מבצר האוכל של קפה מצדה

ערב השנה החדשה, ברדיו מסכמים עשור והרחובות מתמלאים באנשים שחסרות להם מספיק סיבות לחגוג, אווירה חורפית נעימה של אופטימיות נוכרית. בתל אביב הכל בסדר, אפילו מצוין. על הטיילת נשמע היטב רחש הגלים המטופפים ברכות על החול, בכניסה לגן לונדון אנו מתחילים בטיפוס המטאפורי בשביל נחשי שבקצהו ניצב המבצר השקוף של 'קפה מצדה'. סמל הגבורה המיתי בגרסתו התל אביבית תחום בסניף מקדונלדס מדרום ומסעדת רפאל מצפון, המיקום הטוב ביותר על חוף הים התיכון.

עץ קשוח (אשוח זה בחו"ל) מעוטר בנורות מהבהבות ובלונים כסופים בצורת ספרות השנה החדשה מקדמים את פנינו בכניסה. אנו מתיישבים בסמוך לזכוכית המבריקה ובוחנים את תפריט הקוקטיילים - סטריפ צבעוני ומושקע עם תמונות סקסיות של משקאות ועליהם מוטבע שמו של גיבור קולנועי ידוע וציטוט המזוהה עימו. הדבר המלהיב ביותר בקונספט הזה הוא העדר הפירוט, מה בעצם מכיל כל משקה היא משימתו של כל אחד מאיתנו לגלות. הגימיק הזה עובד נהדר בקרב זוגות, לדוגמא חנון ירושלמי ספוג בקולון זול מצטט את מנדי פטינקין מהנסיכה הקסומה לקול גיחוכה המתנשא של זוגתו: "Hello. My name is Inigo Montoya. You killed my father. Prepare to die."

ברגע זה מצטרף אלינו טל נאור, המנהל הבכיר שהחל את דרכו כברמן זב חוטם עם הקמת המקום ב-2003, ובידו כוסות שמפניה. הוא מדבר באהבה גדולה על השקיעות המרהיבות, הלקוחות הקבועים והתחושה המדהימה של בית שני. נאור, כמו הרבה מהמלצרים, מלווה את מצדה כבר כמה שנים טובות. אנחנו לא מצליחים להסיר את העיניים מתפריט הקוקטילים המהפנט וטל מייד בוחר עבורנו שלישייה מנצחת.

'סמייגל' (39 ₪) האובססבי עם המקודשת שלו, 'מורפיוס' (34 ₪) הפילוסוף הקנטרני, וג'רי מגוויר (34 ₪) עם המשאלה הקפיטליסטית. סמייגל התגלה כדאקירי פירות יער, המגוויר כלימונענע משודרגת והמורפיוס, גולת הכותרת, הוא סלט פירות חתוך דק עם תפוח, אגס, אפרסמון ושזיף, הטובעים בשכבות אלכוהול ששמרו כל אחת על טעם ייחודי.

כאשר הגוף ספג מעט אלכוהול התפנינו להתעמק בסוד הקסם של קפה מצדה, חקרנו את טל לגבי כוח המשיכה של המקום. מלבד העובדה שהמקום פתוח 24 שעות רצוף והשאיפה להתמתג כביסטרו יוקרתי, צוות המסעדה זוכה לטיפול ייחודי: טיול גיבוש שנתי, ארוחות ערב מפוארות והקרנות סרטים בחדר ה-VIP  (שגיבוריהם מתנוססים על תפריט הקוקטיילים).

בשלב זה היו מונחות על השולחן חמש כוסות עם אלכוהול במפלסים שונים, והגיע הזמן להזמין ראשונות. קלמארי קריספי (42 ₪) עם איולי שמנת חמוצה וקרפצ'יו סינטה (46 ₪) עם רוקט, צנוברים, פרמז'ן ושמן זית נבחרו לאלו שיונחו על השולחן. המנות הגיחו כהרף עין מהמטבח בליווי סלסלת לחמים חמים ואווריריים שהוגשו עם חמאה וממרח פסטו שהתהדר בהמון שמן זית איכותי.

טבעות הקלמארי היו רכות, טריות וטעימות, נעדרה מהן תחושת הגומי האופיינית. המנה הייתה ענקית ובין הטבעות התגלו סלילים של בטטה פריכה. למרות שהקלמארי היא מנה פשוטה ביותר, ניתן דרכה ללמוד הרבה מאוד על המטבח ממנו יצאה. נתח הסינטה שנבחר לקרפצ'יו היה נקי משומן והיישון המדוייק הביא אותו לשלמות. התיבול העדין השאיר את הכבוד לבשר ולא השתלט עם חמיצות הלימון או חריפות הגבינה.

סביבנו ישבו עוד הרבה זוגות רומנטיים וגם לא מעט תיירים שהשיקו כוסות שמפנייה לקראת הספירה לאחור. עוד סיבוב על כוסות האלכוהול הכינו אותנו למנה העיקרית. התפריט של קפה מצדה מורכב ברובו ממנות פשוטות ונגישות המורכבות, כפי שכבר הבנו, מחומרי גלם מעולים. החלק המעניין יותר בתפריט מתפרסם מדי ערב על לוח ענק וכולל חמש מנות מיוחדות עליהן אמון השף הצעיר והמבטיח שוקי פרג'.

אני בוחר מהתפריט הרגיל אנטרקוט 300 גרם (98 ₪) עם תפוח אדמה אפוי ורוטב שמנת בצד, וזוגתי המבוסמת בסטייק לוקוס (130 ₪) מתפריט המיוחדים, שמגיע על מצע ניוקי ברוטב קרם שורשים ומעוטר בקונפי עגבניות שרי ושום. הסמליות של ים ויבשה, טומאה וקדושה על החוף התל אביבי שעות ספורות לפני תום העשור הזכירו לי את הקוקטייל שרקח אורי זוהר במציצים, "קצת קפה בקוניאק" לישראלי הנהנתן שהשיל את חליפת ערכיו... אילולא כמויות האלכוהול, השירות המהיר והאיכות הבלתי מתפשרת אולי הייתי מרשה לעצמי לפתוח דיון פילוסופי: "עוד עשור מידרדר, דרכנו לאן?".

ובחזרה למציאות, הסטייק הגיע ערום על צלחת לבנה, משובץ כולו בחתיכות שומן שתרמו לעסיסיותו של הבשר. כמעט ולא שמתי לב לצלוחיות תפוחי האדמה והשמנת שלא נדבר על המנה הנוספת שהגיעה לשולחן. התמסרתי כולי לחווית הבשר ולמיצים ששיחרר הנתח המשובח. הלוקוס הגיע עם העצם חרוך על הגריל וכמו הקלמארי היה טרי ביותר. הלוקוס הוא דג יחסית יקר עם בשר עסיסי וכמעט ללא עצמות, מעטות המסעדות שיכולות להרשות לעצמן תחלופה של לוקוס טרי.

כאשר התאוששתי מהבשר האדום התפניתי לבדוק אם הסטנדרט של פירות הים ממשיך גם לגבי הדגה. הלוקוס היה פשוט מעולה, קרם השורשים היה קליל יחסית למרות הגוון השמנתי, שלוש הקומות של המנה התאפיינו בטעמים ומרקמים שונים שלהפתעתי לא סתרו, אלא החמיאו לדג והשלימו את החוויה.

כאשר נוקו הצלחות הגיח מנהל נוסף לשולחן, עמית לפידות, שקצר את המחמאות. מאחוריו הגיחה אחראית המשמרת והגישה פנכות תותים ברוטב שוקולד לבן (התותים, כמו השמפניה, הם פינוק חגיגי לכל לקוחות הסילבסטר). קצת מוזר שכל אדם שני במצדה הוא על תקן מנהל, אבל כך כנראה משיגים את הרמה הרצויה. במשמרת ממוצעת נמצאים שני מנהלים, אחראי/ת משמרת, עשרה מלצרים וצי טבחים. לפעמים מגיח הבעלים מסניף השרון כדי לתפוס שקיעה על המרפסת.

הערב בקפה מצדה התקדם במהירות לקראת חצות והמסורת המפורסמת ריחפה באוויר. בגלל כמויות האלכוהול חכחתי בדעתי מי הקורבן של הנשיקה הרטובה - האם זה הברמן שדאג לפנק בקוקטיילים מתוסרטים? השף? צמד המנהלים? התאומות הגרמניות בשולחן הסמוך? או אולי אורי זוהר?

אשתי היקרה מצאה את הזמן הנכון לנגוס בתות אדום במיוחד כדי לסמן לי שאת המעבר ל-2010 נחגוג באינטימיות. ירדנו לחוף הים והתנשקנו, זיקוקים מכיוון יפו האירו את השמיים, הדייגים השליכו את חכתם למים וקיוו לשנה מוצלחת יותר.

* הכותב היה אורח המקום.

* רוצים גם אתם לאכול בקפה מצדה? לחצו כאן לקבלת קופון שווה מיוחד.

*הכתבה מכילה תוכן שיווקי