סיכום ראיון במקסיקנה

"אל תדאגי" הרגעתי אותה וסימנתי למלצר להזדרז עם המרגריטה (29 ₪), "תראי שהוא יתקשר". "לא יודעת, נראה לי פיקששתי גם הפעם", מלמלה והשפילה עיניה אל השולחן. "ומה עם המגמגם ההוא מרמת החי"ל?" התעניינתי, "חזר אליך?". "שלח מייל שזה לא יסתדר ביננו ואיחל הצלחה בהמשך הדרך". היא נעצה זוג קשים בכוס הקפואה ולקחה לגימה ארוכה.

אחרי ארבעה חודשים בבית ורגע לפני ששקיעה במלנכוליה מדאיגה, יצאנו לבר-מסעדה 'מקסיקנה' שבפינת בוגרשוב-בן יהודה כדי לנתח עוד ראיון עבודה כושל. לא רק את שגרת חיפוש העבודה המייאשת ביקשנו לשבור, אלא גם את נוהל הסושי/פסטה/המבורגר הממוחזר, ואין מתאים מהמטבח המקסיקני לשינוי האווירה.

"נו, לא תספרי מה היה? איך את כל כך בטוחה שגם הפעם לא הלך?", שאלתי בעודי סוקר את התפריט הרחב. כל כך הרבה מנות וכל כך מעט זמן; נשתף פעולה עם המלצות הבלבוסה, הוא יודע יותר טוב מאיתנו, בטח במקום כמו מקסיקנה בו הבעלים אחראיים גם על המטבח. המובטלת הסכימה עם הגישה והחלה לפרט על תלאותיה. "אחרי כמה סטנדרטיות לראיון, פתאום הוא שאל אותי אם הייתי נכנסת לקניון של תכונות, אילו שתיים הייתי רוכשת לעצמי". "כמובן שענית ששום דבר, שאת שלמה עם עצמך וכל זה, נכון?'". "לא", פסקה עת הגיעו לשולחן שמונה שרימפס בציפוי טמפורה, יחד עם מטבל מקסיקנז (49 ₪), "דווקא עניתי בטחון עצמי ואסרטיביות".

התשובה סחטה דמעות מעיניי ולימון טרי מעל השרימפס, בהם לא הצלחתי לאתר שום תכונה חסרה. פריכים, טעימים ופשוט מתבקש איזה משקה צונן ליד. בכלל, במקסיקנה נושבת רוח קלאסית של אחלה מקום לשבת על הבר עם החבר'ה עם כוסית ביד אחת ובוריטו ביד השנייה. המסעדה בנויה כצלע מהבר פונה לבוגרשוב וצלע אל החלל ההומה, דבר המעניק תחושה של חלק אינטגרלי מהתנועה ברחוב והזדמנות מצוינת לתצפת על תיירים שחוזרים שרופים מהים.

המובטלת ביקשה מרגריטה קאנקון (29 ₪) העשויה מטקילה, פסיפלורה וליצ'י, בעוד אנוכי הסתפקתי במרגריטה טולום (29 ₪) הכוללת וודקה, פירות יער טריים, קוליברי סיגליות וטריפל סק, מה שהפיק מהברנשית חיוך ראשון לערב משפסקה שהזמנתי דרינק של בחורות. אין ספק שאשכול הפטל שקישט הכוס לא עזר לטיעוני הנגד שלי. לא היה לי נעים להגיד שהמשקה שלה היה הרבה יותר מוצלח ותהיתי איך פספסתי את מרגריטת המלון-מנגו המרעננת שזכתה לשבחי השולחן הסמוך.

על מנת שלא נשכח היכן אנחנו מחד, ומאידך נדחיק קלישאות תוצרת אמריקה על חופשות מהקולג' והפלות בטיחואנה, התפאורה כוללת מוסיקה דרום אמריקאית לאוזניים, פסלים אצטקים לעיניים וטבסקו לכל סועד וכל לשון. המגמה נמשכת בשולחן עם אנצ'ילדה קון קרנה (49 ₪) - צמד טורטיות לבנות מגולגלות במילוי בשר בקר ומוצרלה מותכת, עם רוטב מולה סמיך ובוטנים. הטורטיה, בגרסתה האפויה רכה ועל סף הפשטידית, חריפה ובעלת טוויסט צ'ילי מתוק.

מיד בעקבותיה הצטרפה פהיטה קון פויו (59 ₪), אורז מקסיקני, פלפלים, בצל ורצועות עוף, בצוותא עם טורטיות מוכנות לגלגול ולריחה הגונה של הטריו המקסיקני הנודע - סלסה, צ'ילי או גווקאמולי. אמנם הפטנט הוא לשים קצת מפה, למרוח קצת משם ולגלגל בהנאה, ברם הטורטיות, שנאפו מקמח לבן ולא קמח תירס כמקובל, נמצאו קצת חסרות טעם והעדפנו לדלג הישר אל זרועות הפלפלים הצהובים, הירק החביב עלי לאחרונה.

עמוק בתוך הארוחה ומסתבר שלא רק הבטן מלאה. "ואז הוא עושה לי", חידשה את הסיפור, "אם נשאל את החברים שלך מי את, מה הם יספרו?" ניסיתי לנחש: פרפקציוניסטית בעלת מוסר עבודה חסר פשרות? דבקות במטרה והגשמה עצמית? "אמרתי שנראה לי שאני מצחיקה". אוקיי, תשובה לגיטימית. "ואז סיפרתי לו את הבדיחה ההיא על הכומר שנכנס למועדון". "זאתי עם הברווז וההרבה קש?" נזכרתי במעומעם. טוב, באמת בדיחה לא רעה. "אבל הוא לא צחק" לחשה, "אלא ליווה אותי החוצה ואמר שכבר יצרו איתי קשר". "יהיה בסדר" שיקרתי באמפטיה, הורדתי מהקיר סומבררו והנחתי לה על הראש. "קינוח?"

קינוח. צ'ורוס (28 ₪) היא אחרונה מסורתית במקסיקו ומולדתה ספרד, וכמו כל הקינוחים במקסיקנה מוכנת במקום. מדובר בפחזניות ארוכות ומטוגנות, ממולאות בשוקולד ומוגשות יחד עם כדורי גלידת חלבה, שגורמים למובטלת לחייך פעם נוספת. למה שלא תחייך בעצם? עם אווירה קלילה של גוד טיים אוכל טוב ומקורי עבור החך הישראלי, ובעיקר כמה מרגריטות, מקסיקנה היא מפלט מושלם ממודעות הדרושים. בניסיון אחרון ביררה אם במקרה צריכים בוגרת BA כללי עם שליטה מלאה באופיס וצרפתית ברמת שיחה. אני מעדיף לעבוד כאן בתור קליינט קבוע על הבר.

* הכותב היה אורח המקום.

* רוצים גם אתם לאכול במקסיקנה? לחצו כאן לקבלת קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי