים! הפעם קראתי למלצר עם חיוך על הפנים ושלחתי את הצלחות ריקות, למעט כמה פיסות סלק פצועות שבישרו לחבריהן בפס החם שהקרב רק התחיל.

בשלב הזה הפקדנו את הארוחה בידיו של המלצר התותח שהביא לי קורדון בלו עם פירה נימוח ורוטב ציר בקר (86 ₪) ולמיכל פילה 300 גרם מדיום רייר ברוטב יין ופירות יער עם גרטן תפוחי אדמה וטימין (129 ₪). הוא גם בחר עבורנו שתי כוסות יין פינוטאז' של ברקן רזרב (37 ₪ לכוס) שהיו ליווי מצוין למנות העשירות. קורדון בלו, מנה קלאסית של שניצל ממולא בגבינה ובייקון, מוגש ב-Joy כשהוא ממולא בחזה אווז מעושן, חרדל ופורטבלו. המנה הייתה מעולה. פריכה מבחוץ, עסיסית באמצע ועמוק בפנים - מילוי עשיר וטעים להפליא.

הסטייק של מיכל היה מצוין ועשוי בדיוק רב, התוספת שלה הייתה מוצלחת ביותר (לדעתי במקום כשר עדיף לוותר על הפירה ולהתמיד בתוספות מהסוג האפוי) והרוטב מתקתק, חמצמץ וסמיך. מיכל שהייתה צמחונית (רחמנא ליצלן) עד לא מזמן, הודתה בפניי שזה המדיום רייר הראשון שלה וכך נולד ספר ילדים חדש: "המדיום רייר הראשון שלי" (הוצאת עם אוכל, מתאים לגילאי 8 עד 10).

בסוף עוד הספקנו לאכול קונסומה פירות יער עם סורבה קמפרי ובצק פיצוחים (30 ₪) וגם צלחת עינוגי ג'וי (56 ₪) שכללה ה-מ-ו-ן מתוקים קטנים (פנה קוטה, בראוני, נשיקות, עוגת תפוחים קטנה ועוד הרבה הפתעות) שאכן היו מענגים. לסיום אני מודה שבקרב על הקינוחים הפסדתי בבושת פנים ואפילו נאלצתי להזמין תה יסמין כדי להרגיע את הקיבה (שכחתי לספר לה שהכול בראש והיא די נפגעה).

בהולכי משם עבר לידי המלצר עם מגש הפינוי. זרקתי מבט לעבר הצלחות והודעתי לכולם בקול רם: I'll be back....

* הכותב היה אורח המקום.

רוצים גם אתם לאכול ב-Joy? לחצו כאן וקבלו קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי