הטבח מסביליה

ארבע שנים אני גרה בתל אביב וארבע שנים שאני חולמת על ערב אחד של אופרה. אין לי מושג מה צריך לקרות כדי שאוציא עצמי ערב אחד מהבית ובמקום להיטמע בשלל הפיתויים השונים שהעיר הזו מציעה, אגלוש על כנפיים ענוגות של סיפורי אופרה תקופתיים, עבי משמעות ורבי דרמה.

האופרה הישראלית שוכנת באחד המתחמים האסתטיים וגדושי התרבות בעיר. כשמדלגים על המדרגות המטפסות אל הכניסה למתחם, אפשר להרגיש איך כל פסיעה מעלה אותך רובד אחד מעל למציאות. ממרפסת 'חדר האוכל', הניצבת מול האופרה הישראלית, ניבטים אלי מבטים ענקיים וחודרים של ילדים מסדרת צילומים ענקית שחוצה את הרחבה באלכסון. מתחתם נוצרת תנועת אנשים שבדיוק סיימו לצפות בהצגה או באופרה. לרגע ואף לשניים זה מרגיש ממש כמו באחת הפיאצות האירופאיות שפעם גרתי לידה. כולם כל כך תרבותיים ויפים. חבל שאין ביניהם הרבה צעירים.

את 'חדר האוכל' פתח השף עומר מילר תחת קונספט שמתכתב עם חדר האוכל הקיבוצי. חלל אחד גדול ורחב, מרפסת, שולחנות וספסלים מעץ, מפיות נייר, סכו"ם שמרוכז במכל מתכתי במרכז השולחן, אדניות עם שתילים ירוקים ומלצריות בטי שרטים לבנים - כולם יחדיו נותנים פרשנות אסתטית פוסט מודרנית למה שזכור לי כמקור לטראומות בלתי נדלות מימי ילדותי הקיבוצית.

חוץ מלעשות צעד קטן לכיוון ערב אופראי ולהתגבר על הטראומה הקיבוצית, הגעתי כדי לבדוק את הקשר בין אוכל ובין אופרה. לרגל פתיחת העונה ה-25 של האופרה הישראלית, יצר השף עומר מילר תפריט מיוחד עם מנות בהשראת האופרות השונות שיעלו השנה, כל אחת בעלות של 25 ₪ בלבד. מילר מספר על התהליך: "ישבתי עם נציג של האופרה שנתן לי הסבר על כל אופרה שהולכת להיות מוצגת: מאיזו מדינה היא הגיעה, באיזו השראה נוצרה, מה העלילה שמסופרת בה ומה הטוויסט שלה, ובהתאם למידע הזה יצרתי מנות שמבטאות את האופי שלה. למשל, בהשראת האופרה הצרפתית 'פאוסט', שעוסקת בשטן, לקחתי מנה צרפתית קלאסית כמו פטה כבד אווז ונתתי לה טוויסט שטני של ריבת צ'ילי".

אחרי תהליך שארך כחודש, הרעיונות של מנות שונות לכל אופרה הוצגו ונערכה טעימה מסודרת, בה נקבעו המנות שתכנסנה לתפריט המיוחד. "היום המנות הללו מוגשות לצד פירוט על האופרות שמהן התקבלה ההשראה", אומר מילר, "והן הצלחה כבירה. וחוץ מזה, די מגניב לשמוע אנשים מזמינים 'פעמיים נבוקו מצדה בבקשה'". בערבים בהם ישנם מופעי אופרה, המסעדה מלאה עד אפס מקום בסועדים הבאים לפני או אחרי המופע לטעום מהמנות הייחודיות. "אנחנו והאופרה הישראלית שכנים, כך שזה היה מתבקש שחוץ מללכת לשמוע אופרות ושהם יבואו לאכול אצלנו ניצור איתם גם שיתוף פעולה מעניין" מסביר מילר את הולדת הרעיון, " ולכן כל אחד ממאזיני וצופי האופרה מוזמן לבוא, להתפנק עם כוס קאווה על חשבון הבית ולטעום ממנות אופראיות אמיתיות".

המנה האופראית הראשונה שמונחת על שולחני היא 'הילד החולם' - שלושה כדורי פלאפל ענוגים המונחים בתפזורת על קרם חומוס מעודן ברוטב לימוני. המנה הישראלית הפואטית הזו נוצרה בהשראת האופרה שיצרו המלחין גיל שוחט והבמאי עמרי ניצן, המתבססת על המחזה 'הילד החולם' של חנוך לוין. המחזה נחשב לאחד החשובים והפיוטיים ביותר שנכתבו בישראל ומתאר מסע אלגורי של פליטים שאינם רצויים באף מקום ומחפשים מקלט לנפשם. לרגע זה באמת מרגיש שהפלאפלים החמודים הם שלושה ניצולים שהגיעו לחוף מבטחים. זהות ישראלית מפוצלת ועקורה מקרקע שנחלמה על ידי מישהו שמשקיף אליה מהצד.

לאחר מספר מנות אופראיות מקסימות נוספות, כדוגמת 'הספר מסביליה' - מנה קלילה ואיטלקית/ספרדית בדמות קרוקטס תפוחי אדמה עם גבינת מנצ'גו ברוטב עגבניות עדין, או 'היהודייה' - קרפלך במילוי עגל, בצלים מטוגנים ושמיר, מנה מצוינת ומחממת - אני מתחילה יותר ויותר להתאהב במאכלים שמסמלים סיפור דרך צורה, צבע וטעם.

מבטה העמוק של הילדה שחודר אליי מהצילום הגדול דרך חלון המרפסת השקוף של חדר האוכל מונח מעבר לזגוגית ממש כמו שהזיכרונות מימי חדר האוכל הקיבוצי, משקיפים עליי מהצד בזמן שאני שוקעת בחושניות המנות השונות וחשה קרובה מתמיד לחיבור קסום ומלא השראה בין אוכל, סיפור ומוזיקה - השילוש הקדוש עלי. לשמוע אופרה כבר אלך בערב אחר.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי