שגב והעסקים המשפחתיים

ויכוח מר פרץ במשפחתי המורחבת עם היוודע דבר ביקורי במסעדת 'שגב' ההרצליינית: כל אחד טען שלו מגיע להיות הפרטנר שלי לארוחה. לאחר מכרז מייגע, בו מספר בני משפחה הצהירו ברצינות גמורה שהם מוותרים על חלקם בירושה תמורת עסקית צהריים אצל שגב משה, זכתה על חודו של קול האישה היחידה בעולם שמצליחה להפחיד אותי. אחותי הגדולה א'. אחותי היא אמם של שלושה זאטוטים לבנבנים ואשת קריירה עסוקה במיוחד. נדיר למצוא זמן לדבר איתה במהלך היום, שלא לדבר על ארוחת צהריים. אולם בשביל העסקית של שגב, העולם מצידה יכול להתהפך פעמיים. את זה היא לא תפספס.

מסעדת שגב מציגה, לפחות מבחינה ויזואלית, את האנטיתזה לסביבה בה היא נמצאת. בניגוד גמור לתעשיות עתירות הידע במתחם הרצליה פיתוח, שגב מחזירה אותנו שנות דור אחורה לשכונה העברית הראשונה של תל אביב בתחילת המאה הקודמת. המקום מדמה רחוב ציורי בנווה צדק, עם חשיבה מדוקדקת ומדויקת על כל הפרטים: שמות הרחובות ומספרי הבתים, תחתיהם תיבות דואר ישנות ומעל מתלי כביסה גדושים בגדים לייבוש. בצדו האחד של החלל המרכזי נמצא פנס רחוב ארכאי ובצדו השני מדרגות עץ שמובילות לקומת הגלריה. על כל זה מנצח המטבח הפתוח שנראה כמו חנות תל אביבית ישנה שנסגרת בין שתיים לארבע.

התמקמנו בקומת הגלריה כשברקע התנגנה מוסיקה רומנטית מרגיעה, השקנו כוסיות של קוקטייל הבית - ברד וודקה ותות (35 ₪) ויצאנו לדרך. עסקית הצהריים של שגב כוללת מנה ראשונה, מנה עיקרית, מנת ביניים קלה (סורבה תפוח ואניס) ומבחר יינות במחירים אטרקטיביים. תאלצו להיפרד בעבור כך מ-115 ₪, אולם התמורה בהחלט משתלמת. הארוחה מלווה במנת לחם הבית שכוללת פוקצ'ות עם עשבי תיבול, לחם אנשובי, לחמניות בריוש מתוקות עם חמאת ג'ינג'ר ורוטב איולי כמהין. נא לא להתמלא מהלחם!

מסעדת שגב היא מה שמוגדר בז'רגון המקצועי 'מסעדה אקלקטית' - קצת מכל דבר - ולפיכך ניתן למצוא בתפריט מבחר רב של מנות שף ייחודיות עם נגיעות מכל קצוות תבל. פתחנו עם אחת ממנות הדגל של שגב: סלט נבטים חריף עם רצועות קולורבי, צנון וג'ינג'ר, פצפוצי ווסאבי ואגוזי קשיו מעל. למרות שיש לי בדרך כלל סלידה מנבטים, מדובר במנה מרעננת עם טעמים חזקים ומפתיעים. במקביל התמודדנו באופן מעורר כבוד עם מנה המשלבת מזרח ומערב: קלמרי מוקפץ בשמן זית ויין לבן בשילוב מדויק של גרגירי חומוס, בצל, קרם לימון כבוש ועלי כוסברה טריים.

לצינון האווירה יצאתי להפסקת סיגריה גשומה במיוחד. בשובי חזרה, רטוב ורועד מקור, הופתעתי לגלות מרק פטריות חורפי במרקם קטיפתי הכולל פטריות פורצי'ני וכמהין עם נטיפי גבינת עיזים בצד. חפירה מעמיקה יותר במרק גילתה עלי פסטה ממולאים בזוקיני ופטריות פורטובלו. חפירה מעמיקה יותר בכוסות היין גילתה שהן עודנה ריקות, ולכן התכבדנו ביין בריז'ר מרלו אמריקני (30 ₪) שנמצא בקטגורית 'עולם חדש' שהם, ובכן, יינות מהעולם החדש.

גמענו את היין באחת ופרצנו את הדרך למנות העיקריות. מן הים הלכנו על מנה עם ניחוחות יפנים - פילה סלמון טרי שהושרה במרינדת מיסו מתקתקה, נאפה בטבון וצופה בסומסום ווסאבי, כשחלקים של הנתח נשרפו מעט במכוון ויצרו טעם עסיסי ועשיר. המנה לוותה בקרם תפוחי אדמה עם רוטב טריאקי ופולי סויה, הידועים בשמם העממי 'אדממה'.

מן האוויר התענגנו על ברווז דשן ורך בציר עגל ותפוז שמוגש עם רצועות אספרגוס. המנה מגיעה בוערת ויוצרת טעמי מדורה מיוחדים, או כפי שהאחות ואנוכי סיכמנו - מנה חלומית. מן היבשה, או ליתר דיוק מן האדמה, בצענו רצועות רכות של חציל בלאדי אפוי מתובל ברוטב אמולסיית לימון וצנוברים. המנות חוסלו עד גרגר הווסאבי האחרון. אחותי נראתה נרגשת נוכח האווירה הקסומה, ואני מצידי התמוגגתי מהזכות שנפלה בחלקי לקדם את מעמדי הצולע במשפחה.

השולחן נוקה מן התותחים הכבדים ואנו אצנו רצנו לקינוח. הרבה מסעדות גורמה נופלות בחלק הזה של הארוחה, אבל לא שגב. בחרנו בקרם ברולה (39 ₪), לכאורה קינוח בנאלי ונדוש, אולם כאן המנה מגיעה כמקפא מפלצתי עם קציפת מסקרפונה, הכל על מצע של מרק מנגו. ואם לא די בכך אז ודאי תשמחו לגלות שלברולה נוסף סלט פירות מרענן וסורבה בטעמי תפוז, גזר וג'ינג'ר. זה לא קינוח, זה טירוף חושים מתוק.

נפרדנו מהרחוב שבתוך המסעדה ויצאנו אל המבול והקור. בדרכי חזרה לתל אביב הבנתי משהו חשוב מאוד: אני יכול לנוח על זרי הדפנה בשנים הקרובות, את שלי עשיתי למען המשפחה.

* הכותב היה אורח המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בשגב? לחצו כאן לקבלת קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי