ארוחה מגן עדן בשגב אקספרס

צופי הטלוויזיה בישראל אוהבים אוכל ובישול: אהרוני מפה, חיים כהן משם, הילה אלפרט באמצע והחבר'ה מקרב סכינים ואליפות המסעדות משקיפים מלמעלה. מי טוב ומי פחות - את הדילמה הזו אשאיר למבקרי הטלוויזיה. אני, כחובב תכניות בישול אולטימטיבי (בעברית קוראים לזה 'חסר חיים'), תמיד חיבבתי את התכנית של שגב משה. נכון, הוא קצת קיטשי, תמיד מחייך, נראה נורא טוב ומסתחבק עם הנשים והגברים שמסביבו. ועדיין, משהו בו משדר, לעומת חלק מהמתחרים, עממיות אמיתית ולא מזויפת שמשולבת עם אוכל שנראה טעים.

דווקא בגלל הסיבה הזו חששתי בצהרי שישי האחרונים, עת אשתי האהובה ואנוכי נכנסנו בשערי מסעדת 'שגב אקספרס' ברמת החי"ל. שמעתי וקראתי אודותיה הרבה, ועם זאת תהיתי האם העממיות של השף שגב, חיננית ככל שתהיה, לא עלולה לגרום לאווירה הכללית במקום, ובעיקר בקרב אנשי המטבח היקרים, לעבוד בהילוך ראשון בכוונת תחילה, כדי חס וחלילה לא להיראות איכותיים מדי. מה רבה הייתה שמחתי כשבסופו של הביקור, האהובה ואני הסכמנו שמדובר באחת המסעדות הטובות ביותר שביקרנו בהן, ובוודאי זו עם השירות הכי מקצועי שנתקלנו. בלי שום התלבטות.

כבר בכניסה, המארחת שהייתה חייכנית ולא כעוסה הכניסה אותנו לחלל המסעדה כדי לשבת על ספסל לבנבן עד שהשולחן שלנו יתפנה. והבטנו סביב ונדהמנו - ישבנו באמצע שדירת עצים מלבלבת המעוצבת ככזו שבמרכזה פיאצה אירופאית, שבמרכז המרכז עומדת מזרקה קלאסית שפכפוך המים בה מרנין את האוזן ומרגיע את הנשמה. המקום עצמו מעוצב כמעין הומאז' לרחוב אירופאי, כולל זוג אופניים שעליו סלסלת פירות טריים, נישות קטנות ובהן שולחנות וספות, ובחלק הרחוק המטבח הפתוח לרווחה, בו מכינים את המנות לעיני כל. היינו מבסוטים והושבנו אחר כבוד במקום.

עוד לא הצלחנו להרים את התפריט וכבר ניגש אלינו דור המלצר, שבראייה לאחור ראוי לכינוי 'המלצר המושלם', ומזג לנו כוס מים קרים. דקותיים אחרי הגיעה רותם, מלצרית היין של המקום (סוף סוף מקום שלא קורא למלצר היין 'סומליה' סתם כך), חייכנית ונעימה, והציעה לנו יין מתוך מבחר של 48 יינות שבתפריט. היה חם בחוץ, לכן יין לבן נראה כמתאים ביותר. רותם המליצה, ובצדק, על 'שרדונה ירדן קציר' של יקבי רמת הגולן לאישה (52 ₪ לכוס), שהיה מרענן ומעושן קלות, ו'פוג'ו אל טופו' של יקב ורמנטינו הטוסקני עבורי (35 ₪ לכוס), יין חצי יבש, מתקתק ומלא פירותיות. שיחקה אותה רותם, כה לחי.

אחרי לחיים קצר הגיע דור והמליץ על מנות ראשונות. התפריט של שגב אקספרס (שקרוי כך בשל המהירות המקסימאלית בה המנות יוצאות מהמטבח - שבע דקות לראשונות וגג רבע שעה לעיקריות) מכיל יותר מ-60 מנות שונות, החל מפסטות, פיצות, סלטים, דגים, פירות ים, עופות, בשרים, תבשילים ועוד, וכן תפריט ספיישלים המוחלף כל כמה ימים, בהתאם לתחלופת המנות ורצון השף. החלטנו על שקדי עגל (52 ₪) מתוך תפריט הספיישל, שהוגש על קרם שורשים וגבינת מסקרפונה, פטה כבד עוף שהוגש עם קרם תאנים מיובשות, חמאה, שמנת חמוצה וטוסטונים, ומכיוון שצריך קצת ויטמינים, הסכמנו על סלט אסיאתי (42 ₪) שהורכב מנבטים, צנון, שומשום שחור, ג'ינג'ר כבוש וצ'ילי. לצד המנות הוגשה פוקצ'ה לוהטת שהוגשה בתוף שקית נייר חומה, כשלצידה חמאה צהובה, חומץ בלסמי ומלח ים.

הסלט היה מצוין - קראנצ'י, קליל ונוטף רוטב מתקתק וכזה שכיך לטבול בו את הפוקצ'ה הלוהטת. פטה הכבד היה טעים, אם כי לא המוצלח ביותר שטעמנו. נדמה שעוד קצת חמאה בתהליך היה הופך אותו לכזה שנשאר בתודעה גם אחרי הארוחה. לעומתו, שקדי העגל היו מדהימים - נימוחים ועסיסיים, וקרם השורשים עם המסקרפונה היה כל כך מוצלח, שהפוקצ'ה ניגבה את שאריותיו ללא מורא עד שלא נשאר ממנו זכר. באמת מנה מוצלחת שניכר שהושקעה בה מחשבה ואהבה. בין ביס לביס הזמנו שני בקבוקי קולה זירו (12 ₪ לבקבוק), הסדרנו נשימה ויצאנו לשבת על ספסל המעשנים הצמוד לכניסה למקום.

כששבנו מהפסקת העשן, הבטנו בתפריטים כדי למצוא את העיקרית הנבחרת. הפסטות והפיצות קרצו, אבל יום שישי, צהריים, התחשק משהו יותר חגיגי. לבסוף בחרנו בשתי מנות מתוך התפריט המיוחד: פילה מוסר (89 ₪) מסומן בגריל, המוגש עם כרובית אפויה בטאבון ורוטב קוקוס וקרמל פיקנטי, ומנת ניוקי עם שרימפס (87 ₪), המגיעה עם ארטישוק ירושלמי, ערמונים וחמאת פטריות פורצ'יני. הדג, להפתעתי הרבה (כאחד שדגים אינם חבריו הטובים ביותר), היה מצוין: בשרני, מלא טעמים והכי חשוב - לא תפל או יבש. תענוג לחיך. מנת הניוקי ושרימפס הייתה אגדה חיה שנחה מולנו. הניוקי עצמם היו טעימים מאוד, השרימפסים בושלו במדויק וזנבם קוצץ כך שניתן יהיה לאכול אותם כמו שהם, והרוטב - הו הרוטב! - היה כה משובח ומתאים לליווי המנה, עד שגם אליו הגיעו שאריות הפוקצ'ה ממקודם, ועשו בו שמות עד שלא ניכר שהיה על הצלחת.

תוך כדי אכילה שמנו לב שהמסעדה מלאה מפה לפה במשפחות, זוגות, קבוצת חברים, הורים וילדים - ממש ערב רב של הישראליוּת. האמת? שגב אקספרס באמת מתאימה לכולם, עד כמה שזה נשמע קצת יאיר לפידי. האווירה נעימה לכולם והמלצרים עוברים בין השולחנות, נטולי גינוני הנודניקיות של 'הכל בסדר?' הנורא, מוסיפים מפיות כשצריך, מפנים צלחת או כוס, מחייכים ומקנים תחושה שיש פה מישהו בשבילנו, תמיד. תחושה כזו היא החשובה ביותר בעולם השירות במסעדות, ולכן דור, המלצר שלנו, כמו שאר המלצרים שמסביב, עשו את עבודתם בהצטיינות רבה.

אחרי הפסקת ציגרטה נוספת על הספסל, הגיע זמן קינוחים. דור הביא לשולחננו פינוק מהשף - 'אגסים ויין' (35 ₪) - אגסים חמים המכוסים בקרמבל קינמון, סירופ יין, מיץ דובדבני בר וגלידת וניל. מעדן אמיתי ומחמם, המתאים לימי החורף הדורשים מנות מנחמות המרחיקות את הקור מהעצמות. אנחנו הזמנו טראפלס קפה (14 ₪) - ארבע קוביות שוקולד דחוסות ומצופות בקקאו וקראנץ' פולי קפה, שמהווה קינוח מעלה לנרקומני השוקולד. לצידו נבחרה 'גלידת מוזלי' (35 ₪), המכילה גלידת יוגורט, סלט פירות הכולל תפוחים, תותים ועוד שלל פירות העונה, סירופ שמפניה, מקלות וניל ומעל הכל פרוסות של שקדים קלויים להעצמת הפריכות. חברים, מדובר בקינוח המושלם, שמסוגל לעמוד בפני עצמו כארוחת בוקר בריאות אמיתית. שילוב כזה של מתיקות הפירות, חמצמצות הגלידה ומרירות השקדים לא חווינו כבר הרבה זמן. שאפו.

אחרי הקינוחים כבר צנחנו בתוך הכסאות. קשה-קשה. דור הביא איתו קנקן עם חליטת צמחים (15 ₪) להרגעת הגוף, ולאט לאט הצלחנו להתרומם בחזרה. נפרדנו מדור בדמעות, מגיא המנהל בלחיצת יד ומהמארחת כמעט בחיבוק. יצאנו החוצה, אל השמש החורפית שליטפה את שיערה של אהובתי (ואת מעט השיער שנותר על פדחתו של האהוב שלה) והלכנו לכיוון החניה. החזקנו ידיים והרגשנו על גג העולם. ככה זה כשמבלים שעתיים בגן עדן.

* הכותב היה אורח המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בשגב אקספרס? לחצו כאן לקבלת קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי