שיכרות כשרה בביסטרו 56

"את אבא שלי לא הייתי מצליח להביא לפה", שמעתי את עצמי אומר לקראת סוף הארוחה לאשתי. "נורא רומנטי", היא הזעיפה פנים, "לדבר על אבא שלך לאור נרות לנוף המרינה". כזה אני כשאני שיכור. טוב, לא נרחיק עד 'שיכור', נניח - מבוסם. מבוסם פלוס אפילו. אני הופך להיות אנטי-רומנטי, פטפטן וקשקשן. אבל את אבא שלי לא הייתי מביא לכאן לא בגלל שאני בוש בצחקוקים האלכוהוליים שלי, אלא בעיקר בגלל שבמסעדות גורמה כמו 'ביסטרו 56' לא מגישים חומוס. מה היה אבא שלי עושה במקום כזה? כיאה לפרולטר גאה, הוא מתפנק לכל היותר עם מנת מעורב ירושלמי עטופה בנייר שמנוני. וכאן- לא נעים, מפיות בד צחורות על השולחן, מלצרים מעומלנים ואפילו מוסיקה טובה.

אבא האהוב מדרג את בתי האוכל בהם ביקר לפי החומוס. חומוס חלק זה מצוין. עם גרגירים - ניחא. עם פטריות? אוי לנהנתנות, הולך ופוחת הדור, יוחזרו לאלתר מצעדי אחד במאי! וכאן אין בכלל חומוס...יש רק טחינה משובחת, וגם היא מוגשת בפנכות קטנטנות לצד סלסה ריחנית מעגבניות ומאפה שמנוני במקום פיתה. בקיצור, לא מקום בשביל אבא שלי, אבל בהחלט מקום בשבילי. אני כבר עברתי צד והצטרפתי אל הבורגנים מזמן. את זה האישה יודעת ואולי זו הסיבה שהיא אוהבת לבלות איתי. איזו עוד סיבה יש לה לבלות עם בחור שמתחיל לבלבל את השכל עוד הרבה לפני שהאלכוהול מתקרב לשולחן?

אנחנו פותחים את הערב עם מוחיטו (43 ₪) מרענן ונהנים מהחיים. בטרם אנחנו מספיקים לעיין בתפריטים, מוגשים לנו מחממי חיך. מהו פשרו של מחמם חיך זה, אתם שואלים? ובכן לא הייתם שואלים לו הייתם זוכים כמונו ללטף בכפית מהבילה את מרק האפונה עז הטעם או את מרק הבטטה הסמיך, כשמעבר לזגוגית החלון נשקפות יאכטות המיטלטלות במימי המרינה כקליפת אגוז בקערת מים. אכן, התחממו חיכינו. ועכשיו משהתחממו, ראוי שנלעיטם כל צרכם. בחרנו להתענג לצד הראשונות על שתי כוסות שרדונה של גמלא (30 ₪ לכוס) ולחם הבית הפריך על מטבליו (19 ₪).

סביצ'ה סלמון מעולה (38 ₪) וקליל  וקרפצ'יו סינטה בבלסאמי מתקתק (42 ₪) הן מנות פתיחה מעולות ומתובלות היטב, אותן השלמנו עם סלט פטוש (38 ₪) גדול וצבעוני, קצוץ דק-דק ומלווה בטחינה המקומית המשובחת. המנות גודלן נאה, אך צלחותינו התרוקנו חיש; שכן כבר העדתי - אנו באנו לביסטרו לאכול וליהנות.

לא נעים, חוסר צדק משווע. אני מביט בגביע זכוכית מבריק מוצף באדום בוהק של מרלו מבית טפרברג (32 ₪ לכוס) ומוצא עצמי מהרהר האם מוסרי מצידי לנגוס את דרכי למנה העיקרית, תוך התעלמות גסה מהחלכאים שהיו יכולים לזון את עצמם על נשיהם וטפיהם רק מהמחשבה על הארוחה הזו? בעודי פונה לשתף את אשתי במחשבה המטרידה, נחרדתי לגלות כי האנטרקוט בלאק אנגוס עם צ'יפס בטטה ורוטב ברביקיו מעושן (135 ₪) שלי נחת בטעות מולה, ונראה היה שהיא לא מתכוונת לוותר עליו בקלות. איך אחזיר אלי את הפרה הקדושה הזו?

ריחות הבשר הצלוי חשבו לערפל את חושי המטושטשים בלאו הכי, כשהבחנתי בצלחת שלפניי: מוסר ים מונח על חציל קלוי בשלולית טחינה (99 ₪). לאחר כמה נגיסות השתכנעתי כי מדובר במנה המהווה יריב ראוי לסטייק העסיסי, אשר זכה גם הוא לחוש את נחת מאכלתי. אין ספק, יודעים שם בביסטרו לטפל ביד אמן בשוכני הים כמו גם ברועי האחו.

האצבעות לוקקו, המזלגות נדמו, המטליות הלחות חולקו. לו היה נותר בי שמץ של דעת הייתי מתעקש לעמוד על מקורו של רוטב הברביקיו הנהדר שצוות לאותה אומצה מקודשת, שאין לו אח ורע במדפי המרכול שלי. אבל כבר היה מי שאמר כי לא בוכים על ברביקיו שנשכח. לא נותר לנו אלא להתנחם בזרועותיהם של סופלה שוקולד (34 ₪) מושלם ומאפה בצק עלים עמוס בתפוחים מקורמלים (34 ₪). המתוק-מתוק הכריע אותי סופית, ומצאתי עצמי באפיסת כוחות מוחלטת שנראתה סופית.  

ג'נטלמן שכמותי, סימנתי לליידי כי הגיע הזמן שתמשיך לבדה אל האופק. "השאירי אותי כאן. את, לכי לך והמשיכי את חייך. אל תביטי לאחור. ספרי שחיוך ענוג עוד היה על שפתי, עת הבנתי שאין ביכולתי להתרומם מן הכסא". היא הסתכלה בי בתמיהה. "הביטי, אני יודע שאם יציעו לי קינוח ועוד קינוח, הרי שאתפתה להישאר כאן לנצח, שבוי. ואת, למה לך חיים כאלו? את עוד צעירה, את עוד יכולה לצאת ולהגיע עד האוטו. את יכולה לנהוג. הו, הנהיגה, מתנתם של הפיכחים...".

מכאן והלאה איני בטוח מה בדיוק התרחש. הגברת סיפרה שנעזרה בעוברים ושבים בכדי להעמיס אותי אל תא המטען, והקפידה לציין 'מטען חורג' על הרכב, כמתחייב בחוק. אם כן, להבא נבוא במונית.

* הכותב היה אורח המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בביסטרו 56? לחצו כאן לקבלת קופון שווה במיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי