נס הלחם והיין

'לחם יין' הוא ביסטרו שמתחבא במרכז מסחרי ביהוד. באופן כללי אני מלאת חשדות כלפי מסעדות שכונתיות. כמי שגדלה בשכונה שקטה ופסטורלית, חששותיי ממסעדות ששוכנות במרכז המסחרי מתאמתים, כי לרוב ניתן למצוא במסעדות הנ"ל מנות כמו מרק בצל מוקרם בתוך לחם. לחם יין לעומת זאת, הוא באמת ביסטרו איכותי ואסתטי, שיכול היה לשכון בכל מרכז עירוני סואן כמו שאני אוהבת.

ללחם יין יש גם קונדיטוריה בה מייצרים לחמים, מאפים ועוגיות, שניתן לקנות הביתה או לאכול במסעדה. ליווה אותי לארוחה ידידי א', רקדן מקצועי שמקפיד על גזרתו ומשמש כרגע כסטייליסט האישי שלי.

אני לא מאמינה בכוח עליון, אך אם הייתי חייבת למצוא הוכחה לקיומו של כוח כלשהו, הייתי תולה זאת בחציל: זוהי ההמצאה הנפלאה ביותר של הטבע (מבחינתי הרבה לפני מפלי הניאגרה, ים המלח או יו ג'קמן). התחלנו בחציל בלאדי קלוי עם יוגורט, רימונים, פטה, מעט קצח וגרגרי חומוס (29 ₪). החציל אכן היה חציל בלאדי, הפטה הייתה איכותית, ובאופן כללי המנה שימחה את ליבנו. סלסלת לחמים מצוינת (12 ₪) עם פוקצ'ת גרעינים ודגנים, לחמניות מתוקות ולחמי שאור, וכמובן חמאה בטמפרטורה הנכונה, ליוותה את החציל ואותי.

אני חושבת שגברים שבטוחים בגבריותם לא יחששו להזמין מנות של בנות, סטייל סלטים ורביולי עם שמנת, ואכן הזמנו ניוקי ערמונים, שמנת וכמהין (42 ₪), רביולי שמנת ובטטה (59 ₪) ושני סלטים: סלט טופו (57 ₪) וסלט שורשים ופרמז'ן (54 ₪). אנחנו רקדנים, אז דאגנו לירקות, חלבונים ופחמימות מורכבות.

הניוקי היו עדינים וטובים, עם רוטב מאוזן ונכון. כמנה שנולדה בטוטו והתגלגלה למטבחים רבים, לא תמיד מבצעים אותה כמו שצריך, וניוקי לא עשוי כהלכה מזכיר יותר כדורי בטון מאשר עננים דוברי איטלקית. רביולי הבטטה היה נעים בטעמו - מילוי ורוטב, אך בצק מעט דק יותר היה מקפיץ את המנה גבוה יותר.

סלט הטופו הגיע טרי מאוד ומתובל כהלכה, עם רוטב וינגרט וקשיו, גרעיני חמנייה, ירקות שורש, עלים פטריות טריות ומחבת חמה עמוסה בטופו מתובל היטב. הסלט יכול לשמש כמנה עיקרית ומפנקת לצמחונים, טבעונים ואנשים שקטים ורוחניים עם מצפון מפותח. סלט השורשים והפרמז'ן היה נדיב בכמותו וביחס הגבינה לירקות, למרות טעמו הטוב, הוא היה מעט כבד.

לקינוח חלקנו פאי פקאן עם גלידה ופבלובה (34 ₪). פאי פקאן היא מנה ששמחנו לפגוש, לאחר היעדרות ממושכת ממסעדות ישראל. שני הקינוחים היו חביבים. בנוסף למנות הקבועות, מגישים בלחם יין ספיישלים שמשתנים על בסיס שבועי, ולאחרונה אף הוחזרו מנות אהובות לתפריט. המלצר ששירת אותנו היה חביב ומקצועי, וידע לענות על שאלות מעמיקות ומעצבנות קמעא ששאלתי.

לקחנו איתנו הביתה מהמאפייה לחם אגוזים, עוגיות גרנולה, מרנגים ועוגיות חלבה מהמאפייה, עוגיות החלבה ניצחו. החיסרון היחיד בארוחת ערב מהנה ונינוחה בחברת הסטייליסט הצמוד, היא שעכשיו - כשהוא יודע שיש לי קיבולת של נהג משאית - הוא יכריח אותי לעשות יותר ספורט או משהו. לפחות הייתי ילדה טובה ונתתי לו את עוגיות החלבה למשמרת...

* הכותבת הייתה אורחת המקום.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי